שוקי גלזמן

אלה מפורסמיך ישראל

השבוע מכבי ת"א זכתה באליפות ישראל בכדורגל, לאחר עשור שלא זכו בתואר הנכסף. אני לא מאוהדי המשחק, אולם שולח להם את איחולי והצלחה בכל מעשה רגליהם. ראיתי בכותרות העיתונים שגם גלעד שליט היה בין החוגגים, מידע זה עורר את חמתי. מה איכפת לי מזה שגלעד שליט חגג, או איזה קבוצה הוא אוהד. התקשורת מתייחסת אליו כאל סלבריטאי ומדווחת על מעשיו, בושה לנו.

גלעד שליט אינו גיבור, אלא הפוך מכך. הוא אדם מסכן שהיה בשבי, והמדינה שלנו שלקחה אחריות עליו, שילמה על כך מחיר כבד. כדאי לקרוא את הדברים שמפרסם על כך בן-כספית, בספר העומד לצאת בקרוב. גיבור הוא ממש לא, גורם נזק כן. יצאת מהשבי, אנה ממך חזור לאלמוניותך, הפסק להציק לנו! אולם שמו של החטוף הוזכר אלפי פעמים בתקשורת סביב כותרות כאלו ואחרות, אז הוא התפרסם. האם מכאן מגיע לנו העונש לשמוע עליו חזור והדגש: מה אכל, את מי הוא אוהד ואם מי הוא יוצא?

כך גם זאב רוזנשטיין, איש העולם התחתון ודומיו, ההופכים למקובלים בחברה ויש הרוצים מהם חתימות. העיתונאים בוחרים את מי לפרסם ומראים את פרצוף האומה, פרצוף שאינו אמתי ונכון. דווקא אנשים שראוי שישכחו וירדו מהכותרות הם מעלים, הזוהי פרצופה של המדינה?

אמר פעם אחד ממורי הפרסום: אין זה משנה מה אמרתי או עשיתי, חשוב שיאייתו את שמי נכון. חבל שהוא צודק. שם ותמונה שמופיעים על גבי המסך או בין דפי העיתון, ניהפך בין רגע לבעל דעה חשוב ובר דעת. כך, למשל, אביו של גלעד שליט, ברוב חוצפתו, אף ניסה להיכנס לכנסת במקום לחזור לאלמוניותו.

גיבורי העם שאינם מפורסמים, הם הגיבורים האמתיים. מה מיוחד בנינט טייב ויהודה לוי ההופכים אותם לגיבורי תרבות, הזוהי תרבות? זו ריקנות!

בפועל, היום הבחירה לפרסם אנשים תלויה בעיתונות, שכן הם מעלים, מורידים, צועקים ומשתיקים והם מחליטים מה נראה ומה נשמע. אני באופן אישי ונראה לי שעוד רבים יודו לתקשורת שגלעד שליט, אנשי פשע וקבוצה רבה של ריקים ופוחזים ירדו לנו מהכותרות, הם פשוט לא מעניינים. נקווה שפרסום של האנשים ואיכותם תגיע ממעשיהם ולא מפחזותם. כך נזכה לחברה ערכית וראויה יותר.

מאמרים נוספים מאת שוקי גלזמן

המצווה המרכזית של חג הפסח בכלל וליל-הסדר בפרט היא: "והגדת לבנך", סיפור יציאת מצרים. כולנו יושבים מסובים סביב שולחן הסדר ומספרים את אותו סיפור דור אחר דור.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.