עידן דוייב

הפרדת רשויות- דת ופוליטיקה

היילכו שניים יחדיו?

"ובכן, כלום תהיה לנו לבסוף תיאוקרטיה? לא! ... לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע לההחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומבחוץ" (בנימין זאב הרצל, מדינת היהודים).

פליטת אנחה בסיום קריאת המילים הללו כמעט ובלתי נמנעת. 64 שנים של קשר אדוק בין הדת למדינה מוכיחים שהרצל לא רק חזה את מדינת היהודים. הוא ניבא גם את כשלונותיה הצפויים.

לא משנה אם נתמוך בהפרדה או שמא נתנגד לה, מוסכם על כולם שקיים בישראל ציבור גדול שנקעה נפשו מהתערבותה של הדת בחיים הציבוריים. המציאות של לכאורה "כפייה דתית" פוגשת אותנו בצמתים מרכזיים בחיים וככל שהפגישה יותר אישית כך גם המשבר מחריף. חילוני המעוניין לשאת גויה, גוי שהתגייר בגיור רפורמי, אדם המעוניין למכור חמץ בפסח וגרושה החפצה להתחתן עם כהן- כולם ייתקלו בחומה גבוהה ובצורה בשם הרבנות הראשית שתאלץ אותם להקריב את רצונם על מזבח המדינה היהודית.

המיזוג ההרסני של פוליטיקה-דת-כסף לא הומצא בישראל, אבל הוא הצליח לחולל פה מעין טאבו בשם הידוע "סטטוס קוו" שכל הפרה של אחד מסעיפיו מזעזע את אמות הסיפים ומערער את מרקם החיים במדינה. החקיקה הדתית, התוצר של המיזוג, לא נכתבה אלא כדי לשמור על צביון יהודי במדינה. דה פקטו, היא הובילה להקמת ממסד דתי מסועף ופוליטי שמשלח ידיו חולש כמעט על כל תחום, ובניגוד לתכליתו מרחיק את הציבור מהיהדות. אם נצרף לתמונה העגומה את היהדות המקדשת הדרת נשים, זאת שאוסרת על מכירת דירות לערבים וזו הפוגעת בחיילי צה"ל- נאלץ להגיע למסקנה שחייבים להפריד רשויות. מדינה מחד ודת מאידך.

בלתי אם נועדו:

אין המדינה האושר היותר עליון של האדם- זה ניתן להאמר במדינה רגילה שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה......מה שאין כן במדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוויתה התוכן האידיאלי היותר עליון.....ומדינה זו היא מדינתנו-מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם. שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד. שזהו באמת האושר היותר עליון.( הראי"ה קוק, מוסר הקודש).

פעמים רבות הפתרון שמבקש להפריד בין דת למדינה קורא תיגר על זהותה היהודית. מאחורי המילים המונסחות היטב מתרחש תהליך שמעוניין להביא למדינת כל אזרחיה, לחיסול של הרעיון הציוני ולחלוקה נוראית של החברה היהודית. אסור לנו לטשטש את הייחודיות של הזהות שלנו שכרוכה, באופן טבעי, במסורת אבותינו. ויתור מוחלט על האתוס היהודי כמוהו כלוותר על האופי הלאומי שלנו. הפרדה מוחלטת וניתוק דתי יוביל לכך שהחברה הישראלית תחולק לשניים והפערים בין הציבורים השסועים ממילא יעמיקו לתהום ללא מוצא. חילונים ייחשדו כממזרים, דתיים ככת הזויה ולא קרב זה אל זה.

 לפיכך אין הפתרון תלוי בהפרדת הדת מהמדינה אלא בהפרדתה מהפוליטיקה. צמצום החקיקה הדתית ככל שאפשר והעברת השליטה מהמדינה- לקהילות. אכן, מדובר בהפרטה, בתחרות חופשית. הקהילה תוגדר כקבוצה של אנשים הרוצים לקיים חיים דתיים תוססים. היא תקבל תקצוב מהמדינה והיא תבחר לעצמה את הרב בו היא מעוניינת. בית הכנסת יקבל גוון קהילתי, הצביון של השכונה יהיה בהתאם לאופי הקהילה ולא בהתאם לתכתיבים חיצוניים שמגיעים מלמעלה. הממסד יחדל מלהכתיב דיני חתונה וברית הזוגיות תותר. החיים היהודים יפרחו ויתבססו מבלי כפייה וחקיקה.

 מי שחושש מפני סכנת התבוללות במדינה ונהירה המונית לעבר חתונות אזרחיות ומכירת טריפות בציבור, כדאי שיפקח את עיניו ויתבונן סביבו. יום כיפור, שלא נקשרה בו חקיקה האוסרת נסיעה בפרהסיה או מעין זה, שומר על הילה של קדושה ולא מאבד את אופיו. אף אחד גם לא מכריח יהודים למול את בנם בגיל שמונה ימים ובכל זאת עושים זאת. אין חוק שכופה על עריכת ליל סדר והדלקת נרות חנוכה ואלו המנהגים הנפוצים ביותר. לעומת זאת, כשהחוק אוסר למכור חמץ בפסח בפרהסיה, התגובה נגד נעשית טבעית.

 תקראו לי נאיבי או תמים או אופטימיסט חסר תקנה. אבל אני מאמין שיום יבוא ונצליח ללכת במשותף, דתיים וחילונים, על הגשר הצר שמשול לעולם מבלי לפחד כלל, וננתב את דרכינו הלאומית והחברתית למקומות בהם היהדות והדמוקרטיה מצליחות להסתופף תחת קורת גג אחת- מדינת ישראל.


 

מאמרים נוספים מאת עידן דוייב

יום זכויות האדם שמצוין ברחבי העולם בעשרה בדצמבר גורם להתעוררות רבה בקרב תנועות ואנשים המזדהים עם הרעיון.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.