מכללת סמינר הקיבוצים, תכניות דיאלוג והכשרה

החוג למקרא ותרבות ישראל בסמינר הקיבוצים מפעיל שלוש תכניות ייחודיות בשיתוף פעולה עם צו פיוס:

1. תכנית "חברותא": תכנית ייחודית להכשרת מורים לבתי הספר המשלבים דתיים וחילונים. בתכנית משתתפים סטודנטים דתיים וחילונים, והיא מכוונת ליצור את התשתית החינוכית – הדיאלוגית, את תחום הידע המשותף, ודרכי ההוראה והחינוך לבתי הספר מן 'הזרם השלישי'. תכנית ההכשרה מתקיימת כחלק וכתוספת למידה במסגרת לימודי חינוך במסלול העל-יסודי ובמכון לחינוך דמוקרטי. הסטודנטים בתכנית נוטלים חלק בחממה ייעודית, אשר משלבת את תהליכי החממה, החיפוש והעשייה עם השותפות והמחויבות לדיאלוג הדתי – חילוני. הלומדים מחויבים ליטול חלק גם בשאלות הרחבות יותר של הדיאלוג: מקומו של השיח היהודי הדתי, המסורתי והחילוני, בתוך הכשרת המורים; אפשרות השתלבותם של סטודנטים דתיים, הנרתעים מן הלימוד במסגרת מכללה ממלכתית – ותל אביבית; מקומו של הדיאלוג היהודי כחלק מהכשרת מנהיגות חינוכית יהודית ישראלית. התכנית מרוכזת על ידי ד"ר חנוך בן פזי מסמינר הקיבוצים, ומר איל רם מהמכון לחינוך דמוקרטי.
מתוך עבודות הסיכום שכתבו הסטודנטים:
• " מהיום הראשון, מפגשי חברותא ('צו פיוס' דאז) נראו והרגישו לי חשובים. על אף שבתחילת הדרך לא ידענו לאן פנינו מועדות, הייתה הרגשה באוויר כי כל מי שנרתם – עושה זאת מאמונה שלמה ברצון ובצורך לשלב יחדיו דתיים וחילוניים בתוך העשייה הדמוקרטית שלנו. אין לי ספק כי כל התהליך היה משמעותי מאוד עבורי ועבור השאר. המפגשים האישיים שלנו, המפגשים עם בוגרות המסלול, המפגש עם רות קלדרון והמפגש בבית אביחי נתנו לי אפשרות להסתכל על השילוב בפרספקטיבה אחרת. בהתחלה האמנתי כי המטרה העיקרית שלנו היא להכניס כמה שיותר סטודנטים דתיים למכון, אבל מהר מאוד הבנתי ששאלתנו המרכזית היא שאלת הזהות היהודית וכיצד אני רואה אותה ואיך היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום אצלי בלימודים. הקבוצה עצמה, שהייתה צבועה בכל כך הרבה צבעים שונים של אנשים, דתיים, חילוניים, חוזרים בשאלה, חוזרים בתשובה, בעצם כפי שתיארנו זאת – דתי על הרצף, הקבוצה היא שגרמה לי ללמידה המשמעותית על איפה אני בחברה, לאן אני משתייכת בנושא דת וזהות והאם בכלל שני המושגים הללו משתלבים יחדיו. נתרמתי רבות רק מעצם המפגש עם סטודנטים בני גילי אשר גם אצלם שאלת המקום והזהות מהדהדת בראש. ההבנה שלנו והתובנות שהגענו אליהם יחדיו משקפות לי לחלוטין את המקום שאני נמצאת בו. הרצון ליצור לעצמי השתייכות לזהות, הזהות היהודית".
• " פרויקט חברותא היווה בשבילי חיבור משמעותי בשנה החולפת למסלול הלימודים ולרעיון היזמות בחינוך. לפני שהצטרפתי לפרויקט לא הכרתי את עולם החינוך המשלב ואת האפשרויות הגלומות בשילוב חינוך דמוקרטי וחינוך יהודי. אני חושבת שבמהלך הלמידה המשותפת והעבודה על הפרויקט למדתי על המגוון הגדול שקיים בציבור היהודי. המפגש עם רות קלדרון לימד אותי שיש דרכים רבות להתחבר וללמוד את התרבות והמורשת היהודית גם אם אתה לא אדם דתי או מאמין. המפגש עם פניני הראה דרכים נוספות לחינוך לפלורליזם, קבלה ויהדות בדרכים נוספות.
בעזרת המפגשים הללו והשיחות שהתקיימו בינינו לבין עצמנו נפתחתי לאפשרויות רבות בחינוך אותן לא הכרתי קודם. היום אני מאמינה שאפשר לשלב בין שיטות החינוך הדמוקרטי, בו אני מאמינה, לבין חינוך לתרבות ומורשת יהודית שהיא חלק משמעותי בחיינו פה".
• "אחד הדברים המשמעותיים עבורי בקבוצה היה המגוון האנושי וזה גם מה שבעיני קידם והעצים אותנו – כל אחד מאיתנו הביא מעולמו האישי תוך ניסיון לברר מהי הזהות האישית והקבוצתית שלנו בבניית מסלול ייחודי מסוג זה שביקשנו ליצור - ובזה כוחנו. לא אחת מצאתי את המפגשים מעמתים אותי עם מי שאני, עם העולם הדתי בניסיון לשלבו עם העולם המודרני בו אני חייה. מרגישה שהיה משמעותי והיווה חלק בלתי נפרד מהלמידה אותה אני מקיימת הן במפגשים הקבוצתיים, הן במפגשים עם דמויות חדשות הקשורות ומהוות חלק בלמידה והן עם עצמי באופן אישי. מזדהה רבות עם טענתו של יותם כי צריך לשחרר מעט מתפיסת החלוקה לזרמים: חרדים, דתיים, חילוניים, מסורתיים ועוד... במחשבה של איפה הגבול ולמה זה טוב?! יכול להיות שאני במקום קצת אחר, פחות זקוקה להגדרות הללו כרגע, שלמה עם מי שאני בדרכי, אולי אזדקק להן בעתיד... ובעיקר מרגישה כי עצם קיומה של הקבוצה מוכיחה כי היהדות היא של כולנו והאחריות לה היא משותפת, על הרצף – כמתבקש, ולא רק של מעטים המבקשים לאחוז בה. אומנם למדתי במערכת החינוך הממלכתית דתית ואני רואה בה הרבה יתרונות לצד החסרונות, אולם אני רואה גם יתרון גדול מאוד במקום המבקש לעמת כל אחד מאיתנו עם הזהות האישית והמשפחתית שלו, במקום בו מתקיים מפגש בין עולמות ושילוב ביניהם תוך צמיחה משותפת, כי זו החברה הישראלית וזה האידיאל".
2. תכנית המפגישה סטודנטיות להוראה מהמכללה עם סטודנטיות להוראה ממכללת ליפשיץ בירושלים:
התכנית מספקת למשתתפות מפגש ודיאלוג עם ”האחר” וחשיבה מחודשת על התפישות הסטריאוטיפיות, באמצעות לימוד של טקסטים מהתנ”ך ומפגשים עם היצירה היהודית. המפגשים מתקיימים לסירוגין בשתי המכללות, ומונחים על ידי ד"ר אליזבט גולדווין מטעם סמינר הקיבוצים. מבנה התכנית נהגה וסודר על ידי הריכוז של התכנית מטעם המרצים, אולם לכל מפגש נקבע צוות מכין של סטודנטיות, בלווה בהנחיה צמודה של המרצה.
3. תכנית בית מדרש "קהלת":
בית מדרש פתוח לסטודנטים דתיים וחילונים. תכנית הלמידה מתבססת על לימוד משותף תלמודי, ולימוד טקסטים שנבחרים על ידי המשתתפים עצמם. כל מפגש נחלק לשני חלקים: חלק של לימוד סוגיות תלמודיות בחברותות ובקבוצה, וחלק של לימוד בטקסטים הגותיים – רעיוניים. במסגרת בית המדרש נעשה ניסיון חדשני לשלב סטודנטים מן המניין, ומשתתפים מבחוץ שאינם סטודנטים (בדרך כלל בגילאים מבוגרים יותר). מנחים: ד"ר חנוך בן פזי ומר ינון מלאכי. אחת התחושות החשובות של השיח הפלורליסטי שמתקיים בבית המדרש הובעה בלשון: "שיח מעמיק נטול שיפוטיות".

על המכללה ועל החוג:
מכללת סמינר הקיבוצים הוקמה ב- 1939 כיוזמה של התנועות הקיבוציות להכשרת מורים ומחנכים ברוח הפדגוגיה הפרוגרסיבית שעוצבה בקיבוצים. למרות תהליכי האקדמיזציה שעברו המכללות להכשרות מורים, נשמרת זהותה ואופייה הייחודי של המכללה עד היום. המסלולים השונים של המכללה מציבים אותה כמוסד מוביל לחינוך בתחומים של חינוך, אמנות וטכנולוגיה. כחלק מעיצוב מחודש של החזון, לקחה על עצמה המכללה מחויבות לשלושת המעגלים המאפיינים את הוויית האדם בישראל: המעגל ההומניסטי-אוניברסלי, המעגל היהודי והמעגל הציוני.

החוג למקרא ותרבות ישראל במכללה נושא באחריות לשיעורי יהדות במסלולי הלימוד השונים, ולחוג דיסציפלינארי ייחודי להוראת מקצועות התנ"ך ותרבות ישראל בבתי הספר הממלכתיים.
הלימודים בחוג מציגים בפני הסטודנטים תמונה רחבה ככל האפשר של התרבות היהודית על רבדיה השונים, ותחומיה הרבים: במקרא, במדרשי חז"ל ובמחשבת ישראל. הם מצרפים את המורים ואת התלמידים לתוך דיאלוג חי, יוצר ואחראי עם היהדות – ערכי היסוד שלה, ויצירותיה הרוחניות והתרבויות. החוג משלב חוויה אינטלקטואלית עם לימוד יצירתי, ומושתת על דרכי הוראה מגוונות, ובהן לימוד בית מדרשי - חברותא, טכנולוגיה מתוקשבת, סיורים באתרים מקראיים, ושילוב אמנויות – ביבליודרמה ואמנות פלסטית.
במהלך עשרים השנים האחרונות ניתן לזהות הידרדרות בחשיבות, במאמץ ובהישגים של תלמידי ישראל בתחומי היהדות, במסגרת מערכת החינוך הממלכתית. הידרדרות זו באה לידי ביטוי במספר הקטן של סטודנטים המכשירים את עצמם להוראות מקצועות היהדות, ובצורך הגדל במורים איכותיים בתחומי דעת ותרבות אלו. החוג למקרא ותרבות ישראל במכללת סמינר הקיבוצים קיבל על עצמו כשליחות בתוך החברה הישראלית, לתת מענה חינוכי בתחומי הדעת של הוראת התרבות היהודית: התנ"ך, מחשבת ישראל, ותכניות ייחודיות במורשת ישראל. ובמהלך חמש השנים האחרונות ניתן לזהות מגמה מתחדשת של ביקוש בקרב סטודנטים, עלייה באיכות הבוגרים ובמספרם.