תנועת חזון

זוכרים את רעש ארנונת הקברים? ניתוח מאוחר וחזון לעתיד כלכלי-חברתי אחר!

 

ארנונה על קברים וגזרות על החיים:

ברשימה זו אעסוק בפולמוס ה"חם" של התקציב החדש: הטלת הארנונה על קברים.

כסיפור מדגים לשאלה הגדולה, כלכלה מוסרית ובעיות מבניות, הכיצד?!

מה היה לפני

עד כה בתי הקברות לא שילמו ארנונה למועצות המקומיות, והחברה קדישא, או יזמים פרטיים, או קיבוצים ומושבים לחילופין, קיבלו זיכיון ניהול על השטח בהסדרים כאלו ואחרים. הזיכיון איפשר להם לנהל את המקום, לדאוג לסידורי הקבורה לפי הצורך, ולתחזק את מקום משכנם האחרון של יקירנו. קרקע זה עסק יקר, ובמדינה כמו שלנו כל מטר נמדד ומוערך. בבתי קברות חסרי אפשרויות התרחבות מסיבות שונות, בעיקר פיזיות, התחילו לקבור לגובה, זה מכובד מקובל ומצריך קצת זמן להתרגל לקונספט. בהתחשב בכך שזה הפתרון הפשוט לקבורה, רצוי שכל בתי הקברות יעברו למתכונת הזו.


עם זאת, הטלת הארנונה אינה עניין של תכנון קדימה, אלא ניסיון תיקון לעבר. תיקון אשר מנסה לתת ערך כלכלי לשטחי קבורה כחלק ממערך רחב יותר של כימות המרחב והפעילויות האנושיות תחת סרגל הסטטיסטיקה והערך החומרי. זו אידיאולוגיה, לא יותר ולא פחות, וכמו בכל אידאולוגיה יש כאלו הפועלים בדרכה מתוך אינטרס זמני של נוחות ויש כאלו המתמידים בקידומה לכתחילה.

ההשלכות

כעת להשלכות מההחלטה. ארנונה על מקומות קבורה מוטלת על חברות הזיכיון ולא על האזרח הפשוט, כתוצאה מכך הארגונים השונים יצטרכו להגביר את גיוס הכספים שלהם ממקורותיהם השונים, אשר רובם פועלים בזכות כספי צדקה של יהודים עשירים. סביר להניח שברוב המקומות לא יעמדו הארגונים, במיוחד אלו העממיים יותר והדתיים יותר, בעול הארנונה ויצטרכו לסגת מניהול המתחמים. ארגונים אלו, הפועלים ברובם  גם מתוך מצווה ושליחות ולכן על בסיס זה יתקשו לעמוד בעומס לאורך זמן.

לגבי החברה כולה, היא תיפגע בגלל שתי סיבות מרכזיות:
הראשונה, בגלל שסביר מאוד שכן יחייבו בתשלום ארנונה שנתי את קוני החלקות. השנייה, שבמקום ארגוני הדת המפקחים על הנעשה יכנסו גורמים יותר עסקיים, ומזרמים שונים לניהול החלקות. יכול להיווצר מצב שיהודים אשר נקברו בחסות האורתודוכסיה של מסורת ישראל ינוהלו על ידי ארגונים רפורמיים שיקחו חסות עליהם בגלל יתרון כלכלי. זה כמובן עדיף על פני נטישה גמורה של הקברים, ובטוחני שהרפורמים יעשו את הטוב כפי רצונם, אך מסופקני אם רבים מהמתים ומשפחותיהם ישמחו על עצם החיבור הזה, גם אם אופי בית הקברות ישמר מתוך התחשבותם של הבעלים החדשים זה בגדר הרע במיעוטו.


החלטה כזו מקדמת מציאות של עסקנות; של החלפת הערכים היסודיים של סגנון ואמונה ברידוד פלורליסטי אשר הולך יד ביד עם חומריות גסה, דבר בעייתי במיוחד בנושא רגיש כזה.
רוב המשפחות לא יעמדו בארנונה על כל יקירהם, והדבר יביא למחלוקות משפחתיות, כעסים ומדנים. נוסף על-כך רבים הקברים אשר אין להם בעלים של ממש, ואיני יודע איך יפתרו עניין זה,  ומה יקרה לקבר אשר אין מי שישלם על שטחו? או נכון יותר לשאול: מה יקרה לבית קברות אשר אף חברה לא תיקח את הזיכיון לנהל את השטח ולשלם את הארנונה?.

כמה חודשים לאחר הניתוח... התקציב עבר... ומה קרה לנושא הזה או לגישה הכללית שהוא מייצג? תבדקו בעצמכם.

הצעות למדיניות כלכלית

על בסיס דוגמא זו נפנה למספר הצעות צנועות לשר האוצר החדש.

1.     

העלאת המע"מ ל-18%. העלאה זו פוגעת יותר בחלשים מכיוון שהמע"מ נלקח מהערך של העסקה. פחות כסף בעסקה יוצר אפקט משמעותי יותר. זה אומנם אותו אחוז: 18 מתוך מאה או 180 מתוך 1000 וזה אומנם כביכול שווה לכול סכום, אבל רק כביכול. בעוד ששתי משפחותינו צורכות אוכל ב- 500 ש"ח לשבוע, זה שמרוויח 5000 ש"ח משלם יחסית הרבה מע"מ ביחס להכנסה שלו. הוא וילדיו, יאכלו פחות, ובאיכות טובה פחות. כמו-כן, כל מי ששוקל האם לבצע פעילות כלכלית כלשהי בסדר גודל של כמה מאות ש"ח או לא, יעדיף להימנע יותר ויותר. זה כמובן יפגע בצריכה הכוללת, ומתוך כך בצמיחה ובפעילות הכלכלית כולה.


טיעון המע"מ מצטרף להמלצתנו ליצירת שתי מדרגות מס נוספות בתוך "העשירון העשירי" שיבדילו בין אלו שהם מנועי צמיחה מקומית, כלומר משכילים ובעלי פוטנציאל יזמי ברור, לבין עשירים מופלגים אשר מנהלים מיזמים ברמה אזורית ולאומית וכבר השקיעו את רוב היצירתיות שלהם במשק. כאמור לעיל, העלאת המע"מ רק פוגעת בשכבה הראשונה וכך ברוב המשק, שנמנע מלייצר.
בכל זאת, נברך שלא יהיה מע"מ על הפירות והירקות כי אז באמת כל העשירונים התחתונים יצטרכו לאוכל רק לחם ומזון מהיר, והתשלום יהיה על חשבון הבריאות והחברה כולה.

2. העלאת מס החברות.
מס החברות הועלה באחוז וחצי, ועדיין נוצר מצב שמדרגת מס ההכנסה המקבילה לאדם פרטי עם אותו רווח היא 48%. ניתן בקלות להעלות את מס החברות ל- 28% אחוז ובכך להשוות את המס. הטענה שזה יביא לבריחת משקיעים היא מגוכחת ולא רצינית, הרי אותם אנשים משלמים על הכנסותיהם את המס הנקוב מעלה. א. עסקים גדולים לא זזים כל כך מהר, יש גורמים שונים לבחירת מיקום. ב. בחו"ל מחכים להם מיסים ואילוצים רבים דומים ואחרים.

3. רווחים כלואים של משקיעים זרים.
ניתן להגיע להסדר שבבסיסו תינקט הנחה מסוימת לצד פריעת הרווחים האלו בצורה חכמה תוך מיסויים. כך תיכנס הכנסה גדולה מאוד למדינה בהסדר כולל תוך כיבוד ההסכמים. למיטב ידיעתי שלי יחימוביץ היא היחידה שהתייחסה לנושא אך הצעתה אינה מכבדת את ההסכם החתום אשר איפשר לחברות הזרות להיכנס בתנאים נוחים. חשוב לזכור שאנו רוצים שהסכם כזה יביא להתקדמות היחסים עם החברות ולא להרתעתן.

הרצון למיסוי ברוח פופוליסטית או גרוע מכך ברוח דורסנית, לא יביא לברכה גדולה. שמירת שביעות רצון, תנאים נוחים לעידוד השקעות ושיתוף פעולה ממשלתי–פרטי הם צעדים נכונים כלכלית וגם ערכית והתנהגותית. כמו-כן, כדאי לשבת למשא ומתן להסדר חוזי שיאפשר לצדדים להרויח ביחד, ובמקביל יש להתחיל בחקיקה המאפשרת מיסוי על ההון הכלוא כדי לשחרורו לשביעות רצונן של החברות הזרות לשימושיהן בחו"ל.

ניתן גם להוסיף בהסדר כזה סעיפים אשר יתרמו לפיתוח ברמה האזורית, ואולי אף יקום שיתוף פעולה כלכלי אזורי כגורם אשר ימתן מיסוי על הרווחים שישוחררו, או יקדם אינטרסים כלכליים אחרים אשר ישראל חפצה בהם גם מחוץ לגבולותיה שלה. סעיף חשוב בהסכם צריך להגביל השקעת כספים במתחרים במשק הישראלי, הסכמים כאלו מקובלים בעולם העסקי ואפשר להשתמש לצורך כך במודל דמוי 'אמנה כלכלית'.

4. ההצעה האחרונה תיגע בצורך ליצור מדדים חדשים בתחום הכלכלי להערכה של הצלחה, ע"פ מודל ניהול חדש, המעמיד את השירות לציבור ואיכות התוצר במרכז. על הציבור להבין שמדדי הצמיחה בנויים כדי להוביל ליצירת עוד מוצרים ועוד פעילות שלעיתים רחוקה מהצורך הציבורי האמתי.


פעילות + מוצרים = זמן +חומרי גלם. בשניים האחרונים אנשים משתמשים על חשבון הטבע, משפחותיהם והדורות הבאים. מדדים אלו היו הגיוניים במידה סבירה בתחילת שימושם, כאשר האדם המערבי עוד חי חיי חברה נורמליים ותיעדף קריאה, השכלה ופעילות פנאי משפחתית וקהילתית, אך כיום, כאשר רוב המוצרים העודפים והעסקת כוח האדם הפועל בהם אינם מוסיפים ערך משמעותי, כדאי ואף ראוי לחברה לשנות את דפוסי ההערכה שלה. אל לנו להיבהל מכך שנישאר מאחור מבחינת כלכלה ברמה הבינ"ל, אולי דווקא נופתע, ונהפך למובילים משמעותיים כאשר יהיה מדד ערכי לפעילות כלכלית ולשימוש בחומרי גלם.

ההעסקה של פועלים זרים, עידוד ההגירה והגירת העבודה, יוממות וכל מה שמתרחש כיום בא בעיקר כדי למלא צרכים לא בסיסיים במשקים המערביים. תופעות אשר אוכלות את החברה המערבית לסוגיה מבפנים, מערערות את ביטחונה והורסות את לכידותה החברתית. נוסף לכך, גם מהגרי העבודה נהפכים בעל כורחם להיות חברת גטו, תת-חברה בתוך חברת הרוב, המובדלת גם על ידי הבדלי שפה, מנטאליות, דת ותרבות. מה שמתפתח בחממות אלו זה בעיקר שנאה ורצון להחליף את האוכלוסייה המקומית. תחושות ה"אדם סוג ב" שלהם מתעצמות וחוסר יכולתם ולרוב גם רצונם להשתלב הופך לאידיאולוגיה של כיבוש בסגנון: "אתם לא יכולים בלעדינו, אבל אנחנו יכולים בלעדיכם".


המערב חושב שהוא חייב לחיות ככה, שאין ברירה, שהכלכלה תקרוס ללא פועלים שחורים וריבוי ידיים עובדות וזולות, אך אין זה נכון. המערב והמהגרים כלואים בקונספציה כלכלית-חברתית המשחיתה את שניהם. מדד הצמיחה משחית מוסרית, הוא מקבל מעמד של אל נשגב, המשמר את בסיס הקיום הנוח. אך אל זה גורם לנו להקריב את לכידותנו, את לאומיותנו, את אהבת האחר שלנו, את יכולתו הריאלית של האחר לכבד אותנו וליצור איתנו יחסים מרחוק או כאורח מקרוב. כפי שאמר הסופר חורחה גרסיה אי גסט בספרו "מרד ההמונים", ללא חברה בעלת הכשרה מודרנית לא תיהיה חברה מודרנית. כלומר, ההנחה הסמויה של המערב שהמהגרים רוצים לההפך מערביים אין לה בסיס במציאות, והיא מבוססת על נרקסיזם מעוות, אשר בטוח שכולם רוצים לחיות, לחשוב, לאהוב ולהתנהג כמוהו.


נחזור להתחלה, הכל מתחיל בערכים: אם נמדוד את חיינו, מותנו, צמיחתנו במדדי התרבות הערכית שלנו ירווח לנו ונביא ברכה לשכנינו ולעולם כולו, אבל אם ננסה להתכחש לייחוד של כל עם ועם עלמערכת הערכים שלו ניצור השטחה ריקה, חומרית, אשר תטרוף את הסדרים כולם. כך, לא תהיה צמיחה, בכלל.

עריכה: זיו גורן

כתיבה: ליאור בן חיים

 

 

מאמרים נוספים מאת תנועת חזון

פרויקט פיתוח סביבתי ישוב הדעת

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.