מתי הורוביץ

רגע (לפני) הבחירות, האם יש לנו סדר עדיפויות יהודי לניהול העיר?

ישנם הרבה אנשים בעולם והרבה ערים,
העם היהודי הוא המיוחד בעמים והעיר ירושלים המיוחדת בערים.
ובמה הם מיוחדים? שהיהודים רוצים להיות אור לגוים וירושלים אורו של עולם.

כיהודים אנו יודעים שהוטל עלינו תפקיד, אך פעמים שאנו מפספסים את היחס שלנו כלפי העולם, הלב שהוא עיקר ומרכז הגוף פועל בעיקר עבור האזורים המרוחקים ממנו, משום שעל מנת להוביל את הדם לסנטימטרים הקרובים אליו אין צורך לעבוד קשה ולכן ליבו של הג'ירף הוא החזק מכולם, משום שעליו להעלות את הדם במעלה הצוואר הארוך.

ובאברהם נאמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" כלומר שגם אנשי האדמה, האנשים הפשוטים מכירים בעוצמת רוחו של אברהם.

ולכן בעיניי העיר ירושלים צריכה קודם כל להיות אות ומופת לניהול עיר ברמה הפשוטה של ביטחון, שלווה, בריאות, ושגשוג, ובקיצור: "איכות חיים".

1. איכות חיי הגוף

מבחינת החזון האוטופי: ירושלים צריכה להיות העיר בעלת 0 אחוזי פשיעה, 0 תאונות דרכים, תשתיות טובות, אוויר נקי, מרחבי ראות ירוקות וכו'.

שזה אומר להתמקד ב:

- צמצום התחבורה הפרטית, העלאת (אפשר לומר יצירה מחדש) רמת התחבורה הציבורית, מניעת פקקים וכו', מה שיביא גם להפחתת הסיכון לתאונות דרכים והפחתת זיהום אויר.

- השקעה בבריאות הציבור בתחום של "חיים בריאים" כלומר עידוד חיי בריאות על ידי תחנות הבריאות (טיפת חלב) שיפעלו במתכונת רחבה יותר מאשר חיסונים ומעקב גדילת ילדים.

- השקעה ב"שיטור קהילתי" השיטור הקהילתי מביא גם כאן תפיסה של מניעת פשע מראש, על ידי שוטרים ומתנדבים בני המקום - שפועלים במשותף למניעת בעיות.

- השקעה במזרח העיר, חלק גדול מבעיות הפשע בעיר מתחילה באוכלוסיה הערבית החלשה במזרח העיר. פיתוח וטיפוח מזרח העיר ישפיעו על העיר כולה.

כמובן אפשר להרחיב עוד, ולא היו אלו אלא דוגמאות של נושאים שהם עירוניים במהותם - המשדרגים את איכות החיים בעיר.

2. איכות חיי הנפש

עד כאן מבחינת ה"גוף", אחרי שיש גוף, אפשר להפיח רוח חיים, רוח אלוקים, (וכמובן שהדברים מתבצעים במקביל).

מבחינת רוח ונפש, ירושלים צריכה להוות דגם לעיר שאנשיה אוהבי חכמה, בעלי יצירה ועשייה, ומבחינה זו צריך לטפח תרבות של חשיבה ועשייה חברתית.

זה יכול להיות בעידוד בתי קפה עם תוכן, לא סתם בטלה על כוס קפה, 
ומבחינה זו יש כבר התעוררות כללית בישראל: ישנו ארגון "וויז - חכמים בלילה" שמביא הרצאות לבתי קפה:
https://www.facebook.com/WizeNight/info
והיתה גם יוזמה ממשלתית שהביאה תוכניות והרצאות בתחום החלל ברחבי בתי הקפה והברים בתל אביב: 
http://most.gov.il/SLH/spaceweek/Pages/lectures.aspx

עידוד ופיתוח המתנ"סים שיביאו תוכן ויצירה לילדים ואף מבוגרים. 

עידוד ופיתוח תיירות של תוכן והשכלה, על בסיס היסטורי/ערכי חלף תחרויות ריצה ופורמולה.

וכאן המקום להזכיר את פרזנטנס, הארגון הירושלמי שמביא את בשורת היזמות החברתית לעיר: http://presentense.org.il/

3. איכות חיי הנשמה

ולאחר שיש גוף ונפש בריאים, או אז אפשר לעלות שלב - לנשמת אלוקים.

שזה אומר מבחינה מוניציפלית לפתח את אזור התרבות היהודית בעיר, אף באופי חילוני.
אם יש מקום לפסטיבלים של אוכל נוצרי וערבי, צריך להיות מקום פסטיבלים של מאכלי שבת ואוכל יהודי.
אם יש מקום לפסטיבלים של אבירים וצלילים יווניים, צריך להיות מקום פסטיבל של רבנים ושירי נשמה - חלילה לא כעצרת בחירות וקבלנות קולות, אלא כחוויה יהודית.
אם יש מקום לתערוכות אמנות (בממילא לדוגמה) של אמנות ברלינאית, יש גם מקום לתערוכות אמנות יהודית, וכו'.
(ותודה ל Rami Ozeri שהביא לעולם ולעיר את ה The Jerusalem Biennale הביאנלה של ירושלים הביאנלה הראשונה לאמנות יהודית עכשווית.)

ארועי "קבלת שבת" עם שירה בציבור. וכו'

וכל הנ"ל - עבור הציבור כולו, ולא עבור שומרי התורה והמצוות, ולא כניסיון לתת "טעימה מהיהדות" או לשכנע, אלא באופן טבעי מתוך הזהות הייחודית של ירושלים.
ועובדה היא שהדברים קורים בשטח ורק בירושלים קם פורום חילוני להתחדשות יהודית רשות הרבים - הפורום הירושלמי לארגוני התחדשות יהודית.

עד היום פעל ניר ברקת להעלאת רמת התוכן בעיר אבל ממקום של נחיתות רגשית כלפי פריז ולונדון, אני חושב שיש מקום לעשות את זה מתוך גאווה לאומית ועל בסיס מרכיבים יהודיים אף בהגשה חילונית.

עד כאן מתוך מבט כללי על העיר, כמובן שבמקביל לנשמה עלינו להשקיע בתחום התורני ממש, אבל הלב צריך לחשוב על הזרמת הדם רחוק...

מאמרים נוספים מאת מתי הורוביץ

מקובל לחשוב שהיהודים התבדלו תמיד מהסביבה, לא למדו ממנה ולא שינו את שמם, לשונם ולבושם. אך האמת קצת שונה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.