אבישי פרי

בין ציון לציונות

יום העצמאות של המדינה בישראל קרב. סדרת טקסים חגיגיים יציינו את היום הזה במדינה. עם זאת – זה בדיוק הזמן להעמיד טעות פטאלית ועמוקה שנשתרשה, על מקומה.

ידוע לכולנו, כי דורות רבים כמהו לציון עיר הקודש. זה לא התחיל מעידן תחיית ה'ציונות' לפני מאה שנה פלוס. זה התחיל מאות שנים קודם, אבל משום מה, מישהו כאן שב על השגיאה הזו עשרות פעמים, דבר שלא הופך את השקר להיות אמת: כל הדורות שכמהו לציון כלל לא היו 'ציוניים'; הם כלל לא כמהו דווקא לישות מדינית על אדמת הארץ המובטחת. כלל וכלל לא. הם רק ביקשו להגיע ולחונן את העפר, בכדי לקיים מצוותיה של הארץ היהודית וגם להתיישב בארץ הייחודית לעם היהודי כבר מעידן אברהם אבינו, אשר עיני השם האלוקים בה.

מפתיע וצורם למדי לשמוע מידי שנה את ההקשר-לא הקשר בין הציונות לציון. חכמי הספרדים, אם לדוגמא, שכמהו לארץ, כלל לא דבקו באידיאה הציונית שביקשה להקים דווקא מדינה עליה.

ומאידך, גם להיפך: היהודים החילוניים שהקימו על ציון מדינה לא בהכרח 'ציוניים'. הם לא בהכרח אוהבים את הארץ וערכיה הרוחניים; הם אוהבים את המדינה שבה (שבכלל יכולה הייתה לקום, כעיקרון, באוגנדה).

לפיכך, אני מבקש מכל המצטדקים ומהמטיפים הכרוניים, אנא הסו: החרדים הם ה'ציוניים' האמיתיים; הם ביקשו את הארץ גם בלי מדינה. הם רצו את קדושת הארץ כי היא הארץ המובטחת. לא כי יכולה להוות פיקניק ושופינג מזרח-תיכוני על חשבון הכותרת השקרית של זכותנו על הארץ.

כי ה'קושאן' העתיק של אברהם לא ביקש מדינה ולא מוסדות. הוא ביקש ארץ קדושה. שום דבר לא יותר מזה.

ואם אני מוציא למישהו את הרוח מהמפרשים – עימו הסליחה. אבל האמת הנוקבת להיאמר צריכה.

לא רוצים לפספס את הטור הבא של אבישי פרי?
כל הפרסומים של אבישי פרי באתר צו פיוס
מאמרים נוספים מאת אבישי פרי

ערב יום העצמאות ה-66, כמה נקודות למחשבה:

1. 'הלכות חג העצמאות'

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.