צו פיוס

התחלתי ולכן אסיים / דודי ג

צו פיוס, 13.6.2013

עוד לפני שהשתחררתי מהצבא כבר ידעתי שאני רוצה לכתוב כאן, בצו פיוס. לא הכרתי את הארגון לעומק, אבל אהבתי נורא את הרעיון שעמד מאחוריו- ארגון ללא מטרות רווח ששם לו למטרה לאחד בין האנשים שחיים פה. מספיק רק להסתכל סביבנו ולראות את השנאה המושרשת כלפי ציבורים שונים, כלפי אנשים שהצד השני כלל לא מכיר (ולפעמים זו בדיוק הבעיה), את ההכללות הגסות, את השיפוט המיידי ואת הריבים המיותרים שאנחנו ממשיכים להמציא לעצמנו (התרגלנו לאקשן במדינה הזו וכשהוא לא מגיע אז צריך להמציא אותו כנראה).

לפני חודשיים, קצת אחרי שהשתחררתי, התחלתי לכתוב פה את הכתבה הראשונה ומאז הספקתי לכתוב 7 כתבות כולל זו- הכתבה אחרונה. בכתבות האלו הבדלתי בין ארבעה סוגי אנשים שחיים פה, סיפרתי לכם מה אני חושב על הבחור שהעביר אותי טקס מוזר בשביל לתת לי משלוח מנות בפורים, פרסמתי כמה כתבות בודדות שמפרגנות למגזר מסוים ואת התגובות הממש לא מפרגנות שמופיעות בסיומן, כתבתי סיפור על הריב ביני לבין הרבה מאוד אנשים על איזה צבע הוא הכי יפה (הסגול הקיצוני כמעט קבר אותי שם חי), ליקטתי כמה שירים על אחדות מיוטיוב וסיפרתי לכם מהי לדעתי דרך המלך לאחד בין האנשים שחיים פה.

את כל הכתבות תוכלו למצוא כאן.

משהו אחד אפיין את כל הכתבות האלו- הרצון שלי באחדות, בהבנה הדדית, בהידברות והכרה. למה זה מציק לי כל כך שהעם שלי לא מספיק מאוחד? אני מניח שלקחתי ללב את המשפט "כל ישראל אחים" ואחרי שראיתי שכמה מהאחים שלי לא מסתדרים אחד עם השני ובין חלקם יש לפעמים שנאה יוקדת המלווה בהשמצות ועלילות, קם בי רצון חזק לעשות שלום בית. כי בכל זאת- משפחה. מבחינתי, המטרה היא קודם כל שלום בין האחים, אחר כך שלום עם בני הדודים וכל שאר הקרובים והרחוקים, שגם השלום איתם חשוב ביותר. כתבתי את זה בעבר ואכתוב את זה שוב- לפני שבונים עוד קומות, צריך שמגדל הקלפים שלנו יהיה מספיק חזק ויציב ובשביל זה צריך ששלוש תלתן יסכים להיות באותו מגדל עם מלכה יהלום. השלב הבא יהיה לצרף עוד חבילות קלפים.  

בינתיים, מציק לי שאנשים חושבים שכל החרדים עסוקים בלירוק על ילדות בנות 8 עם מרפקים חשופים, כאילו יריקות מהסוג הזה היו ספורט מגזרי, שאחרים חושבים שהחילונים הם רדודים ושיומם עובר עליהם בדרך כלל עם איזה טרק טוב בין סדום לעמורה, שיש את אלו שרואים בדתיים כחרדים לא מספיק טובים או כחילונים לא מספיק טובים ושלא מבינים איך אפשר לאכול את המסורתיים המוזרים האלו שעושים מה שבא להם. אני מודה, יש לי בעיה- הכללות ושנאת חינם מציקות לי והדוגמאות שנתתי פה הם באמת על קצה המזלג לעומת מה שקיים במוחותיהם של רבים. אני מייחל ליום בו נקבל את השונה כמו שהוא, נבין שכל אדם הוא עולם בפני עצמו, עולם שהוא הרבה יותר מורכב משורה אחת מלאת ביקורת. בשביל זה צריך לפעול לשינוי, קודם כל בתפיסה האישית שלנו ואחר כך במעשים. יש עוד מרחק ללכת לפני שמגיעים לאחדות המיוחלת ואני רק רוצה שנלך בנתיב הנכון ולא נסטה ממנו.

הסיבה שאני מפסיק לכתוב כאן היא כי אני טס להדריך בארה"ב (כי גם האח מאמריקה לא פחות חשוב). בהמשך, כשאחזור, אני באמת מקווה שיתאפשר לי להקים קבוצת מתנדבים שתכלול את כל קשת האנשים שחיים פה ותצא להתנדב למען הקהילה. בתקווה שגרעין כזה של אנשים יחולל שינוי גם בקהילה וגם בתפיסה של האנשים.

אני נהניתי לכתוב כאן. מקווה שגם אתם נהניתם לקרוא ושהשפעתי/שיניתי/חיזקתי משהו אצל חלק מהקוראים.

ולסיום, כבונוס, הנה סרטון של החמישייה הקאמרית שמראה איך לא עושים את זה נכון.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.