חיים בסרט / יונתן יבין

בכל פעם שנדמה שהגיע שקט, קופץ ח"כ נשכח ומעלה הצעת חוק שתכליתה לצמצם/להגביל/לאסור/לטשטש את חירויות האזרח ולסכסך את הציבור עם עצמו. והפעם: חוק "נאמנות הקולנוע" של מיכאל בן ארי. קבלו אותו! 

באמת עבר קצת יותר מדי זמן, והיה קצת יותר מדי שקט. לרגע הצלחנו אפילו ליהנות מהטיפות המתדפקות על החלון, ואז בא בן ארי. כן, שוב חבר הכנסת מיכאל בן ארי, ושוב עם הצעת חוק שלא באמת נועדה לצלוח הצבעה רצינית, אלא סתם לעצבן, לעורר כותרות ואז להישכח, להיספג בדופן התא. העיקר שכולם יזכרו שיש מין בן ארי כזה, שמדי כמה חודשים קופץ כדמות של חנוך לוין ומציע הצעות בסגנון טורט. קרע בעם? קטן עליו. זה מחיר שהוא מוכן לשלם בשביל ספוט במהדורה.

הפעם מדובר ב"חוק הנאמנות בקולנוע": כל מי שירצה להפיק בישראל סרט ב"תמיכה ציבורית" (נראה אתכם מפיקים ללא תמיכה), יאלץ להצהיר נאמנות למדינה. יש להניח שבן ארי יודע שקולנועני ארצנו לעולם לא יעמדו בטור מול משרד הפנים, ואולי הוא אפילו זוכר אילו משטרים בהיסטוריה הפיקו סרטים עם גושפנקא ממשלתית. הוא פשוט רצה מאד, כנראה, שיגידו בחדשות "מיכאל בן ארי" ושכל מיני שמאלנים יזעמו ויאמרו שהוא מסוכן לדמוקרטיה ופשיסט וכאלה מין.

אז הבה נעשה עמו חסד, ונמלא את כל הפסקה הבאה בשמו. לא, לא באמת. אבל כדי שלא יחוש בודד, נזכיר כמה מעמיתיו שמומחים בהגשת הצעות חוק מעופפות ובעיקר מעצבנות, סתם כי בא להם לסכסך עוד יותר בין שבטי העם המפולג ממילא. חוקים כגון איסור החרם והצהרת הנאמנות, השתקת המסגדים ואיסור ציון הנכבה, מימון עמותות השמאל וביטול הערבית כשפה רשמית, ועוד כהנה וכהנה הצקות חוק שהגישו ח"כים כמו אלקין ודנון, מיכאלי ורותם, מילר וחסון, אקוניס ושאר חופרי כנסת.

הנה. השמות שלכם כתובים באתר חשוב. עכשיו תנו מנוחה לחודשיים.

בסדר, אז שבוע?

יום?

ח"כ מיכאל בן ארי: חוק הנאמנות בקולנוע (צילום פלאש 90)

---

אפשר להבין אותם. אנחנו אכן חיים במדינה רגועה ומתוקנת, על גבול הסקנדינביות, שאין בה שום מצוקות שדורשות טיפול בהול. החינוך, הבריאות, הכלכלה - הכל פשוט פרפקט וכולם מבסוטים, יש הרבה זמן פנוי להגיש הצעות אידיוטיות כאלו. טוב לדעת במה מתעסקים יוזמיהן, שעה שישראל קורסת לתוך עצמה.

תפקידם של חברי כנסת הוא לייצג את האזרחים, שרוצים שהמדינה תעבוד כראוי, ובצדק. להציע חוקים שיתקנו את המעוות וישפרו את התקין, וחסל. הצעות חוק מתגרות כשל בן ארי וחבריו, הן למעשה בזבוז מודע של זמן וכספי ציבור, כיוון שיוזמיהן עצמם יודעים שאין להצעתם סיכוי מול שלוש קריאות ושורת עתירות בבג"צ. מה הן כן עושות? שוחרי הדמוקרטיה רותחים. הימין מותקף, ומתחפר עמוק יותר בשוחותיו. העמדות מוקצנות. וזהו. אז בשביל מה? לא מספיק אנחנו רבים? לא מספיק העם קרוע?

---

זה גם לא הנזק היחיד, אפילו לא העיקרי. הבעיה מתחילה אמנם בחבורת הצעות ההבל, אך סופה יהיה בקצוות: באזרחים שלוקחים נבחרים כאלה ברצינות ולוקחים צעד אחד קדימה בדרך לחבורת "תג מחיר" הקרובה לקרוון מגוריהם. באמת צריך להגביל את הקולנוענים השמאלנים האלה, הם אומרים בליבם. ומה פתאום סרטים על ערבים בשינקין בתמיכת המדינה? והומואים בלבנון? סליחה. ולמה בסרט ההוא שמועמד לאוסקר, מראים ספרי קודש בגלוי? ועוד נוגעים בהם חילונים שמאלנים כמו בראבא, וליאור אשכנזי הזה, שבסרט אחר בכלל היה עם גרושה, לא עלינו.

צריך לעשות מעשה, אומר לעצמו איזה קיצוני אי שם, וכבר הולך להתייעץ עם הרב הנכון שיפסוק ג'יימס דין רודף ופולסא דה נירו. עוברים כמה חודשים, ומישהו דוקר או יורה או טומן פצצה. והנה לכם ספוילר: ביום הזה יגלגלו עיניים באגף הסהרורים שבמליאה, וידברו על "קומץ עשבים שוטים", כי שם לא מבינים את עוצמתה של התבטאות פרלמנטרית, ואולי לא רוצים להבין. זה נשמע לכם כמו מדע בדיוני? כמשהו שלעולם לא יקרה? להזכירכם, בסרט (הרע) הזה כבר היינו.