דודי ג.

ומה עם איזו מילה טובה?

דודי ג., 9.5.2013

הערה: כיוון שאני מכיר צד אחד של המתרס, כיוון שאני נחשף בעיקר לכתבות חילוניות ונחשף לצד המכוער של הציבור החילוני, לא אוכל לבקר בכתבה זו את הצד המכוער של הציבור הדתי או של הציבור החרדי, שלצערי הרב, אני בטוח שגם הם קיימים ואני יודע שגם אותם יש למגר. לכן, הדוגמאות שאתן בכתבה הזו אומנם מייצגות צד שונא אחד, אבל אני רוצה שכל הקוראים ילמדו להשליך מהצד הזה גם על החסרונות בצד שלהם. יש לנו הרבה מה לתקן אם רוצים לחיות ולצעוד יחד לכיוון חיובי.

אז איך עושים את זה? איך מחנכים ציבור שלם להפסיק להיות שליליים כל כך? להפסיק למתוח ביקורת על כל כתבה שמתפרסמת שנוגעת במגזרים שונים? הציבור החילוני מעוניין בשיווין בנטל, כשברור שמדובר בתהליך ארוך, אז למה בכל פעם שמתפרסמת כתבה חיובית, במקום לומר איזו מילה טובה או לחייך בסיפוק, אנשים הופכים לטאז השד הטאסמני, מסתובבים, נתקעים בסביבתם ויורקים לכל עבר?

לא יודע מה אתכם, אני נורא נהנה לקרוא כתבות שמדברות על נשים חרדיות שמשתלבות בשוק העבודה, על עלייה של 25% בגיוס לשח"ר (שירות חרדים בצבא), על סקרים שמראים שרוב החרדים דווקא עובדים וכו'. אישית, אני גם מאמין שרוב הציבור צריך לראות בכתבות מהסוג הזה סימן טוב, סימן לקרבה, לשינוי, למשהו חיובי שמתרחש, גם אם לא בבת אחת, אז בהדרגתיות. אבל, כנראה שלא כולם מסכימים איתי, כפי שיעידו התגובות בכתבות האלו.

הנה כמה דוגמאות לתגובות שהתפרסמו לכתבות שהוזכרו ב-YNET:

" אני לא מבין מה מוחאים כפיים כל פעם שאיזה חרדי/ה יוצא לעבוד. אף אחד לא מוחא לי, או לכל האנשים הנורמטיביים שמסביבי כפיים"

" זה שירות מקוצר מאוד במשכורת מלאה בתנאים דליקטס-בולשיט"

"חילוניות מסוגלות לעשות גם לשרת וגם לתרום לשוק העבודה. החרדיות הענוגות המפונקות והפרזיטיות תתרומנה רק איפה שיש כסף"

התגובות הללו ממש לא במקום, בטח לא כשהן נמצאות בכתבות שבאות להעביר מסר חיובי. אין לכם מושג (או שיש לכם דווקא) עוד כמה תגובות רוויות שנאה כאלו ונוראיות מאלו קיימות. אבל זה לא מתבטא רק בתגובות לכתבות, כך שאין פה את התירוץ של "אלו אנשים שנהנים מאנונימיות ומרשים לעצמם לאבד כל רסן". הלוואי וזה היה רק בתגובות אנונימיות כדי שיהיה את התירוץ הזה. לצערי, ניתן לחוש ברוח הדברים גם בפוסטים בפייסבוק, בהרצאות, בהפגנות, בגינה ליד הבית ובבתי קפה ברחוב. כשה-"וירוס" הזה מועבר דרך כל כך הרבה אמצעים, אין ספק שהוא מספיק להדביק עוד הרבה מאוד אנשים בדרך.

התופעה קיימת בכל מקום ולצערי השנאה הזו הושרשה חזק כל כך לחלק גדול מהציבור, כך שהוא שונא גם מתי שהוא אמור לאהוב. הוא שונא כי הוא התרגל לשנוא, ולכל כתבה, מאמר או ראיון שרק יזכיר את המגזר האחר, יהיו אנשים שימהרו לחשוף שיניים ולהתיז ארס. לפעמים כדי להוריד מהערך של האנשים בכתבה, לפעמים כדי לתקוף את כל המגזר ולפעמים בכלל כדי לתקוף את כל רעיון הדת. אותם אנשים מוציאים שם רע לסובלנות האנושית, לאהבה האנושית שטבועה בנו ולרצון האנושי לחיות בשלום וביחסי שכנות טובה.

אז איזה מסר התגובות האלו מעבירות? זה פשוט לבוא ולהגיד לציבור שלם שבכל דרך שתבחר ללכת, אנחנו עדיין נשנא אותך. אני לא מבין גדול בחינוך, אבל לדעתי שיטת המקל והמקל היא לא השיטה הכי יעילה שיש כדי לקדם משהו.

עכשיו תשאלו את עצמכם אם חשוב לכם לשנות, אם חשוב לכם לרפא את הווירוס שהעם שלכם נדבק בו, אם אתם מאמינים שביחד זה יותר נכון ומקודש מאשר לחוד עם שנאת חינם. אם זה מספיק חשוב לכם, השמיעו את קולכם כשניתנת לכם הזדמנות. תפרסמו ביקורת חיובית כשאפשר, שבחו בכל הזדמנות, הסתכלו על חצי הכוס שמתמלאת לה לאט לאט, אחרי ששפכנו אותה כמה פעמים, ותהיו מרוצים ממנה. אנחנו מתקדמים לכיוון חיובי, בואו לא נהרוס את זה, בואו נצעד לשם כולנו יחד ולא נכביד אחד על השני במסע הגם ככה קשה הזה.

מאמרים נוספים מאת דודי ג.
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.