צו פיוס

של מי הילדים האלה? / אביטל קשת

צו פיוס, 6.12.2012

אני קוראת כרגע כתבה וגם קבלתי פתק מבית הספר, בו רשום שצהרונים יינתנו בחינם. נפלא. כרגע זה עוד לא בתוקף אצלנו. אך הבנתי שיש מספר ערים בארץ ששם כבר הוחל חוק הצהרונים, וילדיי גן מסיימים את יומם בשעה ארבע אחרי הצהריים.

לכאורה מוצא מושלם עבור אמהות עובדות, שמצאו פתרון כלכלי מוצלח. הכסף המורווח לא נזרק. מצד שני איני יכולה להבין איך אפשר לכפות על אם לא עובדת, או על כזו שרוב המשמרות שלה הן משמרות לילה, או על אם שהחליטה לעבוד מהבית גם לטובת ילדיה, שהיא תשאיר את ילדיה עד ארבע בגן.

בכתבה המפורסמת בעיתון "בשבע" המחולק כאן חינם (את מדורי החדשות האינטרנטיים פסקתי מלקרוא) מסופר על קומץ אמהות שמחו נגד ההחלטה ועל המלחמות שהן נאלצות לנהל על מנת לחנך את ילדיהן כראות עיניהן. אם יוציאו את ילדם מהגן בשעה אחת וחצי, שעה סבירה לדעת כל הפסיכולוגים, יפגעו בילדיי האמהות העובדות שיתמלאו בקנאה ועצב. ומה לא עושים על מנת שהרוב יקבע.

בכך הופכת ישראל למדינה קומוניסטית שלוקחת מההורים את הזכות לחנך את ילדם על פי השקפתם ושמה אותו תחת חסותה. למי שחושב שילד מאד נהנה להישאר בגן עד השעה ארבע אחר הצהריים, זה מעשיר אותו, מפתח את אישיותו, והנה קמתי אני, אם בישראל, וקלקלתי לו את החגיגה, הרי שטעות בידו.

שנים עבדתי בצהרונים כמספרת סיפורים וראיתי תמיד ילדים עייפים עד מנומנמים, מוסחים, לא ערניים, שממש כמהים להיזרק על הספה בבית ולא לריב עם עוד חבר על האוטו, או להשתתף בהפעלה מעוררת, כי הם כבר קהי חושים ואין להם עניין לשתף פעולה.

כמובן שכשאין ברירה אז אין ברירה, בימים שעבדתי בצהרונים היו גם חלק מילדיי בצהרון, אך לי היה הסכם גמיש ולא על בסיס קבוע, ובימים האחרים הקפדתי אני להגיש להם את ארוחת הצהריים.

התחושה כיום בגדול היא שהמדינה מעודדת ילודה, על מנת אולי לא לצמצם את מספר אזרחיה. מה יקרה איתם אחר כך, זה אינו מעניינה. יותר ילדים היפראקטיביים, במקביל המון אנשים איכותיים שמתייאשים ויוצאים ממעגל העבודה במשרד החינוך כי חינוך הוא עבודה למזוכיסטים, בעיקר מאז שההורה לא מחנך בד' אמותיו. יותר פשיעה (שדורשת תקצוב נפרד), פחות אינטימיות, הפיכת גיל התבגרות המסוכסך עם עצמו למודל מוביל שנמשך עד אמצע גיל שלושים, וכל זה הרבה בגלל שמונעים מהילד צורך בסיסי שיעבור לו, והוא חמימות הורית. קן ביתי. מה לעשות.

מדינת כל ילדיה מעלה את רמת החיים, במקביל גם מעודדת את כולם לפתח את עצמם, אבל אין לה זרועות, היא נכה. כי בסך הכל היא מדינה ולא איש או אישה. הורה, ילד או ילדה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.