עליזה לביא

סיפור של קיץ / עליזה לביא

הבוקר הראשון בקייטנה של בתה, גילה לעליזה לביא פנים ישראליות אחרות מאלה שנגלות בעיתונים: חומלות, מגוייסות לעזרה וטובת לב. בלי צו, אבל עם הרבה פייסנות.

עליזה לביאקייטנת הטיולים המאתגרת החלה מיד עם תום שנת הלימודים. ביום הראשון ליוויתי את בתי הצעירה וניסיתי לאחוז ברגע הפרידה. לפתע ראיתי בזווית העין ילדה צנומה הצועדת בהיסוס ואמה הולכת לאיטה אחריה. הילדה בלטה בגובהה ובבגדיה ההדורים, שהיו כה חריגים בנוף חולצות הטריקו וכובעי המצחייה.
"כך מגיעים?" שאל מרכז הקייטנה. הילדה לא ענתה. לאחר שתיקה קלה ענתה אמה בקול מבויש ובמבטא צרפתי כבד: "מה, היה צריך להביא משהו?"
- "כן, ודאי שכן. לא קראתם בדף שחילקתי?"
- "לא, לא הבנתי, אני עולה חדשה. רק כמה חודשים בארץ. מה, ילדה לא יכולה לצאת לטיול היום?"
- "איך שהיא נראית – ממש לא".
סוף הסיפור? חשבו שוב. תוך חמש דקות ואפילו פחות הגיחו אמהות מכל עבר. זאת הגישה מכנסי ספורט וזאת הושיטה כריך ובקבוק מים קרים שהכינה לעצמה ליום העבודה. אחרת שלפה נעלי התעמלות ורעותה נתנה תיק וכובע. הילדה צוידה מעל ומעבר ועלתה מאושרת לאוטובוס.
האירוע נחרט במוחי והרביתי לחשוב עליו לאורך היום. ילדה אחת קטנה והרבה נשים טובות שלא יכלו לראותה מאוכזבת. איזו התגייסות, איזה רצון טוב ורגישות. כמה הבנה למצוקה של החדש והאחר.
לפני שנים רבות פרסמה חברת תעופה גדולה את עצמה: באחת הפרסומות, נתקפת אישה בצירי לידה בשדרה החמישית בניו-יורק. דייל מאותה חברה ממרפק את דרכו בין ההמון המתקהל, מזעיק אמבולנס וגם מגיש מים לבעל שהתעלף.
אצלנו - לא צריך היה לחכות לאותו דייל. הרי מישהו מיד היה מזעיק את מד"א ומישהו אחר היה מביא כסא מחנות סמוכה או בקבוק מים. כי עם כל הקיטורים והביקורת (שלפעמים אפילו מוצדקים) – קיימת ערבות הדדית בסיסית, קיומית, בינינו. למרות השוני, למרות האחרות, למרות ההבדלים אפשר לסמוך כמאמר השיר על כך ש"עזרה בדרך".
זה מה שנותן תקווה לעתיד. אמרה ידועה של הראי"ה קוק גורסת: בית המקדש השני חרב בשל שנאת חינם, בית המקדש השלישי ייבנה בשל אהבת חינם. אז על השנאה אנחנו מדברים הרבה; אבל מה עם האהבה? בואו נתחיל לדבר גם עליה, ואז נגלה לא רק שהיא מצויה בינינו והרבה, אלא שגם נגרום לכך שהיא תיחשף יותר ויותר.
נעשה את זה כל אחד בשביל עצמו ובשביל חברו ובשביל ארצו. בלי צו אבל עם הרבה פיוס.


ספרה של ד"ר עליזה לביא התרמיל היהודי – מסע בר-מצווה בקהילות ישראל יצא לאור בהוצאת מגיד-קורן.


צילום: דוברות בר אילן

מאמרים נוספים מאת עליזה לביא
מי קבע שבית מדרש לנשים לא יתוקצב?
מאמרים נוספים בנושאים דומים:
סיפור פסח ויציאת מצריים מזמן קריאות רבות ותנועות רבות ביחסים שבין אדם לחברו, היהודי או הלא יהודי
ביציאה האדירה ממצרים משתתפים גם שמעון התככן וגם יוסי משכין השלום, גם גאולה האופטימית וגם שמחה הרכלנית

יום האישה הבינלאומי שחל השנה ממש בסמיכות לפורים, איפשר לנו להביט על המגילה מזווית פמיניסטית: ושתי ואסתר מציגות בסיפור ה