נר לכל אדם אבוקה לכל ציבור - מנורת ישראל שתאיר לאומות כולן

"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו." (הרב קוק)

אור הנר - שיר לחג החנוכה / מילים- על פי הרב קוק, לחן- נגה גונן וסיון ויצפלד, ביצוע- מקהלת לגדול בכיף

הנר הוא משמעות, חוויה, הרגשה ואפילו מידע או כישרון. בכל מפגש אנושי יש אפשרות לתרומה הדדית או לשבר.

שבר מנוצל ללקיחת כוח אחד מן השני, וזה לא מקיים את העולם מוסרית ערכית ורציונלית. כדי לגשר מעל הבעיה של חוסר היכולת האנושית הבסיסית להפגש ולחוות תרומה הדדית ללא שבר, הומצא הכסף. ברוך השם שיש כסף כי אחרת הבושה היתה משגעת את כולם: "הוא לקח לי", "הוא עשה לי", לפחות יש כסף כדי לנחם.

אך היום גם כשיש כסף, אנשים עדיין מרגישים את ההרגשה הזו של שבר, של חוסר יכולת להיתרם זה מזה, באופן הדדי. לא צריך לבטל את הכסף לשם כך, הוא יתבטל מעצמו כשאנחנו נשתנה ובינתיים הוא שומר עלינו. אז איך מגיעים למקום טוב יותר ביחסים בינינו? האם אנחנו יכולים לספר את הסיפור מעיני הצד השני בכנות עד כדי שהוא יסכים וירגיש שהובן, ולא חלילה במחקר פטרוני מלמעלה?

כל אחד הוא נר וכל ציבור הוא אבוקה. אבוקה של משמעות מאוחדת רבת גוונים, כמספר הנרות שמרכיבים אותה, אך ביחד הם ממחישים צבע סגול, כחול, שחור או כתום וכד'... בהתאם למקבץ התודעות/נרות השותפים לו. ביחד הם יוצרים השפעה על המרחב הציבורי, הם מקרינים כמו איבר באומה את האיכות שלהם, ולכל אבוקה תפקידים רבים. ביחד הם נהנים כל אחד מאור חברו, כל ציבור מציבור שכנו כל שבט מאחיו. ביחד הם יוצרים אור מיוחד של מנורה, של לובן המכיל את כל הצבעים ומשאיר מקום לכולם גם בשונותם. הם אינם מתערבבים כי אחרת העולם יהיה שחור ואחיד במקום מאוחד.

גם האור המשותף שלנו, 'כחברת ישראל' מכוון לא רק לקיים את עצמו אלא להפך, עיקר תכליתו בקיום עצמו היא לקיים את תפקידו בין האומות, וגם לאומות כמובן יש אורות מיוחדים משלהם, השמורים רק להם, ותיקונים בעולם שרק בידם לעשות, ואין תיקון של שום אומה מצליח ללא הצלחת תיקון כל שאר האומות בתפקידיהם ובהצלחתם.

אלו איכויות אנושיות - קיבוציות, שאינן כובלות את הפרט כמו הקאסטות ההודיות אלא מאפשרות קיום לרובד האומה שבפרט ובשבט לחבור זה לזה למשפחה אחת, למשפחתו של נוח למשפחתו של אדם.

שנזכה להבין ולעמול עד שידלקו כל הנרות, וכל אחד ימצא את מקומו באבוקתו/שבטו וכל אחד יהיה באומתו לפי בחירת ליבו הכנה, ושנרהיב עוז לשמוח כבר עכשיו בעת השבר ואי ההבנה, בכל זאת לשמוח זה בזה.

(ליאור מאיר בן חיים)