והאמת והשלום אהבו

מאז הקמת צו פיוס ידענו התקפות רבות.
הואשמנו שאנחנו "מוכרים אהבת חינם עטופה צמר גפן מתוק" (יעל משאלי, NRG יהדות). הצו והפיוס גם הותקפו על הקונוטציה הצבאית המאיימת של השם (יורם מלצר בבלוג שלו). גם טעויות טכניות של מעצבים גרפיים גררו תגובות נזעמות, והנסיון לתקן את הטעות הותקף גם הוא (עידו קינן, חדר 404). אירגון צו פיוס הוצג כאירגון דתי שמטרתו להחזיר בתשובה (באתר חופש למשל), וגם כאירגון חילוני שעלול לגרום להתפקרות רחמנא ליצלן (איסור על פירסום מודעות צו פיוס בעיתונים חרדיים). אנחנו אומרים שאם כולם כועסים עלינו, סימן שעשינו משהו טוב.

הטיעון הרציני ביותר נגד פעילות צו פיוס נובע מעמדה שעל פיה לא יתכן פיוס בין צדדים המחזיקים במחלוקת אידיאולוגית אמיתית.

יאיר רזק, במאמר "נגד צו פיוס", מסביר: "צו פיוס מנסה לעשות את הבלתי אפשרי - הידברות וכבוד הדדי בין בהירים (חילונים אידיאולוגים) וחרדים. זה בלתי אפשרי, מכיוון ששני הציבורים חלוקים בסוגיות יסוד, שהן הבסיס לכל דיאלוג חברתי פורה... כל הידברות והכרה אמיתית עם השני רק תעמיק את הקרע, שכן היא תחשוף את מידת אי-ההתאמה שבין החזונות."

האם באמת מדובר בבלתי אפשרי? האם כל הדברות בין צדדים למחלוקת אידיאולוגית (בניגוד למחלוקת של אינטרסים) נדונה לכישלון, אלא אם אחד הצדדים יוותר על האידיאולוגיה שלו? אנחנו עצמנו מצהירים שאנחנו לא בעד ויתור על עמדות או טשטוש הבדלים.

תגובת צו פיוס

הטענות, כמו המחלוקות, אינן חדשות. גם בימי חז"ל היו מחלוקות, וגם חז"ל הבחינו בין מחלוקת של אינטרסים למחלוקת של אידאולוגיה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים" (אבות ה'). מהי מחלוקת לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. האם נוכל ללמוד משהו ממחלוקת זו? כיוון שמדובר בסוגיה פופולרית שנהוג ללמוד בבתי מדרשות דתיים וחילונים כאחד, נסתפק במסקנה המפורסמת: "אלו ואלו דברי אלהים חיים. אף על פי שנחלקו בית הלל ובית שמאי, אלו אוסרים ואלו מתירים, לא נמנעו בית שמאי מלשא נשים מבית הלל. ולא בית הלל מבית שמאי. ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: והאמת והשלום אהבו"

ואם תרצו, אפשר לפנות גם לחז"ל מודרני, המשורר יהודה עמיחי:

מן המקום שבו אנו צודקים,
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא רמוס וקשה
כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.

אנחנו מבחינים בין מחלוקת לבין קרע. המחלוקת חיובית וסופה להתקיים. הקרע והשנאה הם שגורמים נזק ועלולים לגרור אותנו לאסון לאומי. אנחנו בצו פיוס מחפשים את הדרך לקיים מחלוקת ולהתקיים בצידה. אנחנו מאמינים שאפשר להתפייס גם בלי לוותר.

תשעה באב תש"ע