מהתבוננות בכוכבים לומד יחזקאל נפשי, כי משחר הווצרו האדם כמה אל הנעלם, וזה המימד הדתי שבו. אותו אין לחנוק בכללים, חוקים הלכה וצווים.
רשימה קצרה זו, אשר עומד אני עתה בראשיתה, ייתכן כי אינה אופיינית לאתר "צו פיוס", אשר במהותו משלב היבטים יותר אנליטיים באשר להיות החילוניות או הדתיות, ואולם, מהי הדתיות כלל? מהו אותו מצב מיסטי עלום אשר אנו כבני-אנוש, כפוסעים על שתיים ולנו שכל בקדקודנו, מרהיבים עוז לכנותו כדתי ? האם קיים המקום בו לנו ניתן להניח עליו אצבענו המורה ולאמור כי זוהי הנקודה הדתית שבאדם ? האם קיימת אספקלריה כזו כלל ?
עתה השעה היא שעת לילה. דממה שוררת בחוץ. איש אינו נראה ברחובות. אני צופה אל לעומת הרקיע. פה ושם, כוכבים אחדים נגלים, הרחק. קראתי פעם באחד מספריו של סטיבן הוקינג, כי למעשה, ככל הידוע לאדם וליכולת השגתו במאה העשרים-ואחת, קיימים אין-ספור כוכבים, אלא שיחלפו השנים, אף מאות, עד אשר נניח עניינו עליהם. נושא זה העסיק את דעתי לא מעט. זכורני כי בהיותי ילד, מתגורר בבית הורי הדל אשר בפתח-תקווה, נוהג הייתי בשעות הלילה, ממש כשם שאני עושה בשעה זו, להתבונן מבעד החלון אל עבר הרקיע משובץ הכוכבים. לי הייתה אז המחשבה, כי הלילה עצמו, הוא אינו אלא כסת כבירה אשר אותה מניח האלוהים על עולמנו, ושהכוכבים, הם אינם אלא חורי סיכה זעירים החודרים בעדה. מן נקבי נעצים קטנטנים דרכם מפציע האור העמום על הארץ. הייתה זו מחשבה נעימה, והיא ניחמה את הנער הנפחד שהייתי אז, מצטנף בשקט אל כריתו תחת החשכה השוררת. ואולם, לא על הכוכבים חפץ אני לדבר פה.

הללו אינם אלא משל דרכו אני מבקש לבאר דבר-מה. כלומר, הם הינם אותו הדבר המיסטי אשר אותו עבדו כל אותם עכו"ם במרוצת השנים (ואף כיום) והוא הסמל להיות האנוש מבקש לגעת ולהתקרב אל משהו אשר כמו נראה לעין, אך בלתי ניתן להשגה. אני סבור כי האדם הינו יצור דתי עוד למן הווייתו הראשונית. זאת-אומרת, שהוא נולד לתוך פוזיציה דתית עוד לפנים היות ראשית הווייתו כלל. חייו של האדם הינם תעלומה. חייו הינם אניגמה גדולה המתפרשת על חייו עד להיותו מונח בעפר, אשר שם, בהיותו שרוי במנוחת עולמים, לנצח, נגלית לפניו התשובה לשאלת השאלות, והיא הלא, מהו הקיים לאחר כלות קיומו הגשמי. באשר לעניין זה קיימות שאלות ותשובות רבות. פרשנים לא חסר. ואולם, מאחר ואין זהו ענייני ברשימה זו, לא ארחיב על כך. אני אך אומר זאת (מאחר וזה ברור לכל), כי לקיים למולנו אנו עובדים, אך לנעלם – אנו סוגדים. קל לעבוד את הנעלם אשר במהותו הוא שגיא ונשגב מאתנו. והלא מהו אותו חום הבוקע מהבל פינו, אם לא חומה של הנשמה המקננת פנימה ?
הנה אני, אני מחשיב עצמי כאדם דתי לכל דבר. אין אני חובש כיפה. אינני עוטה עלי קפוטה או כיוצא בזאת, לא ציצית, אולם אני מקפיד לפסוע מידי יום אל עבר בית-הכנסת השכונתי, ללמוד מעט גמרא, לעיין במסכתות, לקרוא בי"ד החזקה לרמב"ם, במסילת ישרים לרמח"ל. בהיותי נער, קראתי בעיון נמרץ בכתבי אושו, חכם המזרח הידוע. היה בי הרעב הזה אשר אופייני לבני הנעורים. אותו רעב אף הובילני יום אחד לקרוא בברית החדשה, בקוראן ואף ב"שחף" לריצ'ארד באך וכו'... הללו היו נתיבים הכרחיים לזה אשר קיים בו הרצון לידיעת המוחלט.
הדיאלקטיקנים לא יבינו זאת. אף לא האינטלקטואלים, המבקשים לחנוק את הנשמה. הללו, אינם יכולים להביט אל מעבר לכובעם שלהם, ומה צר על כך. אף הדתיים הריאקציוניים (או לפחות מרביתם), יפלו לאותו פח, אשר מסמא את העיניים. העניין הוא הנשמה, והנשמה בלבד. מי אשר מרהיב עוז לתפוס עליה בעלות, או להופכה לשלו בחוקים מטומטמים, אינו אלא טועה, כי לנשמה אין חוקים. לאלוה אין חוקים. הללו הומצאו בידי בני-אנוש, ואולם האנוש, הוא הינו כשלעצמו בעל מגבלות תפיסתיות, בעל יכולות מצומצמות, אשר חוקיו אינם חלים על האלוה כלל. האדם קבע מגבלות והיררכיות, שכן קל לו יותר להתנהל באופן סידרתי, כלומר, ארגוני מדרגי.
קשה לרדת לחקר טבעה של הנשמה. אולם הכמיהה הזו, הרעב, הערגון אשר קיים בכל אדם ואדם המנסה לתפוס את היש, או לפחות להבינו בשכלו המצומצם, את זאת אין למנוע מאיש. כל איש הינו בן-חורין להתפלל כאהבת נפשו, לבקש, להרים ראשו אל שמי-הכוכבים בתחינה אילמת, בהשתוקקות, בכאב ובבקשת חמלה. העניין הוא ההבנה, הפיוס. כן, ההבנה המוחלטת כי האל הוא אחד, וכי אנו המתהלכים על עולמו, שלו אנו, וכי הזמן הוא שלו והוא בראו, וכי יש מקום תחת השמש – מקום טוב – אף לזה המגיע לידי תפילה אך בעת צוקתו, ולא דרך קבע, כי אף זה יאה ונאות ובעל חשיבות. ניתן לקיים את הדתיות במסדרונותיה של החילוניות, ממש כשם שהחילוניות קיימת בטרקלין הדתיות. הללו למעשה, אינן אלא אחד.
וייתכן (וכך אני חושב עתה, בעוד שאני הוגה בדברים וראשי הולך ומתערפל), ייתכן וזהו מהות הפיוס עצמו. ייתכן כי ההתלכדות הדיכוטומית הזו, אשר בצביונה אינה כה מפרידה וחוצצת בין שני עולמות אלו, אשר אילו ניטיב להתבונן, הם באמת אינם למעשה אלא אחד, היא-היא השלם הזה, אשר ממנו, בין מתחו המענה, מורכבים החיים עצמם, ההבדל והאי-הבדל הזה, אשר הוא החילוניות והדתיות כאחד.
צילומים: מוטי קיקיון, נאס"א
















Wow I've never heard this before...
Beautiful, very different
נשמע טוב, אבל לא נכון
אם לא תגביל את הנשמה המתיפיפת שלך "בחוקים מטומטמים", אתה תוביל לאנרכיה.
זה שמר נפשי מוצא לנכון בזמנו הפנוי להגות בהגיגי פילוסופיה ורוחניות, זה נחמד. אבל כמעט כל אדם אחר באנושות, אלמלא הוא כפוף למערכת חוקים אמונית, ימצא את עצמו רובץ מול הטלויזיה ויהגה באמרי שפר של תוכניות ריאליטי רדודות וסדרות זימה.
בעולם (במדע וגם בהנהגת המדינה והחברה וכד') יש חוקים ולכן גם בהשקפה יש צורך הכרחי לחוקיות- והרי לך הכרחיות היהדות!
קובץ חוקים גאוניים שמדריכים את האדם בדרך האמת, המוסר והטוב.
על התבוננות בכוכבים לימי בין המצרים
יש הרבה הקשרים אסטרונומיים לימי בין המצרים.
ראו מאמר שפירסמתי בנושא
http://www.xn----2hcm6cgyhbh.com/2010/07/astronomy-and-tisha-be-av.html
וגם, כמה כוכבים יש בשמים
http://gadieid.blogspot.com/2010/07/how-many-stars-thre-is-in-sky.html
מספר קושיות
א. הנשמה מוגבלת מצד היותה נתונה בגוף. החוקים לא כובלים אותה אלא משחררים אותה מכיוון שאלוהים נותן אותם.
ב. "ההבנה המוחלטת כי האל אחד" - להזכירך, בעבר אנשים היו מרימים ראש "אל שמי-הכוכבים בתחינה אילמת, בהשתוקקות, בכאב ובבקשת חמלה" אל הרבה אלים. ההתגלות, כלומר הפניה של הבורא מלמעלה למטה היא מסרה את הידיעה שהאל אחד.
ג. אם אתה נגד חוקים מדוע אתה לומד יום-יום גמרא, מסכתות, י"ד החזקה, ומסילת ישרים והלא כל אלו ספרי חוקים???
יוחאי
http://www.parashat.co.il
הכמיהה אל הנעלם, היא מימד דתי
הכמיהה אל הנעלם, היא מימד דתי אחד שבאדם, דווקא מימד ראשיתי מאד, אבל אם למדת היטב את ספרי היהדות שהזכרת בכתבה שהנך לומד בהם, תיווכח שביהדות מימד דתי מעבר לחיבור הניואייג'י הרומנטי עם הנעלם, ביהדות ישנו מימד חינוכי. המדרש הראשון על התורה מצהיר על היות התורה "אימון פדגוג" לאדם כלומר מאמן פדגוגי. ביהדות, המימד העיקרי הוא "עבודת התמיד" - "כי הם חיינו", כלומר לתרגל את עצמנו ליצור אווירה בה יחיה האדם חיים בהם הוא מתייעץ על כל צעד ושעל עם תורה שהיא עבורו קנה מידה של יושר, האם ישר הוא חושב, מדבר ופועל או לא ושל אושר אם הוא מכיר בכך שנותן התורה הוא נותן השכל והחיים בכללותם.
נכון, ישנה בעיה עם חוסר הגמישות של התורה שבעל פה שכתיבתה הפכה לקדושה ובכך איבדה את גמישותה והתפתחותה שהיתה לה טרם הכתיבה. בעיה זו הינה המים העכורים של הדת היהודית שהטביעה ומאיימת להטביע הלאה את התינוק היקר שבאמבטיה של התורה כלומר ההיבט הפדגוגי, אבל משום כך אל לנו לשפוך את המים עם התינוק אלא ללמוד איך לשפוך אותם בזהירות ובהדרגתיות וכך לשמר את התינוק בשלימותו ובטהרתו.
אתה מעלה רעיונות חשובים. אולי יעניין אותך האתר הבא
www.kab.info
נפשי, כאחד שמעיד על עצמו
נפשי,
כאחד שמעיד על עצמו שלומד רמב"ם ואת היד החזקה שכתב הלא הוא המשנה תורה,
תזכור:
1. שהרמב"ם אחד מ3 הפוסקים שפסקו את ההלכה שאתה מגדיר כחוקים שלא קשורים ל"השם" והוא זה שכתב את 13 עיקרים של היהדות שאחד מהם שהתורה כולה, כולל מה שהוא פסק נתונה מן השמים כלומר שהשם בעצמו קבע אותה.
2.אתה כותב בשיר ש"השם" לא יודע, אז לידיעתך השם יודע הכל ושוב אני אחדש לך שזה אחד מ13 עיקרים לרמב"ם ש"השם" יודע מחשבות אדם כלומר גם מה שעדיין לא קיים כי המחשבה מושפעת מאפשרות הבחירה של האדם, ויש לו אפשרות לבחור מה לחשוב ו"השם" יודע את אותה מחשבה עוד לפני הבחירה.
נ.ב.
אתה מגיע לתובנות שלך כי אתה מיואש מחוסר אפשרות של אדם גשמי להגדיר את השם שהוא האינסוף וכן מחוסר היכולת להיות מושלם מבחינה רוחנית שזה השגת האינסוף
ולכן אתה לא רואה טעם בחוקים שכל אחד מיישם טיפה אחרת ומצליח לקיימם כל אחד בכוחו ובדרגתו הרוחנית.
מה שהשם מצפה ממך זה שתלמד ותיישם את חוקי התורה הכי טוב שאתה יכול וכן בהתאם לאישיותך(ידוע למשל שנשים פטורות מהרבה מצוות שהגברים חייב בהם ולכן תלוי כיצד נבראת ומה התפקיד שייעד לך השם בעולם).
כולי תקווה שהשם יכוון אותך לדרך הנכונה ושיאיר את עינך.
לגבי הברית החדשה רק שתדע שהחכם באדם שלמה המלך אמר שאין חדש תחת השמש
מה שהיה הוא שיהיה את השם ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לכן אין סיכוי שהשם החליף את בריתו וחוקיו בברית חדשה ותדע לך שהדת הזו שכופרת אפילו במה שאתה מאמין שזה אחדות השם (מאמינים בשילוש) היא כולה יציר כפיו של עמלק(שורש השטן, שורש הרע) שמטרתו לפי התורה היא לפגום באמונה באחדות השם.
לכן אם אתה מחפש מקום טוב ואת הטוב(ולא את הרע) כדבריך תתרחק מהדת הזו ומאמיניה וכתביה כמו מאש.
שיר של יחזקאל נפשי שאני אוהבת במיוחד
שמש. ניאופוליס. בשובי מהר גריזים - יחזקאל נפשי
נָשִׁים שֶׁלִּי.
נָשִׁים שֶׁל זַעַם וְאֵימָה.
נָשִׁים שֶׁל יֹפִי וְכְּאֵב,
שֶׁל תֹּם, שֶׁל רֹךְ.
כֵּיצַד לְבַסּוֹף נוֹתַר אָדָם
לְלֹא דָּבָר, לְלֹא כְּלוּם.
תַּחַת הָאֲדָמָה הַזּוֹ הַכֹּל נֶמֶק,
הַכֹּל נִשְׁכַּח תַּחַת הָעִרְפּוּל.
אִשָּׁה שֶׁלִּי, יָפָה, מַלְאָכִית.
עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ אַהֲבָה מַהִי -
הָאַהֲבָה הִנָּהּ כְּאֵב שֶׁאֵין לוֹ תֹּם.
מָה נִתָּן כְּבָר לַעֲשׂוֹת, עַתָּה,
כְּשֶׁדֹּק הָעֲרָפֶל עוֹטֵף אֶת הָרְחוֹב. לְאַט.
כְּמוֹ הַצָּעִיף שֶׁהֵבֵאתִי לַךְ מִנָּפּוֹלִי.
זֶה הָיָה דַּוְקָא בַּקַּיִץ.
הָעֵסֶק בִּישׁ, הָעֵסֶק בִּישׁ.
לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה אִם אַפְרוֹדִיטֶה בַּשָּׁמַיִם
וְאָז לִפֹּל לָאֲדָמָה שׁוּב. לְהִשָּׁמֵט. לִצְנֹחַ.
נָשִׁים שֶׁלִּי שֶׁל יֹפִי סוֹרֵר,
שֶׁל אָבְדָּן וְאוֹר.
הַאִם נָשׁוּב וְנִתְרָאֶה.
יַעֲקֹב בִּבְדִידוּתוֹ לֹא יָדַע אַחֶרֶת.
וְאִלּוּ בְּתָּנָ"ךְ הֻזְכַּר, כִּי
עֵינֵי רְחֵל, רַכּוֹת הָיוּ.
נָשִׁים שֶׁלִּי.
נָשִׁים שֶׁל זַעַם וְאֵימָה.
נָשִׁים שֶׁל יֹפִי וְכְּאֵב,
שֶׁל תֹּם, שֶׁל רֹךְ.
הַעוֹד נָשׁוּב וְנִתְרָאֶה.
הַעוֹד נָשׁוּב וְנִרְקֹד יַחְדָּו, נִשְׁכַּב.
הַאֻמְנָם אֵלּוּ הֵם הַחַיִּים אוֹתָם בִּקַּשְׁתִּי לִי.
עַתָּה אֲנִי סָבוּר שֶׁגַּם הָאֱלֹהִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ.
אֲנִי לְבַדִּי כָּאן.
חושבת שאתה גאון
מתי אתה חוזר להרצות באונ' ?
התבוננות מעניינת יחזקאל
תודה רבה. קבל לייק גדול !
הראשון שכתב שלאלוהים אין חוקים זה ניטשה ולא שדה או קירקגור
אבל למי ממש אכפת ?
מעניין מה שאתה אומר נפשי
רשימה מעניינת
מורגשת השפעתו החזקה של פנחס שדה.
"לאלוה אין חוקים" זו עמדה שאני מוכנה להתווכח איתה.
אפילו לנקודת מבט חילונית-דתית, כמו שנפשי אימץ לעצמו
צריכה להיות קיימת חתירה לצדק, למוסריות, לאמת, לשלום
אי אפשר, בעיני, לדבר על אלוקים בלי לקוות לאמיתותם של חוקי מוסר כאלו.
I love yehezkel nafshy's
I love yehezkel nafshy's voice, one more reason why israel kicks ass
מסכים עם כל מילה!
יחזקאל היקר, תודה על השורות המקסימות שרשמת. אני מצטט את החלקים האחרונים בדבריך שנגעו בי עמוקות, תודה, תודה ושוב תודה:
"
העניין הוא הנשמה, והנשמה בלבד. מי אשר מרהיב עוז לתפוס עליה בעלות, או להופכה לשלו בחוקים מטומטמים, אינו אלא טועה, כי לנשמה אין חוקים. לאלוה אין חוקים. הללו הומצאו בידי בני-אנוש, ואולם האנוש, הוא הינו כשלעצמו בעל מגבלות תפיסתיות, בעל יכולות מצומצמות, אשר חוקיו אינם חלים על האלוה כלל. האדם קבע מגבלות והיררכיות, שכן קל לו יותר להתנהל באופן סידרתי, כלומר, ארגוני מדרגי.
קשה לרדת לחקר טבעה של הנשמה. אולם הכמיהה הזו, הרעב, הערגון אשר קיים בכל אדם ואדם המנסה לתפוס את היש, או לפחות להבינו בשכלו המצומצם, את זאת אין למנוע מאיש. כל איש הינו בן-חורין להתפלל כאהבת נפשו, לבקש, להרים ראשו אל שמי-הכוכבים בתחינה אילמת, בהשתוקקות, בכאב ובבקשת חמלה.
"
צריכים לקרוא אותו
לצערי צריכים לקרוא את השירים והמאמרים שלו בשביל להבין אייך הראש של הבנאדם עובד... משורר וכותב גאון!!!
הרעיון מרתק אבל..
רוב חיי גם אני חשבתי כך אך לא בחרתי ללכת ולעשות מעשים של אמונה ושל דת.
כיום אני יודעת שזה בגלל שאין בי אמונה או דת.
למרות זאת, אני בהחלט מבינה ומכבדת את נקודת המבט היפה של יחזקאל השואב מן הילדות האנושית בשני מובניה- הילדי והקדום.
רשימה מדהימה
רשימה מדהימה... כאילו שאתה בתוך הראש שלי ... :)
אחד הרשימותתתתת!!!!!!!
שהבאתם לאתר הזה. תודה !!!!!!
מעולה
רשימה פשוט טובה. יחזקאל נפשי במיטבו !
צר לי שהגענו למצב שאנו צריכים
צר לי שהגענו למצב שאנו צריכים לקרוא הגיגים ממי שמעיד על עצמו שראשו הולך ונהיה מעורפל... היהדות והאלוקות אינה סוג של הזיה מהמזרח הרחוק... אלא מערכת מושלמת של הררכיה וחוקים אשר הם מגדירים את המעבר להם...
נושא מעניין. אהבתי את הראש של הכותב
נושא מעניין. אהבתי את הראש של הכותב
לבחור למטה. יחזקאל נפשי לא דתי ולא כלום
ממה שאני יודע מהקריאה עליו הוא בכלל לא דתי אבל אוהב את היהדוצת. הוא לומד אותה ואת האיסלם והבודהיזם. ממה שאני יודע.
קול נעים וחשוב
יחזקאל נפשי לא מזייף.הקול שלו פשוט נעים, הוא לא משורר אדיר ( לדעתי כמובן ) אבל הוא גם לא צריך להיות.הוא יחזקאל נפשי.קשה להסביר את הקסם שלו במילים.צריך להיות באחת מן ההרצאות שלו להבין את הכוח האדיר שיש לו ולשימוש שלו במילים העבריות.
יחזקאל נפשי בכלל דתל"ש לא ?
?
כותב המאמר הוא מגאלומן
אבל פאקינג גאון !
THAT'S BEAUTIFUL MAN
THAT'S BEAUTIFUL MAN
יופי של רשימה
מאמר מרתק. משנה מעניינת אם כי ההלכה היא קודמת לכל
מעניין מאד
ראייה קצת אחרת אבל זה מעניין. תודה רבה לצוות האתר ולמאמצים שלו להביא כותבים טובים ומוכרים
כתוב תגובה