עידן דוייב

כשמדברים ב"אם תרצו" על זכויות אדם

יום זכויות האדם שמצוין ברחבי העולם בעשרה בדצמבר גורם להתעוררות רבה בקרב תנועות ואנשים המזדהים עם הרעיון. דבר זה אמור היה להיות מבורך אילולא היו תנועות, שבצעד אופורטוניסטי ודמגוגי רוכבות על ההזדמנות ומנסות לשווק את עצמן כליברליות ושוחרות שלום, כמו הייתה משנתן האידיאולוגית ינוקה היישר מכתביו של ג'ון לוק.

כזו היא תנועת "אם תרצו", תנועת ימין רדיקלי שבימים כתיקונם מוגדרת על ידי בית המשפט כ"קרובה לפאשיסטית", וכעת היא מארגנת כנס בשם "העצרת הציונית למען זכויות אדם", לא פחות. לא זו אף זו, לטענת הארגון: "יגיעו לעצרת וינאמו במסגרתה נציגי המיעוטים האתניים והלאומיים השונים במדינה", ומטרתם היא "להראות לעולם ולעצמנו - זכויות אדם הן לא מנת חלקם של ארגונים קיצוניים, הציונות היא מובילת זכויות האדם". אז רגע, עכשיו אני ממש מבולבל. לא רק שהפרשנות שלהם למושג "ציונות" שונה לחלוטין מכל מה שאני מכיר ועוות על ידם בצורה מחרידה, עכשיו גם האינטרפרטציה שלהם ל"מיעוטים לאומיים" ול- "ארגונים קיצוניים" לא חופפת את מה שאני מכיר. הייתי יכול לחשוב שהבעיה מצויה אצלי, אולם חיפשתי וחיפשתי ברשימת הארגונים שהוזמנה לכנס, ולא מצאתי לאום אחד שאיננו יהודי, כל עוד מוסכמת עלינו ההנחה שהדרוזים הם לא עם, וכך גם הנוצרים. הלאום הגדול והיחיד ששוכן במדינת ישראל הוא הפלסטיני, אבל הוא, אפעס, נעדר משום מה מרשימת המוזמנים.

יתרה מזאת, אני לא כל כך בטוח שאנשי "אם תרצו" יודעים מהי המשמעות של האמונה בזכויות אדם. נדמה לי שלא שמעו בתנועה על הזכות לחופש הביטוי, שכן הניסיון להשתיק בצורה בוטה אנשי אקדמיה, משפט וחברה מלומר את דעתם לא עומד בקנה אחד עם הזכות הזו. פרופ' נעמי חזן, פרופ' אבנר דה שליט, פרופ' עדה יונת, פרופ' זאב שטרנהל ועוד רבים וטובים נכנסו ל"רשימה השחורה" של התנועה רק בשל התבטאותם. מספיק להתבונן בשליחי התנועה, סטודנטים צעירים ומוסתים שיושבים בשיעורים מסוימים עם עט ומחברת כדי לשכתב אמירות שמאלניות של מרצים.

בואו נדבר גם על הזכות להגדרה עצמית. "נכבה חרטא", "השקר הגדול של הפליטים הפלסטינים", "אין דבר כזה עם פלסטיני", כל אלה הן סיסמאות מוכרות של התנועה, שאף הופצו בחוברות קטנות להמונים, ובפוסטרים על קירות המוסדות האקדמיים. אליבא ד"אם תרצו", השאיפה הלאומית של הפלסטינים והזכות שלהם להגדרה עצמית ולזהות משותפת הן שקר אחד גדול שהומצא על ידי שמאלנים מנותקים וטרוריסטים סרבני שלום.

בנוסף, ואולי אף החשוב מכל, התמיכה המאסיבית של התנועה בהמשך הכיבוש הישראלי בגדה המערבית לעולם לא תעמוד בקנה אחד עם הרצון להיות ארגון שמדבר על "זכויות אדם". כיבוש צבאי, מוסרי ככל שיהיה בהשוואה למקרים אחרים, הוא האנטיתזה הברורה ביותר לכל מה שנוגע ל"זכויות אדם". חופש התנועה, חופש ההתארגנות, חופש העיסוק, חופש הביטוי - כולם ביטויים לזכויות אדם בסיסיות, וכולם נלקחים לפלסטינים שחיים בגדה.

בואו נדבר דוגרי: השימוש ברטוריקה של "זכויות אדם" אצל אנשי ימין היא לא חדשה. כשהטיעונים הביטחוניים והמשיחיים לא תופסים יותר, אז משתמשים ברטוריקה שמאלית. זה מה שקרה בבג"צ פינוי-פיצוי ע"י המתנחלים, זה מה שקרה עם "עוצמה לישראל", וזה מה שקורה עכשיו. המושג הזה הרי בזוי בעיניהם. הוא משקף עבורם את התרבות המערבית, החילונית וחסרת האלוהים. את התרבות שאיבדה את הלאומנות והמסורת, והמציאה עקרונות הומניים שקריים לחיות לפיהם. לו היו יכולים, הם היו מצטטים את התנ"ך בלי סוף, ומלעיטים אותנו בהפחדות אפוקליפטיות נוסח נתניהו-איראן. אממה, זה כבר לא עובד, כי כמה אפשר להפחיד ולהשתמש באלוהים? אז משנים נוסח, מחליפים דיסקט, והופס, הימין הוא המוסרי, הצודק וההומני. איך לא הבנו את זה עד עכשיו?

לסיכום, אפשר לומר שברפובליקה הקנאית שנהגת בדמיונם של אנשי "אם תרצו" יש מקום לזכויות אדם. זכויות האדם היהודי והימני. אם אתה יהודי שמאלני, או רחמנא ליצלן, פלסטיני, אתה משולל זכויות בסיסיות. אם כך, אני סמוך ובטוח שגם ב. מוסוליני היה תומך נלהב בזכויות אדם. ודי לחכימא.

מאמרים נוספים מאת עידן דוייב

והנה לכם החדשות בפסקה אחת: הרב עובדיה יוסף מגדף את הרב דוד סתיו במהלך המרוץ לרבנות הראשית, דבר המוביל לאלימות כלפי הרב סתיו בפרהסיה, וזאת לאחר שכינה את מפלגת "הבית היהודי" כבית של גויים במהלך

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.