דודי ג.

רק תן לי את הממתקים שלי

דודי ג., 14.4.2013

זה קרה בפורים האחרון כשיצאתי מהבסיס. מחוץ לשער הכניסה חיכה ילד חב"דניק נחמד עם משלוחי מנות בידיו. כשיצאתי הילד בא לקראתי כשהוא נותן לי את אחד מהמשלוחים שהיו לו. הרגשתי לא נעים, רציתי לתת לו משהו בתמורה, אבל כל שהיה לי לתת לו זה דסקית, גומיות לנעליים או פטור זקן. הנחתי שהוא לא יתעניין באף אחת מהמתנות האלו, כך שהשארתי אותן אצלי, כיוון שהיה פוטנציאל שדווקא המ"צ שיארוב לי בהמשך כן יתעניין במתנות האלו.

מה שקרה אחר כך די הפתיע אותי. הילד ביקש בחזרה את משלוח המנות שהוא הרגע נתן לי והוסיף שבתמורה הוא ייתן לי משלוח זהה שהיה בידו. הוא חיכה שאעשה משהו. הבטתי במשלוח שלי, הבטתי במשלוח שלו, המשלוחים נראו 2 טיפות מים (בטעמים) אותו דבר. לא הבנתי מה המטרה של המשחק הזה, אבל נתתי לו את המשלוח בחזרה וקיוויתי נורא שהוא לא יברח לי עם המרמלאדה והביסלי שחשבתי שראיתי בפנים. הילד קיים את דברו ונתן לי משלוח מנות אחר אך זהה לחלוטין. אחרי העסקה המוזרה שהתבצעה בינינו הוא הוסיף את המשפט "עכשיו החלפנו משלוחי מנות". עוד לפני שעיכלתי שהרגע, כנראה, קיימתי מצווה בצורה קצת עקומה, הילד הוציא קופת צדקה מהתיק שלו, הושיט לעברי כמה מטבעות שנתן לי במתנה וביקש שאתרום אותם. יכולתי לבורח מהמקום עם ה-30 אגורות, אבל כמו שהוא לא ברח לי עם המשלוח, החלטתי שגם אני אשאר. שמתי את המטבעות בקופת הצדקה כבקשתו. הוא מסר לי תודה והלך משם.

לסמן "וי" ולהמשיך?

הלכתי משם לכיוון תחנות האוטובוס בתחושה מוזרה ועם כמה שאלות. האם הרגע קיימתי שתיים ממצוות החג- את מצוות "משלוח מנות איש לרעהו" ומצוות "מתנות לאביונים"? אם כן, למה זה לא מרגיש לי ככה? האם אנחנו יכולים לעשות מצוות בדרך השטחית והמינימליסטית ביותר וזה עדיין יחשב לנו שם למעלה? האם החשיבות בקיום מצוות זה רק כדי לקיים אותן או דווקא להבין את המשמעות והעומק שלהן, להדר במצוות ולעשות אותן מכל הלב? במילים אחרות, מספיק לקיים מצווה רק כדי לסמן לעצמנו "וי"?

הגעתי למסקנה שהילד לא עשה נזק, זה בטוח. הממתקים שהיו במשלוח אולי עשו קצת נזק, אבל עצם החלפת המשלוחים והתרומה לא הרעו לי בשום צורה, גם אם התהליך היה מעט משונה ותמוה. אז נזק הילד לא עשה, אבל האם הוא תרם? בגדול, אני לא הרגשתי שאני עושה את המצוות כמו שצריך, אבל בעצם זה שהוא גרם לי להרהר עליהם קצת ולחשוב על הנושא, הוא נתן לי את התחושה שאם כבר, אני כן רוצה לעשות את המצוות כמו שצריך ולא ככה. הילד גם גרם לי לתרום בנוסף מכספו שלו (שהפך לכספי שלי אחרי שנתן לי אותו), גם מכספי שלי המקורי, דבר שכנראה לא הייתי עושה בפורים הזה אם הוא לא היה שם. הילד הזה החליט להקדיש את זמנו הפרטי כדי שאחרים יהיו מודעים קצת למצוות החג ועל הדרך גם לתת להם משלוח מנות לחג. כך שמבחינתי, אין לי שום תלונות כלפי הילד, להיפך, אני רוצה להגיד לו תודה.

אז מה עדיף?

ונחזור לשאלה "האם עדיף לעשות קצת מאשר בכלל לא?" אני אישית מאמין גדול שכן ושזה נכון לכל תחום בחיים. אתה יכול לשבת מול מבחן קשה, להרים ידיים ולסגור את הבסטה או שאתה יכול לענות חצאי תשובות או על המעט שאתה יודע ולקבל, נגיד, 40 מתוך 100. כי שם לפחות ניסית, שם השפעת לחיוב על הממוצע שלך (לעומת אם לא היית עונה בכלל) ותוך כדי המענה על השאלות אתה גם למדת, שיננת והשתפרת, מן הסתם יותר מאשר אם לא היית עונה בכלל. זה יכול להתבטא גם בלהרים שקית זבל ברחוב ולזרוק אותה לפח הקרוב, אבל לא לנקות את כל הרחוב כולו. אמנם קדמת את הניקיון רק במעט אבל זה עדיין עדיף על כלום. דוגמא נוספת היא אם יש אישה מבוגרת שצריכה עזרה עם הסלים, אתה אומנם לא תרפא לה את הבעיות בברכיים, תבשל במקומה את ארוחת ערב ותתלה עבורה את הכביסה שמחכה לה, אבל אתה לפחות תעזור לה בקצת הזה שאתה יכול לעזור, בסחיבת הסלים. מבחינתה הקצת הזה יהיה הרבה ומבחינתך, הקצת הזה יקרב אותך עוד קצת לכיוון הנכון.

מאמרים נוספים מאת דודי ג.
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.