ימי בין המצרים: תרבות ראויה של מחלוקת / ח"כ זבולון אורלב

זבולון אורלב היקר .דבריך הם ציטוט של השר הרשקוביץ מילה במילה.ראוי להביא דברים בשם אומרם.

זבולון אורלב מדבר על תרבות מחלוקת??.הצחקתם אותנו !!1 תראו איך הוא התנהג עם אפי איתם,עם הרב לוי וגם עם השר פרופ' הרשקוביץ.מאמר ריק מתוכן.סתם התיפיפות.

יש מדינה שרוב האנשים בה הם יהודים. (משומרי מצוות אדוקים עד חילוניים קיצוניים). אבל מה פתאום מדינה יהודית? זה כמו להגיד שרמת-גן יהודית. אף אחד לא מתבטא כך ובצדק. יהודי יהודיה או מי שאינו יהודי אלה מושגים אנושיים ולא עבור ארגונים כאל ואחרים. במדינה שרוב נבחרי הגוף המחוקק שבה הם יהודים מן הסתם יחוקקו חוקים שמאפשרים את קיום אורח החיים היהודי ללא הפרעה (חוק עבודה ומנוחה למשל) אבל זה לא עושה את הגוף המחוקק "יהודי" ובטח ובטח לא את "המדינה " לכזאת.

כמעט כולנו סובלים מטעות אופטית- מושגית. לא מדובר, כאן, במתח בין חילוניים לדתיים. אלא במתח בין שתי תפיסות שונות והמנוגדות ביותר, על צורת השלטון הרצויה.

מדובר במתח בין מונרכיזם ( מלוכנות) לדמוקרטיה.

לא מדובר במתח בין אנשים לאחרים, דווקא ,אלא במתח פנימי החוצה את נפשו של כל אחד מאיתנו והנובע מהסתירה המוחלטת בין גישה הרואה בנו עבדי מלך, המצווים למלא בנאמנות מוחלטת, את ציוויו - עבדי ה' ,שהוא מלך ( מלכי המלכים) האדוקים לקידוש שמו ומצוותיו - לבין גישה שמקורה במהפכות הדמוקרטיות האנטי מלוכניות, כזו הצרפתית והאמריקנית, שהפקיעו את הריבונות מידי "ריבונו של עולם" וגם מידי כל מלך בשר ודם, כולל זה שהוא מלך- משיח "משוח בשמן" והעבירו אותה לידי העם, בחירותיו ונציגיו.אלה הן מהפכות שקידשו את החירות, השיוויון והאחווה, כערכים המחליפים את ערך הציות העיוור של נתינים לשליט המוחלט, על ידי עבודת השם.
כל המתיחות סביב ה"זהות היהודית" תיפתר מיד, כאשר נשחרר את עצמנו מהמונח המופרך "יהודית ודמוקרטית" כי זה כמו לומר "מונרכיה דמוקרטית" ( או "ריבוע עגול").

כך שגם אם זה קשה ולא נעים - חייבים, כמו בחייה של כל אומה, להכריע במה מעוניינים.

הבחירה יכולה להיעשות בדרכי נועם (וכך עדיף) או באלימות ואף בשפך דם ( כך היה, ברוב המדינות שחוו שלב בירור פנימי כזה -שפך דם מסיבי, ברמה זו או אחרת)
הבעיה היא , שאם יהיה מדובר בעימות אלים, החברה כולה תיפרם ( בכוחות הבטחון שלנו ובמנהיגות משולבים מלוכנים לצד דמוקרטים) ואז שכנינו , שרק מחכים לשעת כושר כזו, יאכלו אותנו בלי מלח.לכן בירור אלים של הסוגיה, שהוא אולי בלתי נמנע - הוא "לוקסוס" שלא ניתן להרשות לעצמנו.

כל אחד צריך לעשות חשבון נפש ולהחליט מה מתאים לו. להיות נתין של ממלכת יהודה או אזרח ברפובליקה הדמוקרטית של ישראל.

לאורך זמן - השעטנז המופרך של ציונות ודת , לא יכון.

אין דבר כזה, הדברות בין חילוניים לדתיים. זהו אחד השקרים שהציבור הדתי נזקק להם, כאשר הוא עובר את הגבול, והציבור החילוני מתקומם. הקטע הוא שתמיד החילוניים אמורים להשתכנע. הדתיים אף פעם לא מוותרים. הפיתרון הכי טוב הוא להפריד את הדת מהמדינה, לחוקק חוקה ולחייב את כל האזרחים לקיים אותה. כולם, כולל החרדים. להפסיק להם את ההקצבות, לחייב אותם לעבוד לפרנסתם ולגייס אותם לצבא - לתקופה מלאה, לא 14 חודש של הסדר ולא משגיחי כשרות וקציני-רבנות. יש לחייב לימודי-ליבה בכל בתי-הספר במדינה. בי"ס שלא מלמד לימודי-ליבה - ייסגר לאלתר. יכול להיות בית עסק כלשהו, אבל לא בית-ספר. מי שרוצה לתת העשרה, שיעשה זאת בזמנו הפרטי ועל חשבונו, אבל לא במסגרת של בי"ס. כשכל זה יתקיים, נראה לך שעדיין ירצו הדתיים "להידבר" עם החילוניים...?

אחידות, חשובה. הליכה בתלם אחד בכיוון ברור לשם מטרות מדויקות וברורות.
אחדות, יפה ממנה. יש בה כדי לכנס כיוונים וצבעים שונים לכדי כבוד הדדי למרות השונות.
המציאות היא פלנטה אחרת... אנו צריכים להיות גם אחידים וגם מאוחדים...משימה כמעט בילתי אפשרית ..כמעט.!!
הייתי רוצה לקרוא מאמר של שולמית אלוני או יוסי שריד או עמוס עוז מאמר שכותרתו "בשבח האחדות".... הנה זה אתגר!!!!

ומה לגבי החרדים שלא שותפים לפעילות המשותפת? איך יפתרו המחלוקות איתם? לפעמים אין ברירה אלא לפנות לחקיקה.