מדרש שיר - וביניהם - אור בין הבתים

מדרש על השירים: "וביניהם" - מאיר בנאי, "יוצא לאור" - אהוד בנאי.

שני השירים המופלאים הללו, שירי מסע ודרך, מלווים את נפשות הרבה מאיתנו, הישראלים של הדור האחרון.

"יוצא לאור" מתאר לנו שביל לא סלול ולא מסומן שעובר בין תור מייגע ומבגר בסניף בנק, לבין זולה ענוגה במעיין בפאתי ירושלים. שיר חיים אישי לכל אחד מאיתנו שאנו משתדלים לשיר עם כמה שיותר אמת ושמחה.

בשיר "ביניהם" ישנה תנועה בין שני מוקדים שונים בזהות; אצל רבים מאיתנו זו משפחה חצויה, דתית וחילונית, לעיתים אשכנזים וספרדים, או כל מרחק אחר בין עולמות. המהלך הזה הוא שביל חדש, שביל שבגופנו אנחנו פוסעים בו הלוך ושוב, מתייגעים באוטובוסים ובסיטואציות שונות בתיקוני הדרכים הללו.

בשביל הזה נבנית בתוכנו זהות מביניהם - "יש בי שניהם", בתוכי ממש, נוצרת שפה. אהבה ורגש מתפתחים בדור החדש, דור שקרוביו הם כביכול מהצד האחר. נבנים בנו כלי רגש ושפה להבין, לקבל ולרצות ליצור משהו משותף, באותה המידה שגם אנו עצמנו יצירה משותפת של עולמות אלו. הקיבוץ וירושלים הם שני עולמות באופן אישי בשבילי -בשביל שלי, יער ועיר, כפר וכרך. גוש אמונים והתנועה הקיבוצית, האוניברסיטה העברית ותנועת הנוער גם הם עולמות נוספים.

וביניהם: יש בי מזה. ואיזהו זה?

"זה" הוא זהות. כמו "מה" שהוא מהות.

כרגע דורנו מרגיש מפוצל ולכן משתמש בשפה הפלורליסטית, כדי לא לפסול שום דבר, ובצדק. זה שווה וזה שווה, אנו אומרים. אך מתיקות ריח הפרדסים לא משתווה לדבר, כך גם החוויה האנושית של חברים במרכז העיר אין לה תחליף, אין הם שווים.

ושתי החוויות זה אנחנו, יוצאים לדרך חיים חדשה - "מרחוק נדלק אור" - אור בין הבתים, בין ההגדרות, בין החלוקות.