הירשמו לידיעון צו פיוס
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו
ענן תגיות
הרכבת שמקרבת
יום ו', 20/05/2011 - 19:25
הקונצנזוס הלאומי
כולנו אוהבים לשנוא אותה. יותר משהיא מביאה אותנו ליעדנו, היא מביאה עצבים. אין מי שלא סבל ביום חם מאיחור לא אופנתי בכלל על גבול המקומם. הדחיסות בה מזכירה ימים פחות יפים לעמנו בקונטציות מסוימות, המיזוג בד"כ נע ונד בין קיפאון מכחיל לחום סטייל בחילה. רק שאפילו משזו מגיעה, השירותים תמיד נעולים משום מה, ולא רק בגלל איזה ברנש או גברת שאכלו טוסט מקולקל על הרציף ההומה.
מי נוהג בעגלה הריקה / הרב משה גרילק
פורסם: 17/05/2011
כשהחזון אי"ש אמר "עגלה ריקה" הוא בכלל לא התכוון להעליב, אלא לציין עובדה: היהדות הדתית מושרשת ויש לה מטען היסטורי ממושך, ואילו הציונות חדשה. הרב משה גרילק לא מתייאש מלהסביר.
כבר לא חרדים לגורלם / ד"ר רן ברץ
פורסם: 16/05/2011
אם יש מישהו שצריך לשמוח על קיומה של מדינת ישראל, אלה החרדים. בגולה הם חששו מהפריץ, כאן הממשלה חוששת מפניהם. ד"ר רן ברץ צופה מלחמת תרבות שבה ישראל החילונית תנצח. מוטב להיכנע מראש.
רדידות השיח הציבורי
יום א', 15/05/2011 - 17:42
רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה. לרוב, הנטייה הפוליטית/חברתית/דתית היא שמכתיבה מה כל אדם יגיד על נושא מסוים. כאשר זה המצב, נוצרים מצד אחד נימוקים דחוקים כדי לייצג דעה מסוימת ומאידך התקפות לא מוצדקות על הצד השני ש"מעז" לחשוב אחרת. ניתן לראות את התופעה הזו הרבה מאוד בכנסת. גם בעיתונים היא קיימת, שם היא מתבטאת בצורה הכי מובהקת אצל הכותבים הפובליציסטים וברמה בולטת פחות בבחירה של ביטוי יחיד בתוך כתבה (שמאל סהרורי או ארגוני זכויות אדם?
האם ניתן להסתדר יחד?
יום א', 08/05/2011 - 10:33
ישנו טיעון שחוזר על עצמו בשיחות על הקיטוב בישראל. תמיד מישהו יעלה אותו בצורה אוטומטית בלי לחשוב האם הוא בכלל נכון. כששומעים על התארגנויות של חילונים נגד גרעין תורני בשכונה או לחילופין דתי שלא מוכן להשכיר דירה לחילוני, הטיעון תמיד עולה. אני מדבר על האמירה שתמיד ניתן להסתדר יחד.
איך מסבירים רצח / לינוי בר גפן
פורסם: 16/03/2011
השמאל שוב יגיד שהאחריות על מי שגר בלב אוכלוסיה ערבית.
הימין יגיד שהתקשורת אשמה בכך שהיא נותנת רוח גבית לטרור. לינוי בר גפן מחפשת בבלוגוספירה הישראלית מניע למה שהדעת והלב לא יכולים לסבול.
בהנחה שהבלוגוספירה משקפת דעות מקוריות בדיון הציבורי, שיטוט קצר העלה כמה נקודות מעוררות מחשבה בעקבות הרצח הנפשע באיתמר.
1. מה המניע לרצח?
פגישה, חצי פגישה / אלישיב רייכנר
פורסם: 27/02/2011
החשש של עיתון "הארץ" מסיורי תלמידים במערת המכפלה, מדאיג בדיוק כמו החשש של מורים דתיים למפגשים בית ספריים עם בני נוער חילוניים. אלישיב רייכנר לא מבין מדוע הישראלים מגלים ביטחון עצמי נמוך כל כך כשזה נוגע להשקפת עולם.
פצעי אוהב - תשובה חילונית לירושלמית
יום א', 13/02/2011 - 16:29
הירושלמית כתבה פוסט מרגש כל כך על ברית המילה, עד שבאמת נדמה שכל אדם חושב, שאינו מקבל הוראות "מגבוה", לא יוכל להצדיק מין פשע שכזה כלפי ילדו הרך.
נכון – מדובר בפציעת הגוף, פציעה שהיא מיותרת מבחינה רפואית, מסוכנת, מכאיבה ואשר כל מטרתה היא דתית – לאומית – חברתית. מטרה כזו לא יכולה להצדיק מעשה של פגיעה בילד חסר אונים.
ובכל זאת – האם באמת אי אפשר להצדיק?
והרי במשך כל חייו של הילד הזה, אנחנו עומדים לפגוע בו ולפצוע את נפשו בשם אותם ערכים "מפוקפקים". אצל חלקנו הם דתיים, ואצל אחרים לאומיים או חברתיים.
דו שיח של פסקים / אלישיב רייכנר
פורסם: 10/02/2011
המאבק בפסקי ההלכה באמצעות פסקי בג"צ גורפים וצווי מעצר לרבנים, רק מעצים את ההתבצרות של כל צד בעמדותיו. יש עוד דרכים למגר גזרות גזעניות: למשל מניעת תקציבים או מתן כוח לרבנים מהזרם המתון.
מתנחלת
יום א', 06/02/2011 - 15:27
מוחמד מגיע אלי בכל שבוע לעזור לי לנקות את הבית. לפעמים הוא מביא שמן זית מהמסיק שהוא והמשפחה שלו עשו. לפעמים הוא מביא זעתר טרי. הוא הראשון שהיה לו האומץ לאכול את הדברים החדשים שהעזתי לבשל. הוא אוהב את הקובה ואת הבורקסם עם בשר שאני מכינה לבוד שבת. מאז שהתחיל לעבוד בביתי מעולם לא יצא בידיים ריקות. בכל שבוע הוא יוצא עם בגדים לילדים. כלים. משחקים. אני מכבדת אותו ומתייחסת אליו כאחד האדם. אנחנו צוחקים הרבה. אפילו על הכאסח בין ערבים ליהודים. הערבית שלי מקרטעת והעברית שלו שבורה .כמו תהליך השלום בערך.
