מילים יכולות לפטר

27.7.2014

 הפוסט "מילים יכולות לפטר" נכתב עבור צו פיוס על ידי ליאת נוקד-וינדר

השאלה האם זכותו של מעסיק לפטר אדם שבפייסבוקו האישי קורא לאלימות, התעללות ורצח, תגיע לפתחן של רשויות החוק שיצטרכו להכריע בין חופש הביטוי לחוק העונשין, בין פלורליזם לזכות הדמוקרטיה להגן על עצמה.

אולם השאלה הנוספת שעלינו לשאול, כיצד קרה ולאדם אין מודעות בסיסית לסינכרון מינימאלי בין ישותו הוירטואלית לתעסוקתו הציבורית? הרי לא מדובר בטוקבקיסט חמום מח, שביבי פיו פתוחים למקלדתו, וסכנתו היחידה שמישהו אכן יטריח עצמו לאתר את מחשב השולח. מדובר באנשים המזדהים ומתגאים בשמם ובפניהם, כיצד ואינם מודעים לגלים שיעוררו דבריהם? לבומרנג שעלול לנחות ישר לפתחי חשבון הבנק שלהם?

תחת תמונתם המחייכת יש משעלים אמירות של: "שמאלנים לתאי הגזים", "הלוואי ויחזרו כל החיילים בארונות", "מוות ליהודים\ערבים\מתנחלים\שמאלנים...", ולאחר מכן חוזרים לשגרת יומם, שכוללת לא פעם מתן שירות לאותם אנשים שאך שעה קודם לכן ייחלו פומבית למותם. אין ספק שרבים מהם יצליחו לנתק למראית עין בין שנאתם לטיב שירותם, שכן כולנו פיתחנו יכולות משחק מסוימות במסלול חיינו. אך השאלה, האם הלקוח בבית חולים\משרד\חנות, ירצה לקבל שירות מאותו אדם, האם בכלל זה נתון לשיקולו, והאם הוא, בחייו האישיים, לא עושה בדיוק אותו דבר שעליו הוא קובל?

פיצול האישיות האמור, אינו חדש, אלא רק מוחצן. שהרי ידוע לכולם שיש אנשים עם דיעות שונות ומנוגדות, שעובדים אחד בשביל השני ואחד עם השני. אולם הבמה הוירטואלית איפשרה לכל אחד לא רק להביע את דעותיו, אלא לצרפן לכמה מילים גסות, לתבל באיחולי מוות ולסיים באייקונים של גולגולות. אין כמו לנבל את הפה על מנת לשכנע בצדקת דרכך. השפה הציבורית הפכה אלימה, גסה, בוטה, ולא רק אצל מי שלכאורה היה צפוי לכך, אלא גם אינטלקטואלים למראית עין מרשים לאצבעותיהם לכתוב את מה שפיהם לא יעז להגיד, הם ספגו והשתכללו. כל המגזים הרי הוא משובח. כל המסית, הרי הוא מועצם.

למרות הסכנה הברורה בחופש הביטוי, יש בעיני דבר מאוד חיובי בהוקעה פומבית של מי שקורא בבירור לרצח ערבים, של מי שמאחל פומבית להפסד ישראל ונפילת חיילי צה"ל. היתרון של ריסון עצמי והורדת להבות השיח האלימות, שווה את סתימת הפיות ואת כעסם של מגיני הדמוקרטיה. אם אדם יחשוב על ההשלכות ההיקפיות שעלולות לחזור ישירות אליו ולא רק על פורקן מהיר לאגרסיות שבו, אין ספק שיכתוב אחרת, אין ספק שירעיל פחות.

אם יבין כל אזרח שייתכן ולא יהיה רופא בישראל אם ישמח פומבית על מות חיילים, שלא יוכל לחנך אם הוא מעלה סטטוסים מלאי קללות רחוב, שלא יוכל לקבל מלגה מהמדינה אם יקרא לפגיעה באזרחיה, שלא יוכל לעבוד בשירות לקוחות אם יתמוך ברצח של מוחמד אבו חדיר - ככל הנראה, ימתן מילותיו, ינסח בקפידה את דעתו, יזהר בדבריו. 

שכן, אותן מילים שיכולות להרוג, עלולות תחילה לגרום לפיטורים.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.