אבישי פרי

מכתב לחברת הכנסת תמר זנדברג

תמר זנדברג שלום,

האמת היא, שדי השתוממתי לראות אותך מתחילה לקיים חיים בעלי צביון דתי – בתפילת שחרית שקיימת בכותל בראש חודש. לא שמעתי על-כך ששבת בתשובה בארגון 'ראש יהודי' ודומיו...

האמת היא, שאין לי אישית בעיה עם נשים המצטרפות למעגל המתפללות היהודיות. התפילה היא נכס יהודי חשוב. עם-זאת, תמהני עלייך, אם כה אדוקה את בדת, מדוע רק בראש חודש את פוקדת את הכותל, ונעדרת ממנו בקפידה בכל ימות השנה כולם? מדוע את מוותרת על הטלית והתפילין מידי יום? (הרי המרחק מהכנסת לכותל איננו כה רב..) לא קשה?!

שנית, השתוממתי לנוכח הטלית שעטית על עצמך. הרי את סבורה שיש צורך ב'רפורמה' ביהדות, וכי את נמנית על ה'מתקדמות' וה'מעודכנות', אז צר לי להודיע לך שאת טועה: את עטית על עצמך טלית תכלת קטנה וצרה אותה לובשים בדרך-כלל קשישי גבעתיים המבקרים בבית הכנסת אחת לפרק זמן ארוך. הטלית המעודכנת, היא הרבה יותר אקסקלוסיבית מזו: היא צחורה עם פסים שחורים משחור. היא ארוכה ורחבה. הפתיע אותי לראות שדווקא בסיפור הזה את לא 'מעודכנת' בכלל...

ואולי, במחשבה שנייה, את באמת זהה לקשיש מגבעתיים: מגיחה אחת לחודש לבית הכנסת, מוצאת איזו טלית, כדי להרגיש איזו "תחושת התעלות דתית". סוג של "אופיום" רגעי. "סם" שכזה.

שום בעיה, רק עכשיו הבנתי את הסיפור היטב: את לא עושה זאת מבחינה 'דתית' אלא מבחינה 'סמית'.

היי שלום בחילך

אבישי

לא רוצים לפספס את הטור הבא של אבישי פרי?
כל הפרסומים של אבישי פרי באתר צו פיוס
מאמרים נוספים מאת אבישי פרי

ערב יום העצמאות ה-66, כמה נקודות למחשבה:

1. 'הלכות חג העצמאות'

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.