כולנו חסידי סלונים / עינת רמון

בימים לוהטים אלו ניצבים אנו בפני השאלה האם כל אדם המעוניין בחינוך המושתת על השקפת עולם דתית, לאומית או מסורתית יהודית יוכתם, כפי שהכתים הציבור האולטרא ליברלי בישראל את קהילת חסידי סלונים באשמת ה"גזענות".

בבית הספר בית יעקב בעמנואל שליש מן הלומדות הן ממוצא ספרדי. בבית הספר הידוע לשמצה במדינת ארקנסו, עליו כפה בית המשפט העליון של ארה"ב בשנות החמישים לכלול ילדים אפרו- אמריקאים, לא למד ילד אחד שצבע עורו לא היה לבן לפני כפיית פסק הדין על בית הספר. האם ראוי להשוות, אם כן, בין שני בתי הספר, זה החרדי הישראלי וזה הגזעני האמריקאי? הטענה שדרישה ממשפחות לא להחזיק טלוויזיה, רדיו או אינטרנט בביתם הנה "אפליה עדתית" המשתווה לגזענות בארה"ב על רקע צבע עור שונה – היא טענה שאין בה אמת והיא עצמה נגועה בדעה קדומה ובהפליה חמורה על רקע תרבותי- דתי.

עלינו, הדוגלים בערך הערכאה השיפוטית העליונה שבלעדיה "איש את רעהו חיים בלעו" (משנה, אבות ג': ב') להכיר בכך שמערכת הערכים התרבותית-ציונית עליה התחנכנו מעוגנת באותם עקרונות המבססים זכותם של חסידי סלונים לחנך את בנותיהם בסביבה של צניעות מחמירה החשובה לקהילתם, לשיטתם. מי שאיננו מסוגל להגן על המוסר שבשמירת הייחודיות החינוכית של חסידי סלונים סופו שיימצא בלתי מסוגל להגן על מוסריותו של החינוך הציוני הייחודי. עיינתי בפסק הדין ולא ירדתי לסוף דעתו של השופט: מדוע תפילה בהברה אשכנזית המשמרת זהות קהילתית אחת פוגעת יותר בעקרון השוויון מאשר עריכת טקס יום הזיכרון בלוויית שירי ארץ ישראל המשמרת זהות קהילתית אחרת?

ועוד: מסמך היסוד של זכויות האדם ה"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" משנת 1948, מדגיש כי "להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם." (סעיף כ"ו: 3) וכי "כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת" (סעיף י"ח). כיצד נרמסו זכויות אדם אלו מבלי שיזעקו על כך פעילי זכויות האדם בקרבנו?

אנו חסידי הדמוקרטיה, צריכים לנצור ולשמור את דברי הפילוסוף היהודי איש ההשכלה משה מנדלסון אשר בדבריו על השאלה: הארה מהי? משנת 1784 כתב כך: " שימוש לרעה בנאורות מחליש את החוש המוסרי, מוליד קשיות עורף, אנוכיות, כפירה בדת ואנארכיה." הוא הורה למפיץ "הנאורות, שהמידה הטובה יקרה ללבו, לנהוג בזהירות ובמתינות, ומוטב לו לסבול את הדעה הקדומה מלגרש יחד עימה את האמת הכרוכה בה ללא- הפרד."

לא רק לבתי המשפט אלא גם לדת יש חלק מכריע בחינוך הציבור לערכים טובים ולהגנה על הסדר. הדת והמדינה מאזנים זה את זה. האם ייתכן כי חסידי סלונים נאבקים בימים אלו על זכותם של כל בני ובנות העם היהודי לשמר דרכיהן הקהילתיות השונות נוכח עריצות מחשבתית המוחקת זהויות מסורתיות?

הרבה ד"ר עינת רמון מרצה במכון שכטר ודיקנית לשעבר של בית המדרש לרבנים (מסורתיים) ע"ש שכטר.