הירושלמית

עשו לכם טקס

אחד הלבטים שהיו לי בזמן שהבנתי שברית מילה ואני לא ניפגש מרצוננו בגלגול החיים הנוכחי שלי, היה שחשבתי שאני אצטרך לוותר על הרגע ההוא.
הרגע ההוא הוא הרגע הטהור ומלא קדושה שבו מקבלים לעולם פני נשמה חדשה.
הרגע שבו היד הקמוטה של אחיו של סבא אוחזת ביד הקטנה והרכה של הבן שלנו וכל שרשרת הדורות מבזיקה יחד כשעוד חוליה (מתוקה ומקסימה) מצטרפת אליה. הרגע שבו כל המשפחה, החברים, השכנים – בקיצור הקהילה שלנו, עומדת יחד אתנו, ההורים, מקבלת את פני את התינוק שלנו ומברכת אותו עם הצטרפותו אלינו ואומרים: "הודו לה' כי לעולם חסדו" ומאשרים יחד אתנו שהם רואים אותו, שהם מברכים אותו ואומרים תודה שהלידה נגמרה באימא ותינוק בריאים (מה שלא היה בכלל מובן מאליו במהלך ההתרחשות עצמה וזיכה אותי ברגעים המפחידים ביותר שחוויתי).

על הרגע הזה היה לי קשה לוותר. מאידך, שמתי לב שחברי החילונים מלו את הבנים שלהם כמו גנבים בלילה. בלי להזמין בערך אף אחד, חוץ מהמוהל ובמקרה הטוב סבא וסבתא. אני משערת (לנוחותי האידאולוגית) שהם לא הרגישו שלמים עם המעשה והיה להם כ"כ קשה אתו שהם העדיפו כמה שפחות עדים. או כמו שאמרה חברה אחת בדמעות "בשבילי זה לא אירוע כשחותכים את הבן שלי". מצד שני, אם כבר עשו משהו, אז היה מדובר במפגש + ארוחה, בלי שום הבט רוחני.

היה לי ברור שאני לא אוכל לחוש את הקדושה, השמחה וההודיה של הרגע הבאמת מופלא הזה, אם אני עושה בו זמנית מעשה שמנוגד לערכים הבסיסיים שלי. אז התחלתי לשאול את עצמי – למה בעצם שאני לא אעשה טקס? האם אני באמת חייבת לוותר על האושר ותחושת החיבור לשורשים ולמסורת שלי? על הידיעה שסבא וסבתא רבא שלי משיקים כוסות עם ההורים שלהם בגן עדן ויורקים בעליזות על הקבר של היטלר? האם להתחבר לרגע הגדול הזה במעגל החיים, באמת מותנה בכריתת חלק מהבולבול של הבן שלי?

אני מאוד אוהבת טקסים. אני חושבת שהם חשובים ומשמעותיים בחיים שלנו. ואליזבת גילברט, בספר שלה "להתחתן" ניסחה את זה בצורה מצוינת: "טקסים חיוניים לאנושות: זה מעגל שאנחנו מציירים סביב ארועים חשובים כדי להבדיל את החשוב מהשגרתי. וטקסים הם מעין רשת ביטחון פלאית שמובילה אותנו משלב אחד בחיים לשלב הבא ודואגת לכך שלא ניפול או נאבד את דרכינו תוך כדי כך."
בדיוק מה שאני מרגישה בקשר לזה. צר לי שכ"כ הרבה חילונים מוותרים על זה בגלל האמונה שרק טקס דתי אורתודוקסי הוא אמתי ואם הם לא מתחברים אליו, אז עדיף לא לעשות כלום.

אז עשינו קבלת פנים לבונבון שלנו ועשינו אותה בביהכ"נ הקונסרבטיבי שאנחנו הולכים אליו מדי פעם ושאין בו הפרדה, אבל יש בו אוירה ידידותית ומקבלת לכל אדם שנכנס. מי שעזר לנו בתכנון ובהנחיה שלו, היה הרב הנפלא של ביהכ"נ שיוצק תוכן אמתי לביטוי "מנהיג הקהילה". בניתי את הטקס מבוסס תפילות ומנהגים מהמסורת, כי לזה אני הכי מתחברת מבחינה רגשית (אבל השתדלתי מאוד שזה לא יזכיר את הטקס שחותכים בו, כדי לא לבלבל את המשתתפים). נעזרתי מאוד באתר המצוין של עיתים ורציתי לשתף אתכם בטקס:

"
אורחים יקרים,
תודה שבאתם לשמוח יחד אתנו. 
למה היה לנו חשוב לעשות טקס קבלת פנים להבן? 
כמי שחיים חיים חילוניים לחלוטין, שמנו לב, שכשמגיעים לצמתים המשמעותיים ביותר בחיים כמו נישואים ולידה. מאוד חשוב לנו לצייר את המעגל הזה (מהציטוט של גילברט).
הטקס שלנו מבוסס על מנהגים, פסוקים ותפילות מהמקורות שנראו לנו מתאימים ומשקפים את התחושות שלנו של שמחה, הודיה וקבלה.
למה כ"כ חשוב לנו לעשות את זה בפני הקהילה שלנו (שזה אתם, נעים מאוד(? 
את הסיבה לזה, תיארה אותה גברת חביבה מהדף הקודם במשפט הקסום – "חשוב לבצע את הטקסים בפני החברים וקרובי המשפחה כי זה מה שנותן לכולנו הזדמנות להמשיך הלאה בידיעה ודאית שכולם מצויים במערכת יחסים עם כולם. "
זה נשמע קצת מוזר, הרי אנחנו מצויים במערכת יחסים כבר כמה שנים טובות, לא? אז זהו, שאנחנו כן, אבל הבן שלנו לא! ואז התחושה התבהרה – הלא זה התפקיד שלנו בתור הורים, להציג את הבן ושעכשיו לכם תהיה מערכת יחסים איתו. ברור, רובכם כבר פגשתם אותו ובכל זאת, סדר צריך להיות. אז בבקשה:
בן תכיר – קהילה, קהילה תכירו – בן. אנחנו בטוחים שיהיה לכם נעים מאוד.

פתיחה וקריאה בשם
מה עושים
הילדים  הולכים לפני הבן עם כלי נגינה, שרים "הבה נגילה" ומובילים את הקהל פנימה לתוך בית הכנסת.
למה
השירה והנגינה מבוססת על המנהג לשיר ולרקוד לפני חתן וכלה כשהם צועדים אל חופתם ואנחנו שרים "הבה נגילה ונשמחה, הבה נרננה ונשמחה, עורו אחים בלב שמח" כמובן כדי לבטא את השמחה הגדולה שלנו 


מה עושים 
נכנסים לביה"כ, גברי המשפחה מסתדרים בשורה האב מתעטף בטלית ועולה על הבמה.
הילדים קוראים 3 פעמים "מי זה?" והאם עונה "שם הבן"
למה
את ההסתדרות בשורה נסביר מיד. קריאת הילדים לקוחה מטקס יהודי מימי הביניים שהיה נהוג בקהילות אשכנז בשם "חול קרייש", כלומר קריאה בשם החול (בניגוד לשם הקודש שהיה עברי) של התינוק. ביקשנו מהילדים לעשות זאת כדי לסמל את קבלתו של הבן לחברת הילדים. 

קבלת פנים
מה עושים
האם מעבירה את הבן לשושבינים. הם לוקחים את הבן ונותנים אותו לגבר הראשון בשורה. 
למה
השושבינים מלווים ומובילים את הבן אל הטקס. ההובלה וההעברה מסמלת גם את הייחול שלנו שהבן לעולם לא יהיה לבדו ברגעים המכריעים בחייו ותמיד תהיה קהילה תומכת לצידו. 
נהוג לבחור לתפקיד במי שנישאו לאחרונה וטרם הפכו להורים (וכך אכן עשינו, החברים השושבינים התחתנו שבוע לפני)


מה עושים
הגברים מעבירים את הבן מיד ליד ומברכים אותו.
למה
ההעברה בין הגברים מסמלת את שרשרת הדורות, כמו שהמברכים הם נציגי הדורות השונים וגם אלו שלצערנו לא יכלו להגיע ואת ברכתה של קהילת הגברים לבן כבן זכר וגבר לעתיד.


מה עושים
האב מקבל את פניו של הבן על הבמה, מזכיר את זכר XXXX ז"ל ומברך:
 זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה יְהוָה; נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ
מברך הדוד:
בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.

הקהל עונה:
בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה

מברך אחי סבה של האם:
יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶה

מברכת אמה של האם:
יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָי וְיִשְׁמְרֶךָ

מברך אבי האם:
יָאֵר אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ,
יִשָּׂא אֲדֹנָי פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

מברכת אחות הבן:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

הקהל עונה: אמן

הלל והודיה על פלא הלידה וההתברכות בילד

מברכת אמו של האב:
שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה - הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.
אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה- בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ:
בָּנֶיךָ ובנותיך, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים--    סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ.
הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר- יְרֵא יְהוָה.
יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן: וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם--כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ.
וּרְאֵה-בָנִים ובנות לְבָנֶיךָ ובנותיך: שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל."

כולם שרים:
יברכך ה' מציון

ברכת היולדת 
היות שתהליך הלידה נחשב כאחד ממצבי הסכנה, המסורת היהודית מורה לאישה שעברה בשלום לידה לברך אחריה (כתחליף לקורבן בביהמ"ק). אני בחרתי בתפילה הזו:
ה' בורא עולם, עושה מעשה בראשית, שיתפתני עמך בבריאת חיים שילדתי ביום גדול ונורא זה. 
לבי מלא שמחה, תן לאישי ולמשפחתי לעמוד לידי ולהלל את רחמיך, כי לא עזבתני ולא שכחתני בכאבי צירי, ומכאבים אלו חוללת שמחה גדולה, ואת בכיי כיסית בבכיו של הרך הנולד הבא לעולם. 
יהי רצון מלפניך, ה' אלוהי ואלוהי אבותיי ואמותיי, שתשמור על חיי הילד הזאת מכל מחלה ותאונה ותקיים את נפשו, ואותי רפא וחזק למענו. כי הילד הזה בוטח בך להחיותו ולשמרו, כשם שאני בוטחת בך להחיותני ולשומרני. עזור לי לעמוד על המשמר למען בני, מלאני בסבלנות, בצדק וביושר כלפיו. תן לי את היכולת לתת לו מזון, אהבה ודברי תורתך ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי.

הרב דורש בשמו של הבן, הבא מהפסוק "XXXXX" ומברכו

לסיום, כפי שנגדל את הבן והבת יחד, אנחנו ההורים, מברכים את ילדינו יחד:
אלהינו ואלהי אבותינו ואימותינו 
מודים אנחנו לך, בורא עולם,
ברך נא את בתנו ואת בננו, ותן להם חיים ארכים ושכל טוב.
תן בנו דעה, בינה, ואהבה, שנדע לגדלם לאהבת התורה ולאהבת הבריות. 
תן לנו חיים טובים, בריאות, אשר, ושמחה.
תן להם לב טוב להעריך ולאהוב את כל מה שבראת.
ותן בלבם שידעו ללכת בדרך יושר ואמת כל ימיהם.
וכן יהי רצון ונאמר אמן


הקהל:
הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ.

 

מאמרים נוספים מאת הירושלמית

חברים,

אם חשבתם לא להצביע - תחשבו שנית.

אין משהו שמשפיע יותר על החיים היומיומיים שלכם כמו השאלה מי יושב במועצת העיר.

אין.

אז תצביעו, לעזאזל.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

עוד רגע קט בתי הספר יפתחו שוב את שעריהם ומאות אלפי תלמידים ישובו לשנת לימודים נוספת או יתחילו אותה לראשונה.

גלית דהן קרליבך

עם פתיחת השנה, אני בעניין של לבטל טרנדים חינוכיים: משרד החינוך נוקט בתהליכי "החלבה"- מסירת עובדות לתלמידים בדבר החובה לאכול 4-