צו פיוס

פסח בתל אביב - לא כשר ולא חמץ

צו פיוס, 22.4.2010

הפוסט פסח בתל אביב - לא כשר, גם לא חמץ נכתב בבלוג האישי של יונתן אוריך.

שוב ושוב אני מבקש את עצמי לכתוב אודות החוויה הדתית-חילונית שאני עובר בחודשים האחרונים, עת זינקתי ממקום מושבי האדוק בישיבת הר עציון, היישר לידיה הנאמנות של חטיבת דובר צה"ל בתל אביב. רוצה ומבקש, אך לשווא - שכן אין אני מתאר כאן חוויה תרבותית או חברתית, אלא את עצמי אני מבקש לתאר, כאילו כצופה מן הצד. היות וקשה עליי הניסוי החברתי הזה והיות ונדמה לי כי מוקדם מדיי לסכם או לפרט - אני מבקש לזנוח את המקלדת בעיסוק הזה, לעת עתה.

אך אווירת הפסח באוויר כאילו מכריחה אותי להסב את תשומת הלב לתופעה מעניינת. החמץ בתל אביב, אם אתם שואלים, גלוי לכל עין, זמין לכל דורש. בעיניי מדובר, כמובן, בחידוש מופלג. הרי, ככתוב: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", או כפי שנאמר: "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם". והנה נמצא גם נמצא בפרהסיה כברשות הפרט.

יחד עם זאת, יחסם של החילונים שלי אל החמץ, מעניין במיוחד. בדרכי אל היחידה אני עובר ברחוב עמוס מקומות בילוי ומסעדות. רובן ככולן אינן כשרות, כמו זו המוכרת המבורגרים, המוכרת לי כחנות שאיננה כשרה מתמול שלשום. ולהפתעתי, בחול המועד נתלה לו שלט: "כשר לפסח".

לא, הרבנות הראשית לא יצאה מדעתה ואף משגיח לא נשלח כדי לבדוק חמץ במקום ממכר חזיר - אך מסתבר כי יש מי שיטרפו שינקן אך יתעקשו כי יתעטף בלחמנייה כשרה לפסח בלבד. דרך אגב, אם להיות הלכתיים, הרי שבעיניי מדובר בעובדה המסתדרת עם ההיגיון ההלכתי, שגורס כי איסור אכילת חמץ חמור מאיסור אכילת דבר טריפה.

אך לא את ההיגיון ההלכתי אני מבקש, כי אם את העניין המסורתי. אם פסח מהווה עבור רבים מהסרוגים "כאב הראש" העונתי, הרי שרבים מהחילונים רואים בו קרש הצלה למסורת ישראל סבא. ייתכן והם לא יגידו זאת בפה מלא, אך רבים מהם מותירים פינה חמה בלב אל המנהגים המשונים המלווים בקמח המצה, או בזה המורכב מקמח תפוחי אדמה. אוכלים חזיר, מחללים את השבת - אך מקפידים על "כשר לפסח", ללא חשש חמץ. ועוד לא כתבתי מילה על ליל הסדר - אם כל המסורות.

מה זה אומר? מהן ההשלכות? אינני יודע. אך טוב לדעת כי רחובות תל אביב בפסח מתעטפים מסורת. הלוואי ואלו התמונות אשר יחליפו את תמונות הפקחים הרודפים אחר החמץ. לא בחיל ה'.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.