איפה אתה בחגא?

קרוב שלי, שנולד למשפחה חילונית למהדרין "חזר בתשובה". עד כאן, לא כיף גדול למשפחתנו הקטנה, אבל מקובל במחוזותינו, אי פה, אי שם.

קצת משעמם לו שם, בק"ק בני ברק, עד שהוא נוהג להתקשר אלי לעתים מזומנות. יש שמחות גדולות מכך, אבל – עדיין - לא משהו יוצא דופן.

בעיצומו של יום העצמאות הוא מתקשר ושואל אותי:"אז, איפה אתה בחגא^*?"

לראשונה בתולדות היחסים הטלפוניים שלנו, ניתקתי את השיחה, בו ברגע.

לא עשיתי זאת, כשניסה לשכנע את בני בן העשר שלא להתגייס, לא ניתקתי כשלעג לחברי "המזרוחניקים", ואפילו לא כאשר כינה את החברה הלא יהודיה של האחיין שלי: "בהמה".

הפגיעה בקודש הקודשים שלי סימנה את קצה יכולת ההכלה שלי את הקשר הפרוורטי הזה, בו אני ויקירי סופגים התקפות ואילו בן שיחי וקהילתו נהנים מהפלורליזם הטבוע בי.

רבות מדוסקס על אודות "הדמוקרטיה המתגוננת", כאן עסקינן ב"גבולות הפלורליזם". קו התפר בין השונה / המעצבן / שנוא / מפחיד אך הלגיטימי לבין חברו הבלתי ראוי להגנת הסובלנות הוא - מידת הכבוד ההדדי. מי שלא מכבד את שונות רעהו לא זכאי ליחס של כבוד.

מנגד, החולק עלי עמוקות אך המאמין בזכותי לחשוב אחרת יהיה בן פלוגתא מר, אך יזכה ממני למלוא האמפטיה.

* חגא - זוועה, חלחלה; כינוי לחג של גויים.
(מילון ספיר)