את המחלוקת בין דתיים לחילונים אי אפשר לפתור בחקיקה ובהכרעות בין רוב למיעוט בכנסת. בנושא זה ראוי לטפל בהידברות, בשכנוע הדדי, בהסברה ובפעילות אזרחית משותפת.
ימי אבלות הבאים להזכיר את התהליך שהביא לחורבן בית המקדש, איבוד העצמאות המדינית של מדינת היהודים והגירוש לגלות הארוכה. כל המקורות ההיסטוריים של תקופה זו מלמדים שהסיבה העיקרית לחורבן ולגלות נעוצה במלחמת האחים, באיבוד הסמכות השלטונית ובהעדר תרבות של יישוב מחלוקות. אקלים חברתי פגום זה השליך גם על מידות אישיות קלוקלות ומתנכרות ביחסים בינאישיים ששיאם בסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא במסכת גיטין. מעשה בעשיר ירושלמי שהזמין את חבריו למסיבה, ומשרתו הזמין בטעות את בר קמצא השנוא על בעל הבית, במקום את קמצא חברו. בעל השמחה דרש מבר קמצא להסתלק מביתו. בר קמצא הציע לו לשלם את עלות כל המסיבה, אך המארח גרשו לעיני כולם. חכמי הדור שנכחו באירוע לא מחו. בר קמצא הפגוע נסע לרומא ואמר לקיסר שהיהודים מורדים בו. והסוף ידוע.
מרן הראי"ה קוק זצ"ל אמר כי אם שנאת חינם גרמה לחורבן הבית והריבונות היהודית, אהבת חינם תוכל לשקם ולבנות את הבית היהודי הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
אכן, אחדות העם ותרבות ראויה של מחלוקת הם היסודות ההכרחיים להבטיח את קיומה ועתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. גם אם קיימים עימותים רעיוניים חריפים וקיטוב אידיאולוגי עמוק יש לגלות אחריות חברתית ולאומית ולדאוג שעימותים וקיטובים אלה לא יגלשו במדרון חלקלק למלחמת אחים. המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל הוא ערובה המבטיחה שחילוקי הדעות לא יהפכו למאבק בלתי נשלט. השיטה הדמוקרטית מבטיחה כי גם במצב של ניגודי השקפות עולם יש מנגנון לקבלת הכרעות לאומיות עם איזונים ובלמים שבידי מערכת המשפט.
המחלוקות הקשות בתוכנו מתמקדות בשני תחומים עיקריים. האחת היא המחלוקת המדינית: מהי הדרך הראויה לשלום עם שכנינו. והשנייה היא המחלוקת בין דתיים לחילונים באשר לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. את המחלוקת המדינית כנראה ניתן לפתור רק באמצעות בחירות לכנסת והצבעות במליאה.
אולם את המחלוקת בין דתיים לחילונים אי אפשר לפתור בחקיקה ובהכרעות בין רוב למיעוט בכנסת. בנושא זה ראוי לטפל בהידברות, בשכנוע הדדי, בהסברה ובפעילות אזרחית משותפת בתחומי המדע והביטחון, בהם משרתים יחד דתיים וחילונים.
חז"ל אמרו ש"כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות". מעניין כי אין אנו כועסים איש על רעהו בגלל שפרצופינו שונים. חז"ל דורשים שנהיה סובלניים איש לרעהו גם אם דעותינו שונות. כפי שהקב"ה יצר אותנו כל אדם בצלמו ובדמותו, כך יצר אותנו גם בעלי דעות והשקפות שונות ואישיות. ככל שנדע להנחיל איש לרעהו את ערכי הסבלנות והסובלנות כך נגשים את ערכי היהדות ונדע גם להבטיח את עתידנו במדינת ישראל.
ח"כ זבולון אורלב הוא יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט ויו"ר סיעת הבית היהודי – מפדל החדשה.
(צילום: kikasso, רשיון cc-by)
















ציטוט
זבולון אורלב היקר .דבריך הם ציטוט של השר הרשקוביץ מילה במילה.ראוי להביא דברים בשם אומרם.
קשוט עצמך
זבולון אורלב מדבר על תרבות מחלוקת??.הצחקתם אותנו !!1 תראו איך הוא התנהג עם אפי איתם,עם הרב לוי וגם עם השר פרופ' הרשקוביץ.מאמר ריק מתוכן.סתם התיפיפות.
אין דבר כזה מדינה יהודית!
יש מדינה שרוב האנשים בה הם יהודים. (משומרי מצוות אדוקים עד חילוניים קיצוניים). אבל מה פתאום מדינה יהודית? זה כמו להגיד שרמת-גן יהודית. אף אחד לא מתבטא כך ובצדק. יהודי יהודיה או מי שאינו יהודי אלה מושגים אנושיים ולא עבור ארגונים כאל ואחרים. במדינה שרוב נבחרי הגוף המחוקק שבה הם יהודים מן הסתם יחוקקו חוקים שמאפשרים את קיום אורח החיים היהודי ללא הפרעה (חוק עבודה ומנוחה למשל) אבל זה לא עושה את הגוף המחוקק "יהודי" ובטח ובטח לא את "המדינה " לכזאת.
"יהודית ודמוקרטית" - האמנם באפשר?!
כמעט כולנו סובלים מטעות אופטית- מושגית. לא מדובר, כאן, במתח בין חילוניים לדתיים. אלא במתח בין שתי תפיסות שונות והמנוגדות ביותר, על צורת השלטון הרצויה.
מדובר במתח בין מונרכיזם ( מלוכנות) לדמוקרטיה.
לא מדובר במתח בין אנשים לאחרים, דווקא ,אלא במתח פנימי החוצה את נפשו של כל אחד מאיתנו והנובע מהסתירה המוחלטת בין גישה הרואה בנו עבדי מלך, המצווים למלא בנאמנות מוחלטת, את ציוויו - עבדי ה' ,שהוא מלך ( מלכי המלכים) האדוקים לקידוש שמו ומצוותיו - לבין גישה שמקורה במהפכות הדמוקרטיות האנטי מלוכניות, כזו הצרפתית והאמריקנית, שהפקיעו את הריבונות מידי "ריבונו של עולם" וגם מידי כל מלך בשר ודם, כולל זה שהוא מלך- משיח "משוח בשמן" והעבירו אותה לידי העם, בחירותיו ונציגיו.אלה הן מהפכות שקידשו את החירות, השיוויון והאחווה, כערכים המחליפים את ערך הציות העיוור של נתינים לשליט המוחלט, על ידי עבודת השם.
כל המתיחות סביב ה"זהות היהודית" תיפתר מיד, כאשר נשחרר את עצמנו מהמונח המופרך "יהודית ודמוקרטית" כי זה כמו לומר "מונרכיה דמוקרטית" ( או "ריבוע עגול").
כך שגם אם זה קשה ולא נעים - חייבים, כמו בחייה של כל אומה, להכריע במה מעוניינים.
הבחירה יכולה להיעשות בדרכי נועם (וכך עדיף) או באלימות ואף בשפך דם ( כך היה, ברוב המדינות שחוו שלב בירור פנימי כזה -שפך דם מסיבי, ברמה זו או אחרת)
הבעיה היא , שאם יהיה מדובר בעימות אלים, החברה כולה תיפרם ( בכוחות הבטחון שלנו ובמנהיגות משולבים מלוכנים לצד דמוקרטים) ואז שכנינו , שרק מחכים לשעת כושר כזו, יאכלו אותנו בלי מלח.לכן בירור אלים של הסוגיה, שהוא אולי בלתי נמנע - הוא "לוקסוס" שלא ניתן להרשות לעצמנו.
כל אחד צריך לעשות חשבון נפש ולהחליט מה מתאים לו. להיות נתין של ממלכת יהודה או אזרח ברפובליקה הדמוקרטית של ישראל.
לאורך זמן - השעטנז המופרך של ציונות ודת , לא יכון.
הדברות בין דתיים לחילוניים היא בלוף
אין דבר כזה, הדברות בין חילוניים לדתיים. זהו אחד השקרים שהציבור הדתי נזקק להם, כאשר הוא עובר את הגבול, והציבור החילוני מתקומם. הקטע הוא שתמיד החילוניים אמורים להשתכנע. הדתיים אף פעם לא מוותרים. הפיתרון הכי טוב הוא להפריד את הדת מהמדינה, לחוקק חוקה ולחייב את כל האזרחים לקיים אותה. כולם, כולל החרדים. להפסיק להם את ההקצבות, לחייב אותם לעבוד לפרנסתם ולגייס אותם לצבא - לתקופה מלאה, לא 14 חודש של הסדר ולא משגיחי כשרות וקציני-רבנות. יש לחייב לימודי-ליבה בכל בתי-הספר במדינה. בי"ס שלא מלמד לימודי-ליבה - ייסגר לאלתר. יכול להיות בית עסק כלשהו, אבל לא בית-ספר. מי שרוצה לתת העשרה, שיעשה זאת בזמנו הפרטי ועל חשבונו, אבל לא במסגרת של בי"ס. כשכל זה יתקיים, נראה לך שעדיין ירצו הדתיים "להידבר" עם החילוניים...?
אחידות, חשובה. הליכה בתלם אחד
אחידות, חשובה. הליכה בתלם אחד בכיוון ברור לשם מטרות מדויקות וברורות.
אחדות, יפה ממנה. יש בה כדי לכנס כיוונים וצבעים שונים לכדי כבוד הדדי למרות השונות.
המציאות היא פלנטה אחרת... אנו צריכים להיות גם אחידים וגם מאוחדים...משימה כמעט בילתי אפשרית ..כמעט.!!
הייתי רוצה לקרוא מאמר של שולמית אלוני או יוסי שריד או עמוס עוז מאמר שכותרתו "בשבח האחדות".... הנה זה אתגר!!!!
חקיקה
ומה לגבי החרדים שלא שותפים לפעילות המשותפת? איך יפתרו המחלוקות איתם? לפעמים אין ברירה אלא לפנות לחקיקה.
כתוב תגובה