דודי ג.

כנגד ארבעה בנים

דודי ג., 3.4.2013

כנגד ארבעה בנים (ונכון גם לארבע בנות) ידבר הקטע הבא, ואלו הם:

שונא, מה הוא אומר?

"מה לי ולמגזר ההזוי הזה? למה אני צריך לחלוק איתם את אותה מדינה? המדינה הזו קיימת בשביל אנשים כמוני. אין ביני ובינם שום מחנה משותף ואני גם לא רוצה אחד כזה. כללי המשחק שלהם שונים משלי והם יכולים מצידי ללכת לשחק במקום אחר".

כמובן שהשונא יכול לצוץ בכל מגזר. הוא יכול להיות חילוני, דתי או חרדי ששונא את החרדי, הדתי או החילוני. השנאה היא הרבה פעמים שנאה עיוורת ושנאה כלפי ציבור שלם, שנאה שמכלילה את כל הציבור תחת אותה תווית, "כל החרדים פרימיטיביים שלא תורמים שום דבר למדינה", "כל הדתיים איבדו את הקשר ליהדות וממשיכים לאבד אותו", "כל החילונים רדודים ומתעסקים רק בתפל" ועוד המון משפטים והתקפות בסגנון. לשונא יש עוד הרבה ביקורת כלפי הציבור אותו הוא שונא והוא לא יהסס להשמיע אותה כשהשיחה גולשת לכיוון הזה .כדי לפטור את עצמו מהכללות גסות מדי, השונא יציין שפה ושם קיימים בציבור כמה אנשים שהם בסדר, אבל בגדול, מי צריך בכלל את הציבור הזה? שיעבדו! שיתפללו! שיתרמו! שיתגייסו! שיתחזקו! שישתנו! שיתקפלו! כאשר אין סוף לדרישות כלפי האחר. בנוסף, יש מספיק דלק שהסביבה מוסיפה כדי ללבות את השנאה, הדלק הזה נמצא באמצעי התקשורת ובמגזרים עצמם ולפעמים מדובר בתדלוק עצמי, כאשר השנאה מושרשת בחינוך שהשונא קיבל.

השונא רואה את צדקת דרכו נגד עיניו ולא מוכן לקבל על עצמו שיש דרכים נוספות, לא מוכן לקבל פשרות, לא מסוגל להבין שאת אותה תחושה שהוא חש, חשים אחרים רק מכיוון הפוך לגמרי, וגם אם הוא מבין את זה, הוא בוחר להתעלם ולהמשיך לרכוב על גל השנאה.

אדיש, מה הוא אומר?

"מה לי ולזה בכלל? מה אכפת לי עכשיו מכל הזרמים שיש פה? אז שכל אחד יעשה מה שבא לו ושיעזבו אותי בשקט".

האדיש הגיע למסקנה שתמיד יהיה מסובך, תמיד אנשים לא יסכימו אחד עם השני ושכל ההתעסקות סביב הנושא הזה היא בזבוז זמן גדול. הפתרון מבחינת האדיש הוא פשוט להתעלם, לטאטא מתחת לשטיח כשיש קצת בלגאן וחילוקי דעות, להחביא מתחת למיטה את הברבורים ששומעים עליהם בחדשות ולסגור בארון את כל הויכוחים, ההפגנות והפוליטיקה. האדיש מודע לכך שיש מגזרים שלא מסתדרים אחד עם השני ושיש עוד דברים שצריך לפתור במדינה הזו, אבל איך כל זה נוגע אליו?

יום אחד אולי ימעד האדיש על השטיח שכבר יהפוך להר, אולי הצחנה שמתחת למיטה שלו לא תאפשר לו לישון ואולי עם פתיחת הארון תגיע המפולת שממנה כבר אין מנוס. אבל לאדיש לא ממש אכפת מה יהיה אחר כך, מה שחשוב זה שכרגע הוא יוכל להתעסק בנושאים שנוגעים לו. דברים יסתדרו כבר מעצמם ואם לא, אז בעתיד הוא יתמודד עם הבעיות שיצוצו.

זה שלא יודע לאהוב, מה הוא אומר?

" מה אני אמור לעשות? זה מפריע לי שיש מגזרים עם חילוקי דעות, אבל מי אני שאצליח בכלל לשנות משהו? הגעתי למסקנה שיש מה לתקן, אבל אין לי איך".

זה שלא יודע איך לאהוב, למרות רצונו הטוב, לא עושה צעד כלשהו. כי אין לו איך, כי זו התעסקות של פוליטיקאים ודרגים בכירים ואילו הוא ככלום וכאפס. הוא אינו מאמין שהוא יכול להוביל שינוי, להשפיע על אחרים, אז הוא עומד במקום, מרים ידיים וממשיך בחייו כרגיל. הוא נמצא במקום בו האדיש נמצא, רק מתוך חוסר הבנה וידע איך אפשר לשנות פה משהו. הוא רוצה נורא, אבל רצון זה לא מספיק.

או במילים אחרות, הוא צריך אוהב שיראה לו את הדרך.

אוהב, מה הוא אומר?

"למה לא, בעצם? אני אוהב אותך ומבין אותך, אני לא רואה סיבה למה שלא נחיה ביחד".

האוהב רוצה לתת מעצמו למען אחרים ולא כמו זה שלא יודע לאהוב, הוא גם עושה מעשים. הוא מקבל את כל המגזרים, הוא הפנים שמה שמפריד בין האנשים זה החינוך והבחירות שלהם ואין לו שום טענות כלפי אנשים שבחרו או חונכו אחרת ממנו. הוא רוצה לקרב ולהתקרב וגם עושה זאת, גם מבלי להסכים תמיד עם הצד השני. הנתינה שלו יכולה להגיע ברמות שונות- פוליטיקה, הנהגה, התנדבות, שיחות ברוח טובה, לברך לשלום עם חיוך, להקשיב, לקבל את האדם שיושב מולו ולתת לו להרגיש בזה, לתרום מזמנו ואפילו סתם להיות אדם חביב ונעים הליכות כלפי כולם, ובכך לגרום לאנשים לרצות להיות בקרבתו.

האוהב ימנע משיפוט מהיר ומרכילויות, הוא לא יפחד להגן על מגזרים גם אם זו תהיה הליכה נגד הזרם. האוהב פשוט אוהב, הוא סוחף אחריו ויוצר אפקט דומה על הסובבים אותו שיוצרים אפקט דומה על הסובבים אותם. כולנו מושפעים מהסביבה, אנחנו רק צריכים ליצור לנו סביבה שהיא מספיק טובה לנו, סביבה אוהבת.

וגר מלך עם 3 עלה

בסופו של דבר, הכל נע סביב נקודות מבט שונות שמושפעות מהחינוך, מהסביבה ומהתפיסה שאימצת לך, וכמו כולם, גם אני משוחד לנקודת המבט שלי ולשם גם ארצה להוביל.

חברים, לפני שבונים עוד קומות ומתפתחים לכיוונים שונים, לפני שמניחים עוד קלפים על בניין הקלפים הזה, אנחנו צריכים לוודא שהבסיס שלנו מספיק חזק כדי שהמגדל יעמוד. אין פה קיצורי דרך, בלי אחדות בעם ובלי פשרות מצד זרמים שונים, שום דבר לא יבנה פה וכולנו נתמוטט כמו מגדל קלפים רעוע.

תארו לכם מגדל קלפים עם יותר מדי "שונאים"- בו הג'וקר לא רוצה להיות עם המלכה שבכלל מעדיפה להתרחק מכל המספרים האי-זוגיים, שהם מצידם לא אוהבים את המספריים הזוגיים ואת הנסיך תלתן הזה, ושלא נשכח את כל היהלומים שרוצים להקים מגדל משל עצמם.

האדיש וזה שלא יודע לאהוב לא יעזרו בבניית המגדל, אלא יסתכלו מהצד בזמן שה"שונאים" הורסים את היציבות. כדי לבנות מגדל צריך בסופו של דבר "אוהבים" - אנשי מעשה שייקחו את המגדל הזה לכיוון חיובי ויזכירו לכולם שכולנו בסופו של דבר באנו מאותה חבילת קלפים. עם מספיק "אוהבים" שיסחפו אחריהם ויצרו "אוהבים" נוספים, יבנה פה מגדל יציב, מרשים וחזק.

מאמרים נוספים מאת דודי ג.
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.