באנו "חושך" לגרש

"בימים ההם" בעטו היוונים ב"חושך" היהודי העתיק ובחרו ב"נאורות". לעומתם חז"ל מצמידים תווית של "חושך" דווקא ליוון. ומשום מה? כי האובססיה ל"נאורות" מעוורת את עיני דוגליה ברוב-חיבה, ולא מאפשרת להם לראות באמת הצרופה והנוקבת.

קחו לדוגמה את שאלת ה"פסיקה הרבנית". על לשונם של החרדים ומנהיגיהם הפוליטיים שגורה תמיד המנטרה של: "נשאל בגדולי התורה". והאחים החילונים, הלומי זעזוע, תמהים ומרימים גבה: מדוע תדכאו דעתכם? היכן השכל שבקודקוד שלכם? הנאלם?

אולם, למעשה מדובר ברעיון די הגיוני. הנה כי כן - כשמתגלעת סגה ספרותית שואלים את קניוק הסופר. כשמתעוררת דילמה בטיב מוזיקלי שואלים את צביקה הדר. אז מדוע, להבדיל, כשיש שאלה רוחנית, או עם זיקה לרוחניות, לא ישאלו את מורה הדרך הרוחני?!

דברי הפשטניים, הם דוגמה ל"דיכוי" ציורי שזה שנים מצטייר בעיני אחי החילונים, אך הוא בעצם מצרך נבון לשעת דילמה. הנה, אם תרצו, ה"חושך" המביך, המחספס כל שריד של תבונה בשם הקידמה המטורפת ונטולת-המעצורים.