על מה שמחים בפורים? / נרדי גרין

ב 25.2.1994, י”ד אדר, פורים תשנ”ד, טבח הטרוריסט היהודי ברוך גולדשטיין עשרות חפים מפשע במערת המכפלה בחברון. זה הפך למה שמציין יותר מכל את פורים עבורי. על מה ולמה חוגגים ”עד דלא ידע”?

המקור לשמחה עד אבדן החושים נמצא באגדה התלמודית במסכת מגילה:

”אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (חייבים אנשים להשתכר בפורים עד שלא ידעו להבדיל בין רע לטוב). רבה ורבי זירא עבדו (עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (יחד), איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא (השתכרו, ורבה הרג את רב זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (למחרת בבקר, בקש עליו רחמים, נעשה נס והוא התעורר לתחיה). לשנה אמר ליה (בפורים, שבשנה לאחר מכן אמר לו): ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! (בוא נעשה עוד פעם סעודה יחד) - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)”. ייתכן וזה המקור לביטוי: ”לא כל יום פורים”. ניתן לחשוב שבפעם הראשונה במקורות היהודיים יש עדות להיתר לצריכת סמים בצורה בלתי מבוקרת, אבל למעשה האגדה הזו מבקרת את השימוש לרעה בסמים קשים כמו אלכוהול. ומבטאת את הגישה שיש לרסן את אובדן החושים. ריסון השמחה קיים גם במקומות אחרים.

בתרבות הישראלית העכשווית פורים הפך להיות החג השמח ביותר. אפילו יותר מחג הסוכות שנחשב במסורת לחג השמח ביותר. החגיגות שכוללות אימוץ מנהגי קרנבל של תרבויות אחרות - התחפושות, חגיגות בתי הספר, תהלוכות ומסיבות כוללות גם שתייה כדת כמצווה בתלמוד. בשכונות מסוימות אפשר יהיה לראות ילדים שותים אלכוהול ומעשנים סיגריות. מה חוגגים כאן בעצם?, על מה השמחה המתירה כל רסן, המסירה כל עכבות והגורמת נזק בלתי הפיך לכבד?...

(צילום: TeeJe, רשיון cc-by-nc-nd)

הסיבה למסיבה היא טבח המוני, ככתוב במגילת אסתר, בפרק ט’: ”וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם: וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:וְאֵת ... עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בַּיּוֹם הַהוּא בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ... וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם: בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה”.

למרות הקפדה על טוהר הנשק (וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם), אין לי שום התלהבות מפורים של שמחת ה”הרוג בגויים”. הטבח במערת המכפלה מבטא יותר מכל את קו הקנאות בתרבות היהודית המתחיל מפנחס, ממשיך דרך מתיתיהו ועד לגולדשטיין ויגאל עמיר. אפשר להצדיק את מעשה היהודים במגילה כמו שעשה החוקר יחזקאל קויפמן בספרו ”תולדות האמונה הישראלית” כאשר כינה זאת ”פוגרום הפוך” ואמר כי ”היהודים פוגעים אך רק ’במבקשי רעתם’, אבל לא ב’גויים’ סתם”. בן ציון דינור בספרו, ”במאבק הדורות”, קידש את המורשת של ”’להיקהל ולעמוד על נפשם’, להתגונן בחרב בידם נגד הצרים הקמים עליהם”. אין תימה שהציונות מאמצת כך את פורים, השאלה היא האם יש לקשר את העמידה על הנפש לשתייה ללא רסן ולשמחה ללא איפוק שהיא יוצאת דופן בתרבות היהודית? ואולי המורשת של פורים צריכה להיות דווקא ה’ממים’ האחרים: משלוח מנות ומתנות לאביונים, כביטוי של אחווה יהודית.

הרב נרדי גרין הוא רב חילוני-הומניסטי ומנהל את אתר טקסים.