תנועת חזון

מוחמד והיהודים- מפתח לשינוי היחסים?

* מאמר זה נכתב בעקבות שמיעת דבריו של פרופ משה שרון, בנושא היחסים בין מוחמד ליהודים. הדברים נראים לי כבסיס אפשרי ל"רפורמה נאמנה" בתוך האסלאם, שינוי שיוביל גם לתיקון היחסים שלו עמנו.

למאמר כולו.

האם מוחמד באמת הכיר את היהודים?

לפי דבריו של פרופ' משה שרון, הקוראן מספר כי בעיר יַתְ'רֵבּ, היא העיר "אל- מדינה", שלפני הופעת האסלאם, חיו שתי קבוצות נוספות מלבד הערבים הפגאניים:
קבוצה אחת נקראה "יהוד" אשר האמינה בבן האלוהים "עוזיר", וקבוצה שניה של "נצארא" – נוצרים – אשר האמינה ב"בן האלוהים" כמשיח. המחקר ברובו מתעקש לזהות את קבוצת ה"יהוד" כיהודים אותנטיים אשר באמת האמינו בבן אלוהים כלשהו ששמו "עוזיר", אשר רובם מיחסים אותו לעזרא הסופר[1].

כדי לבדוק טענה זו בואו נעבור יחדיו על הנתונים:
בערבית עזרא הסופר נקרא בשמו, לכן אין שום סיבה להניח שעשו לו שיבוש מיוחד כאן, ועוד כזה המקטין את דמותו, של מי שמייחסים לו מוצא אלוהי. נוסף על-כך, גם המילה "עוזיר" קיימת ומשמעותה - "זה שעוזר", כלומר תואר ולא שם פרטי. כך גם מילת "המשיח" היא תואר ולא שם פרטי, אלו תארים שונים ל"בן האלוהים". מעבר לכך, השאלה המתבקשת שעולה היא: אילו יהודים, הנאמנים ליהדות כפי שהייתה בתקופת הגאונים[2], יגידו שהם מאמינים בבן האלוהים?, לא משנה מה שמו? התשובה היא שאין יהודים כאלו.

לפיכך, המסקנה ההכרחית שאליה פרופ משה שרון מוביל בטיעונו, היא, שקבוצה זו היתה לא יהודית הלכתית. ניתן לנו להניח שאולי היו הם "מתייהדים", "יראי השם"[3] (גויים המאמצים חלק מההלכה או בני נוח), או לחילופין "יהודים משיחיים", אשר הבחינו את עצמם כנאמנים יותר למסורת ישראל מאשר הנוצרים, ויתכן שמתוך כך ייחסו לבן האלוהים את תכונת ה"עוזר". כמו כן, תכונת העוזר מצויה הן בתפילה העברית והן בתפילה הערבית בנוגע לאל העוזר והמציל. יוצא מכך שהנביא האסלאמי הבחין בין שתי קבוצות של מאמיני ישו, ובטעות קרא לאחת מהן יהודים.

עוד מוסיף פרופ' שרון, שבכל טבח או פרעות שנעשו ליהודים, כל קהל ישראל ידע על כך; נכתבו קינות, נערכו צומות, ואפילו מצאנו על כך דיווחים בכתבי יד. אך מסורת כזו בנוגע לטבח השבטים ה"יהודיים" לא נמצאה. יתר על-כן, מוזר הדבר מכיוון שפליטי הטבח ברחו לעיר דַּרְעָא בה מצאנו עדויות לכך שהקהילה היהודית תמכה בעליית הנביא המוסלמי וראתה בכך עוד צעד בתהליך הגאולה. כמובן שאם הפליטים היו יהודים הלכתיים, הקהילה לא היתה מגיבה כך.

עובדה נוספת היא שיהודי חַייבר, אשר הגיעו לעיר אחרי הגלייתם מאל-מדינה על ידי מוחמד, אינם מוכרים בקהילות היהודיות בתימן, בבל, ומצרים. אם ניקח בחשבון גם את העובדה שאזור זה היה נתיב מסחר מרכזי ביניהן, מוזרה עוד יותר העובדה, שלמרות כל זאת, יהודי התקופה לא הזכירו את הטבח, הגירושים והאיסלום כלל.

לבסוף, ניתן אפוא להניח, שמוחמד לא פגש בשבט יהודי של ממש בכל זמן נתינת הקוראן[4]. ניתן להניח שהוא פגש יהודים במסעותיו מלפני השליחות, אך ספק אם עמד על ההבדלים בינם לבין הקבוצות השונות של העיר אל-מדינה. אנו מחויבים לזכור שבתקופה זו היו עדיין השפעות נרחבות של הנצרות על זרמיה השונים בכל חצי האי ערב והסהר הפורה, כמו גם השפעה רחבה של עם ישראל. אנו עדים מהמחקר להמצאותן של קבוצות זהות ותאולוגיה רבות ומגוונות הנמצאות "על הרצף".

היהודים והאסלם – היחסים האמתיים

נוסף על כל אלו, בהמשך התפתחות הכיבושים האסלאמיים, כאשר הח'ליף עוֹמָר, פוגש את יהדות בבל המפוארת הוא מתחבר עימם ולומד מהם. כמו כן, ישנו חדית' (מקור סמכות משני רק לקוראן) המורה ללמוד מבני ישראל, דבר שלא כתוב בקוראן אך נצרך להדרכת החיים, ואכן זהו נוהג שלא פסק במקומות שונים, עד תחילת הציונות. הח'ליף עוֹמָר אף נותן לראש הגולה מבית דוד את בת המלך הפרסי המובס, וישנם דיונים על בניהם בהתייחסות ההלכתית היהודית. כמו כן כאשר הח'ליף עוֹמָר כבש את ארץ ישראל מידי הביזנטיים גדודי יהודים לחמו לצד גדודי הערבים, מתוך תחושת ברית וגאולה.

רוב ההתייחסויות בקוראן ל"אַהֲל אָל כִּיתָּאבּ" מדברות על חוסר שלמות במונותאיזם שלהם, אין זה מתאים להתייחסות ל "יהודים הלכתיים". בהמשך אנו מוצאים הבחנה בין "אָהֲל אָל כִּיתָּאבּ" אשר לא עובדים ב"שיתוף" לבין כאלו שכן משתפים כוחות נוספים עם האלוה, וכמובן שהיחס המצווה על המאמין המוסלמי משתנה בין שתי הקבוצות.

מן הזווית המחקרית, שאלת הודאות ההיסטורית של הדברים נתונה לפרשנות ותתברר, אולי, רק בהמצאת "מכונת הזמן"[5]. אך חשיבות הטיעון הזה, מבחינת שאלת יחסי האסלאם וישראל, טמונה בהבנה, שלמוחמד ולחליפים שבאו אחריו, לא היה דבר נגד היהודים מהזרם המרכזי, אפילו להיפך, היתה תחושה של שיתוף פעולה. רק בתקופה מאוחרת יותר, בעקבות הפרשנות הפנימית של מפרשי הקוראן, נוצרה התלכדות מושגית בין אותם "יהודים" לבין היהודים, התלכדות זו בין היהוד הקוראני לבין היהודים בפועל היתה בעייתית, כי כל מוסלמי ראה שהיהודים אינם משתפים באלוהות. הפרשנות מצאה הצדקה וביסוס למעשה הריגתם. כך פותחו תורות פנים איסלאמיות נגד היהודים, לרוב מתוך הצורך להפרידם מעמדית[6].

[1] הקוראן, בשורת החסינות, פסוק 30.

[2] הגאונים היו ראשי הישיבות הגדולות ובעלי סמכות התורה בתקופה שלאחר חתימת התלמוד ועד התפזרות המרכז היהודי מבבל לרחבי אירופה ובמיוחד לספרד בימי הביניים (מאה ששית לספירה עד אמצע המאה ה-11). עלייתו של האסלאם התרחשה בתחילת המאה השביעית לספירה, כחלק מתקופת הגאונים בישראל.

[3] הרב אליהו בן אמוזג. על המונח יראי ה':
"המונח "יראי ה'" דומה שהוא חל על כל אלה, אשר לא נמנו, אומנם, על בני הדת הישראלית, אבל חיו בהארמוניה שלמה עם מצפונם בשמרם על שבע מצוות בני נוח. יראי ה' אלה או שישבו בארץ-ישראל בקרב היהודים או שישבו בארץ אחרת בקרב בעלי דתות אחרות.."
"בספר שמות מסופר על מצרים, שהאמינו בדברי משה והניסו את עבדיהם ואת מקניהם אל-הבתים. על מצרי כזה נאמר: "הירא את דבר ה'". אין כוונת ביטוי זה לאמונה חולפת ועוברת בנבואת משה, אלא למין יהדות שקיימוה ללא כפייה חוקית. יראי ה' אלה היוו את ההמון הגדול, הערב-רב, שיצאו עם ישראל... בספר תהלים אנו מוצאים פסוקים, המפליגים בשבחה של דת אוניברסלית. על יד ישראל, לויים ובית אהרון, הם קובעים מקום מיוחד לאותם הנכרים שדבקו באלהי הישראל ואינם מחזיקים בדת היהודית: "יאמר-נא ישראל, כי לעולם חסדו. יאמרו-נא בית אהרון, כי לעולם חסדו.  יאמרו-נא יראי ה' כי לעולם חסדו.".. בפירושו לפסוק: "יראי ה' הללוהו, כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל" (תהלים קיח כב, כד) אומר הראב"ע: "ואלה יראי ה' מהגויים, על כן אין שם מילת כל, כמו כל זרע יעקב".
"בתקופה היוונית-רומאית מזדקרת עוד יותר לעין  קבוצת בני-נוח. עדויות רבות משמשות לתכלית זו. Havet כותב: "אין ספק, שהשפעה רבה נודעה ברומא ליהודים וליהדות. מזמן רב היו מפוזרים בארצות יוון שבאסיה ובאירופה. בכל מקום היו יהודים.. ומסביב להם ישבו מעריצי אל, או מתיהדים אשר לא נימולו ולא קיימו כל מצוות עשה, אבל קראו בכתבי הקודש ושלחו כסף ומתנות למקדש שבירושלים". ה- Proseukes אשר מבקרים מסויימים רואים בהם מקומות לאספות ציבוריות באופן הערים, שלא היו בהן בתי כנסיות, האם אינם בתי תפילה של בני-נוח? אין זה מן הנמנע, שאלה לא היו בניינים מיוחדים, אלא היוו חלק מבית כנסת יהודי, שנועד לגרים תושבים. וייתכן, שבתי הכנסיות, שנבנו בפזורה היהודית היו חיקוי.. לבית המקדש בירושלים, אשר האגף החיצוני שלו היה פתוח לנכרים.. עובדה היא כי בהשפעת התעמולה הישראלית בעולם היווני-רומאי עמד מספר גדל והולך של אליליים ביחסים הדוקים עם בתי-כנסיות. ידוע כי כוננו קבוצות ומרכזים של בני-נוח, כלומר, נכרים, שפנו עורף לאמונותיהם הפולותיאיסטיות.. על מנת להחזיק בדת שנבדלה, אמנם מתורת משה, אולם התאימה לדת, שחז"ל קבעו כיחידה מחייבת את הלא-יהודים, היינו, הנואחיזם." ("ישראל והאנושות", הרב אליהו בן אמוזג, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשס"ז)

 [4] מוחמד לא כתב את הקוראן, המסורת המוסלמית מתעקשת על היותו אנאלפבית, כסימן לאלוהותו של הקוראן. בפועל הקוראן נכתב מזיכרון חבורתו ובשרשראות המסירה אשר יצאו מהם במשך שנים רבות לאחר מכן.

[5] האינציקלופדיה של הקוראן: The people of the book

[6] "קתדרה לתולדות ארץ ישראל וישובה", חוברת מס' 104,ע"מ 40-41.

מאמרים נוספים מאת תנועת חזון

פרויקט פיתוח סביבתי ישוב הדעת

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.