זהר ניסן

הם ואנחנו

זהר ניסן, 13.6.2013

לפני שנים הייתי בדרך לכותל בשעות הערב. לפני הלכו שני גברים לבושים בחליפות ובמגבעות שחורות גדולות (חרדים מודרנים). אחד מבוגר והשני צעיר יותר, יתכן הבן. שהגענו לרחבה היא הייתה לפני מסדר סיום טירונות צנחנים או יחידה קרבית אחרת. הצעיר בין השניים אומר תראה הם עושים מהכותל קרקס.

החיילים האלה סיימו טירונות של 6 חודשים מפרכים, ולפניהם עוד שנתיים וחצי בחזית. מסכנים את חייהם שהערבים לא יטרפו אותם, ואת כל מי שלא נושא בנטל הביטחון. החיילים בכותל מזדהים עם המורשת וההיסטוריה בטקס הזה. ובשביל אותו בחור, "הם" עושים קרקס.

חבר כנסת חרדי אמר בראיון בטלוויזיה: "אנחנו לא אומרים לכם כמה חיילים לגייס לשריון, אתם לא תגידו לנו כמה צריכים ללמוד תורה". באמירה הזו טמונה הבעיה של כל המחלוקות שבין רובו של הציבור לבין החרדים.

הבעיה זה "אתם", "ואנחנו". החרדים (בעיקר האשכנזים) לא רואים עצמם כחלק  מהציבור הכללי. לדידם זה "הם" או "אתם". זה לא עם אחד ומדינה אחת. הם לא בממשלה כי מה שקורא במדינה זה לא מעניינם. הם בקואליציה באותם מקומות שיש תקציבים גדולים, שיוכלו להסיט לכיוון הבוחרים שלהם.

החוקים שהם מצייתים להם זה החוקים שהמנהיג הרוחני שלהם מכתיב. ואם זה לא עולה בקנה אחד עם החוק במדינה שבה הם חיים, ומשם הם יונקים, זה לא מעניין אותם והם יעברו על החוק (ראה חוק הגיוס).

הם מבדילים עצמם מכלל הציבור. הם חיים על פי קודים משלהם, בלבוש, במנהגים, בהערצת המנהיג, באמונה משיחית. קודים של התנהגות שמתאימה ל "כת". הכת הזו גדלה והתעצמה בזכותם של הציונים. ששחררו אותם מהנטל של פרנסה וביטחון. מה שאפשר להם לקיים את מצוות "פרו ורבו", ללא דאגות מיותרות כמו עבודה וצבא. (אגב פרו ורבו איננה מצווה כי אין "מצוות לחיות". בספר בראשית גם לחיות נאמר פרו ורבו).

לפני העלייה מרוסיה היו חרדים שאמרו – אתם מביאים 2 ילדים וכלב , אנחנו נביא הרבה ילדים ונהיה הקבוצה המשפיעה ביותר במדינה. האמת שמיליון עולים מרוסיה קלקלו להם את התוכנית.

אבל גם כך הכת הזו גדלה והתעצמה, מה שנתן להם את הביטחון לאיים במלחמת אחים. לסרב לציית לחוק, לסרב לשאת בנטל כמו כול העם. לשבת בכנסת של "הציונים," לקבל משכורת מהם, ולומר להם " אתם לא תגידו לנו כמה ילמדו תורה ". את החוקים של עצמם, הם קובעים לעצמם.

החרדים גם נסחפו אחרי המנהיגים שלהם, ושכחו שהתורה זה אמצעי לחיים נכונים, ולא המטרה. האמצעי נהיה מטרה שמקדשת את כול  האמצעים. שרובם גם פסולים ע"י התורה עצמה. המנהיגים מחזיקים אותם בעוני, בחשכה, ולעתיד מסוכן. שכן לבסוף, לא יהיה מי שיפרנס אותם.

הציבור החילוני יתקומם ויסרב להמשיך לתמוך במי שקבע לעצמו חוקים. שהוא יחיה על חשבון אחרים. הרבה ילדים זה קצבאות מהלידה ועד הבטחת הכנסה בבגרות. ולבסוף הילדים האלה יהיו זקנים. ואז הם יצטרכו קצבת זקנה והבטחת הכנסה, כי אין להם גם פנסיה. אם הם לא יתחילו לעבוד ולדאוג לעתיד שלהם היום ,סופם יהיה רע מאד. אי אפשר לדחות כול ביקורת באמירה נדושה "שונאים אותנו".

זו אמירה אומללה שבאה לדחות כל ביקורת מבלי להתייחס אליה עניינית. החרדים יכולים לשרת בשירות לאומי בקהילה שלהם. ומה שחשוב ביותר זה לצאת לעבוד. אם הם יעשו את זה, אף אחד לא יבוא אליהם בטענות. ואז יתברר להם שלא שונאים אותם. ובהחלט יכבדו אותם.

מאמרים נוספים מאת זהר ניסן

רצח הילדים ע"י אביהם זו טרגדיה בלתי נתפסת בנפש אנושית. אין ספק שזה מעשה מטורף, אדם שפוי לא יכול אפילו לעכל מעשה כזה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.