גבולות הלגיטימיות

על חרדים, מיעוטים ודרכי פעולה לגיטימיות

ארועי בית הספר בעמנואל מעלים סידרה של דילמות מרתקות שצריכות לעניין את כולנו ובכך יתרונה.

זכות ההורים

זכות ההורים לקבוע את חינוך ילדיהם מול הדרישה הממלכתית למקצועות ליבה בחינוך הממומן על ידי המדינה - ראוי לה למדינה שתקבע את מקצועות הליבה ואת תכני היסוד שהיא מזהה כ"מנות הברזל" שיש לצייד בהן את בניה ובנותיה.

אני סבור שמותר להורים לבחור בחינוך אחר, שאינו מעניק לתלמידים את מלוא תכני הליבה אולם במקרה זה, צריך להיות מתאם גבוה בין היקף מקצועות היסוד שנלמדים במוסד החינוכי לבין רמת התקצוב הממלכתי לו זוכה בית הספר.

דעות קדומות

דעה קדומה כלפי ספרדים במגזר החרדי או עמידה על עקרונות רוחניים ותרבותיים מאפיינים במוסד החינוכי – יש לי אמפטיה לקהילות שמבקשות לשמר את מורשתן לבניה אך אני מודע לכך שהזכות היסודית הזו ששמורה לכל קבוצה, תהיה זו קבוצת רוב או מיעוט, מוגבלת על ידי התנהגויות בלתי סבירות, שמצויות בטווח שבין התנכלות להשפלה. חובת התפילה בניגון אשכנזי נראית לי, כמתבונן מן הצד, כבלתי ראויה. מניעת הקבלה של תלמידות בגין התנהגות בני משפחתן מצויה מעבר לגבול הסבירות. עם זאת, הדרישה לתלבושת מתאימה ולהתנהגות הבת עצמה, הינה בת תוקף מוסרי.

היחס לבג"צ

יחס המגזר למדינה ולבג"צ – אני מבין את הניכור האינטואיטיבי של ציבור החרדים ממדינת ישראל, כישות ציונית ודמוקרטית, בכלל ומבג"צ, בפרט, שכן הוא מהווה את הביטוי הסמלי והסטטוטורי העליון לכפיפות האזרחים לשלטון החוק, החוק שנקבע בכנסת ולא כפוף לרבני העדה החרדית. אני מבין, ולכן מוכן לקבל בחריקת שיניים שהזכות הדמוקרטית (שמדינת הלכה לעולם לא תעניק לי ולשכמותי) מאפשרת לחרדים הקיצוניים לבטא את שאט נפשם ממה שנראה להם כחילול הקודש בשפה בוטה ומשתלחת.

גם לחגיגה הבלתי סימטרית הזו יש סייג: התנהגות שאינה מכפיפה עצמה לפסיקות השלטון הישראלי, תהא זו מי מזרועות הרשות המבצעת או הרשות השופטת.

הסיכוי שישיבת ההורים בכלא תסייע לקירוב לבבות ולהנמכת הלהבות אינו גבוה. תועלת אחת בוודאי צומחת מבין הזעקות וההתנצחויות: הולכים ומתבהרים גבולות הלגיטימיות של דרכי הפעולה של מיעוטים בחברה הישראלית.