אלישע בן אבויה

למה אני בעד בית ספר משלב

"לא תודה. הבת שלי לא תלמד שסבתא שלי יצרה את העולם לפני 90 שנה... ובהתאמה היא לא תלמד גם שחבר דמיוני בשמיים עשה את זה... כי... ההורים של חבריה לכיתה... גורמים להם להאמין בשכנוע עמוק בשטויות מעליבות והזויות שכאלה." (תגובה [מקוצרת] של גולש בשם משה לפירסום של צו פיוס על בתי הספר המשלבים)

בהסתייגות מהסגנון הפוגעני, אני נוטה להסכים עם משה. בתי הספר המשלבים יוצרים בעיה להורה חילוני אתאיסט. השיח המקובל אצלנו בבית הוא חילוני מובהק. איננו שומרים כשרות, מחללים שבת ואפילו חוגגים את השנה האזרחית החדשה רחמנא ליצלן.

כשאני חושב על הילד שאמור ללכת לבית ספר משלב שבו ילמד עם דתיים, אני שותף לחשש של המגיב משה. בחלק מבתי ספר אלה מחוייבים כל הילדים, חילונים כדתיים, להשתתף בתפילת שחרית בכל בוקר. ואני, למרות שאני הולך עם ילדי מעת לעת לבית כנסת (רפורמי) בערב שבת, אינני רוצה שהילד יחוייב להתפלל בכל בוקר.

גם תוכנית הלימודים עצמה מדאיגה אותי. האם ילמדו בבית הספר הזה את סיפור הבריאה כאילו הוא היה באמת, ולא כמיתולוגיה יהודית? האם לימודי הטבע והאזרחות יקבלו משקל מתאים מול לימודי היהדות? האם לימודי היהדות יהיו בגישה לאומית תרבותית (כמו שאני תופס את היהדות) או בגישה דתית?

כל החששות שלי הפכו ללא רלוונטיים באותו יום שבו זכה בני הקטן להיות "אבא שבת" בגן הילדים העירוני שלו. גן ילדים ששייך לחינוך הממלכתי החילוני במדינת ישראל. בהתרגשות גדולה הוא שינן את התפילות והודיע שהוא צריך כיפה. בהמשך התברר שסיפורי הבריאה והחגים היהודיים הם נראטיב קבוע בגן. מי ברא את העולם? ברור שאלוהים. לא אחת מצאתי את עצמי בויכוחים סוערים עם ילדי בן החמש בנושאים תיאולוגיים, תוך שהקטן מפגין נחישות רליגיוזית שלא היתה מביישת רבנים מחזירים בתשובה.

בירור מהיר בגן העלה שהגננות, בגן חילוני יש לזכור, לא נבחרו על פי השקפת עולמן החילונית. גם סקר קצר בין ההורים הבהיר לי שהנתון של סקר גוטמן לפיו שמונים אחוז מאמינים באלוהים לא פסח גם על הגן החילוני של ילדי במערכת החינוך הממלכתית.

לעומת הגן החילוני-אך-מתחזק שלי, יצא לי להיתקל גם בגן המעורב בעיר שלי. נכון ששם הילדים הולכים לתפילה כל בוקר. אבל החילונים הולכים לתפילה כחילונים. הסתבר לי שבמערכת החינוך המשלבת, מעצם הגדרתה, נדרשת ממהורים הגדרה עצמית באופן שיגדיר גם את הזהות של ילדיהם. לא סתם המילה "הגדרה" על הטיותיה מופיעה הרבה פעמים במשפט הקודם. בבתי הספר המשלבים יש עיסוק בזהות, וההגדרה חשובה.

תפילה או "שיח שחרית"? מה עושים בשבת - נוסעים או שובתים? מסיבות כיתה ביום שישי בלילה, או ביום חמישי כדי שגם דתיים יוכלו להשתתף? סנדוויץ מהבית מותר או אסור? ועוגה במסיבת יום ההולדת? כל שאלה כזו, גם אם בסופה החילונים מוותרים לדתיים, היא שאלה שמגדירה זהות ושוני. רק אל מול הדתיים החילונים הם חילונים, ובבית הספר המשולב הם מקבלים מקום להיות חילונים, ולא נגררים אחרי מסורתיות סטייל ש"ס שמקובלת כל כך בעולם החילוני חסר הזהות.

משה - מסתבר שאנחנו בבעיה. אולי נוכל להקים לעצמנו בית ספר פרטי שבו ניתן יהיה ללמד את הילדים שאין אלוהים, אבל לאור המציאות הנוכחית, שבה מערכת החינוך החילונית היא חסרת חוט שדרה חילוני, אני מוצא את בתי הספר המשלבים כאלטרנטיבה שאינה רק ברירת מחדל אלא מסגרת איכותית לנהל בה עם הילדים דיון משמעותי בשאלות של זהות. וכמו חילוני טוב, אני תמיד בעד דיונים משמעותיים.

גילוי נאות: אני קשור לצו פיוס. אני באמת חילוני אתאיסט. באמת יש לי ילד בן חמש שלומד בגן עירוני רגיל ואני מקווה שיעלה לכיתה א' בבית ספר משלב.

מאמרים נוספים מאת אלישע בן אבויה

"הנקודה שבה ערך הוא גבוה ביותר או נמוך ביותר." כך מוגדר בויקיפדיה המושג המתמטי "נקודת קיצון" של פונקציה. במתמטיקה נהוג לצייר פונקציה בצורה של קו על מערכת צירים.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.