האם גם בימינו יש שנאת חינם?

ביקורת של חילונים על חרדים אני יכול להבין - כלומר להבין את המניע. גם כאשר התוצאה היא כתיבה משלחת חיצים מבלי לבדוק נתונים, או, הטלת אשמת יחיד על כל הציבור.

החילוני (כפי שאני מבין אותו) רגיל לחיי חופש. מבחינתו במודע או שלא במודע הדת היא אוסף של חוקים/מנהגים פנאטיים. החיים כפי שהתרבות המערבית מציגה הם: תהנה! כאן, עכשיו, אל תדפוק חשבון לאף אחד. כך שהחרדים מהווים עבורו קוץ בעיניים ועצם בגרון - כשהם מנופפים ושואלים: "במה אתה יהודי". מנסים לאלץ אותו לחשוב, מנסים להגביל את חיי המתירנות אליהם הוא התרגל.

למזלנו, יש את השפויים, שעם כל ההנאה להשתלח - יודעים להתאפק,לבחון שוב, לנסות לראות בלי דעות מוקדמות או כמה רייטינג אקבל מזה. ויש את אלו שלא. מי אמר שהמזל משחק תמיד לטובתנו?

ובכן, הייתי מקצין ואומר שאין כאן שנאת "חינם". זוהי שנאה עם סיבה. אך כשזה מגיע ל"דתיים" אני מתמלא פליאה.

הדתיים נמצאים באותה סירה "חשוכה" של פנאטיות ודבקות במסורת, אנו שומרים את אותה השבת, מתפללים את אותם התפילות, מניחים את אותם התפילין. כל המחלוקת בינינו היא האם לדבוק במסורת כפי שהיא התקבלה על ידי הדורות הקודמים - האחרונים, או לבצע רפורמות, ובכמה נושאים מרכזיים - להחזיר עטרה ליושנה.

אני קורא די בקביעות עלוני שבת חרדים ודתיים, ובעוד שבעלונים החרדים העיסוק הוא בעיקר סביב "דברי תורה", הרי שהעלונים הדתיים מרבים לעסוק גם באקטואליה ונושאי חברה. זה טוב וזה נחמד - לכן אני קורא אותם. אך אין לי שמץ של הבנה מה מביא אותם לבקר את האחר, את הזולת, את החרדים.

האם חסר לציונות הדתית בעיות מבית? מכאן ועד ל...

ומילא, אם הביקורת הייתה ביקורת בונה, כביקורת מאהבה כמצופה מחברה זו. הציונות הדתית מהדירה עצמה בחינוך לסובלנות, וקבלת השונה, אם כן גם ביקורת שהיא לגיטימית לחלוטין צריכה לבוא כביקורת בונה ולא כ"ירידה על המגזר החרדי" כפי שהתבטא הרב ישראל רוזן בנקודת המבט שלו על פרשת עמנואל (מתוך שבת בשבתו פרשת פנחס/ כא תמוז תשע) או "אנשי עמנואל.... יש לכם בעיה קשה וחמורה שאתם חייבים לטפל בה אחרי שוך הסערה אתם בדלנים וגזענים. ככה חונכתם ואתם לא מבינים...." כך ב"עולם קטן" מאותו תאריך.

ואני לא מבין מהיכן זה בא? כתיבה כה בוטה וגסה.

אנשי עמנואל הבדלנים והגזענים (30% מהם הם בכלל ספרדים גזעניים...) הרי כלל לא קוראים את העלון, כך שהדברים מופנים נטו - לאגו של הציבור הדתי. למה זה צריך לבוא על ידי שלילת האחר?

או לדוגמה הקטע הבא (מתוך בראש יהודי // כח תמוז // פרשת מטות מסעי):

כתיבה מלבבת וכתיבה פוצעת
הרב נחום נריה, ראש בית המדרש תורה בציון

בעשור האחרון צמחו סופרים ומשוררים שומרי מצוות, שהיו בעבר נדירים. נתקיים בנו חזונו של הרב קוק "ללמד בני יהודה קשת," לפתח קסת סופרים. כתיבה בעין טובה מתבטאת גם בסיפורים קצרצרים. הרא"י ברוור כתב: פעם באתי אל הרב קוק בין מנחה לערבית. הוא ישב בחדרו הקטן, כתב, עיין בש"ס, וכתב. הסתכלתי במאור פניו – והיה בעיניי כמלאך ה', נהרה של התעוררות עילאית ריחפה עליו, ועיניו עיניים גדולות בהירות, כתכול השמים, וסערת נפשו הטהורה נשקפת מהן. מי שראה פעם את הרב ,לא יכול לשכוח את מבט עיניו המאירות. קדושה כזו לא ראיתי מימי.

מעשה דומה סיפר מזכירו ח. וייצמן: בעיצומה של מלחה"ע הראשונה, ימי דיכאון וקדרות, נתון הייתי במצוקה נפשית. סרתי לבית הרב בלונדון, אמרתי אשיחה וירווח לי. נכנסתי לאולם בו ישב כשהוא שקוע כולו בעיונו בספר. הסתכלתי על פניו והם שקטים ביותר, שלווה עילאית אפפה אותו. עמדתי רתוק למקומי. למראה פני הרב, נפשי שבה למנוחתה. משלוותו של הרב וממאור פניו קבלתי כל מה שציפיתי לקבל. כתיבה מחממת את הלב ומאירת עיניים.

והנה סיפור של סופר חרדי על אישיות גדולה: ראית אדם שבהווייתו מתגלה אלוקות - ראיה זו תביא לתוספת יראה. דבר זה נתקיים בבעל ה"חזון איש". איש רחוק כדוד בן גוריון הסתנוור מן האור השופע מעיניו הטהורות. כשיצא מביקורו פנה ואמר למזכירו יצחק נבון: "איזה יהודי נפלא, ראית את העיניים שלו"?

היכן נמצא בסיפור ה"סנוור" שהסתנוור בן-גוריון מראיית ה"חזון איש"? הסופר לא מצא –הוא המציא. בדמיונו העשיר הוסיף פרשנות עצמית. השימוש במינוח " סנוור" פוגע ודוקר. סביר שגם בן- גוריון התרשם עמוקות מאדם גדול שמראהו כמלאך ה' צבאות.

נשתדל כולנו לראות ולכתוב מתוך ראיה חיובית.

================

ואני שואל האם יש כתיבה פוצעת יותר מזו?! לשם מה הוזכרה חרדיותו של סופר זה אם אוהב הכותב כתיבה מלבבת, כתיבה שאינה פוצעת איש? אם תאור שיוכו המגזרי/השקפתי של הסופר היה חשוב לנידון ובלעדיו המסר היה חסר - ניחא. אך לא אלו פני הדברים. המסר מאוד ברור ומאוד חיובי, וההתייחסות לסופר באופן אישי וייחוסו לחברה כלשהיא, אין בה אלא היפך המסר – כתיבה פוצעת ופוגעת.

מה נותר לי לבקש: שאכן נשתדל כולנו לראות ולכתוב מתוך ראיה חיובית אמיתית.