צו 8 לתמר זנדברג

צו 8 לתמר זנדברג

14.5.2012

תומכת בניסוח מחדש של השבת הישראלית, ובמעבר לשיח זכויות, 8 שאלות לח"כית חדשה

צו 8 - תעודת הזהות הערכית של דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

תמר זנדברג היא חברת מועצת עיריית תל אביב יפו מטעם מרצ, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ומתמודדת לראשות נעמת מטעם סיעת הבית החברתי בראשות איתן כבל לראשות ההסתדרות. אמא לבת.

לוגו פייסבוקהראיון התקיים במסגרת המפגשים עם דמויות ציבור בדף הפייסבוק של צו פיוס.

לאום: יהודיה או ישראלית?

ישראלית. אני כמובן גם יהודיה, יהדות היא הדת שנולדתי אליה, ויש לה עבורי משמעות תרבותית ומשפחתית. במיוחד בישראל אי אפשר להתעלם מכך מכיוון שהיהדות והיהודים קיימים גם כמרכיב פוליטי. אבל ההשתייכות האזרחית והלאומית שלי היא ישראלית. לתפיסתי עלינו לעבור משיח על יהודיות לשיח של ישראליות ששייכת לכולם.

דת ומדינה: מה דעתך לגבי בתי הדין הרבניים?

הבעיה העיקרית עם בתי הדין הרבניים והרבנות היא הסמכות הבלעדית שלהם בנושאי הדין האישי. אני תומכת בחופש הדת לכל הדתות אולם לא בכפיה ובוודאי יש צורך קריטי לעבור לסמכות אזרחית של בתי המשפט המוסמכים. כחילונית - לבתי הדין הרבניים לא אמורה להיות שום נגיעה לחיי האישיים ולחיי אף אזרח בבואו לנהל את חייו מול המדינה הדמוקרטית. אין בכוונתי למנוע את חופש הדת שהוא אחת מזכויות היסוד החוקתיות שהוכרו גם ע"י האו"ם, אבל בהחלט לא אמור להיות לבתי הדין הרבניים שום תפקיד ממלכתי.

שבת: כיצד צריכה להיראות השבת הישראלית?

אני תומכת מאוד בחוק ימי עבודה ומנוחה שהוא חוק סוציאלי ששואב את מקורו מהיהדות. זהו חוק חשוב ועליו להמשיך להתקיים. השאלה היא מדוע אזרחי ישראל צריכים להיות כבולים ומקורקעים דווקא ביום המנוחה שלהם, והאפשרות לבקר חברים, לטייל ולנפוש אמורה להימנע מהם?
אני תומכת בניסוח מחדש של השבת הישראלית כך שתכלול סגירה של מקומות המסחר והקניות ולעומת זאת פתיחה של יותר אפשרויות תנועה ותחבורה. לדעתי יהיה בכך פחות חילול שבת, פחות עבודה בשבת ויותר אפשרויות לכלל תושבי ישראל.

האם תיתכן הסכמה בין דתיים וחילונים לגבי אופי השבת?

אני בהחלט מאמינה שכן. בשבועות האחרונים פונים אליי הרבה מאוד גרעיני בני עקיבא, גרעיני שירות וקבוצות אזרחיות וכולם נלהבים להיכנס לשיח שיגדיר מחדש את השבת הישראלית. לדעתי הקיבעון של כולנו בהסדרים אד-הוקיים מלפני עשרות שנים לא משרתים איש. אני בהחלט מאמינה שהדור שלנו יכול להגיע להידברות בנושאים שרלוונטיים לאורחות חיינו בלי תלות בהסדרים לא רלוונטיים.

אלימות: מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הנגע?

לתפיסתי האלימות בקרב בני הנוער והאלימות הכללית בחברה היא תוצאה של המצב החברתי-כלכלי הכללי שמדרדר יותר ויותר אזרחים ואזרחיות למצב של ייאוש ואובדן גבולות. הטיפול בכך צריך להיות משולב: שיפור המצב החברתי הכללי, חינוך איכותי שמתחיל בגיל הרך, וכמובן טיפול חוקי ואכיפתי בעבירות פליליות כאשר הן מתרחשות.

אזרחות: מהי מבחינתך השתתפות שווה בנטל?

לתפיסתי עלינו לעבור משיח על "חלוקת הנטל" לשיח על שוויון בזכויות. עצם התפיסה הרפובליקנית של התמקדות בחובות במקום בזכויות אינה מקובלת עליי. אני דוגלת בגישה הדמוקרטית שמתחילה בדיוק להפך - מהזכויות. אמירה מפורסמת של בית המשפט האמריקאי גורסת כי "אין דבר יותר לא-שוויוני מאשר יחס שווה ללא-שווים". אני לא חושבת שקיים שוויון פורמלי ושטחי שניתן לכמת אותו במשקלים. שוויון צריך להתבטא בשוויון זכויות ושוויון הזדמנויות בשים לב לנסיבות המיוחדות של כל אדם וקהילה. בואו נשאל קודם למה זכאי וזכאית כל אחת ואחד. זהו מצב שבישראל של 2012 נמנע ונשלל הרבה יותר מאשר ה"נטל". הנטל כבד ורבים מאיתנו כורעים תחתיו, אבל איפה הזכויות הבסיסיות לפרנסה בכבוד, להשתתפות פוליטית שוויונית, לחינוך איכותי, לביטחון תעסוקתי, לחופש מאלימות?

לגבי גיוס תלמידי ישיבות, אני מתנגדת למהלך של גיוס כפוי, וכתבתי זאת בטור באתר צו פיוס.

כתל אביבית - מה דעתך על הביטוי "מדינת תל אביב"?

לא מזמן שמעתי בכנס מישהו שהגדיר את "מדינת תל אביב" כ"מדינת אויב", ואני חושבת שזה מגדיר במדויק את התפיסה לגבי הביטוי הזה. אני כמובן לא שותפה לו. אני גאה להיות תושבת ונציגת ציבור בעיר החשובה והמשמעותית בישראל, ונדמה לי שבמיוחד בימי המחאה החברתית הוכח עד כמה תל אביב יותר מחוברת לשאר ישראל ממה שלעיתים נדמה. דווקא העובדה שמחאות קודמות פחות הצליחו והמחאה הזאת זכתה להד כל כך גדול ונמשכה זמן כל כך רב היא עדות לחשיבות גם של המעמד הבינוני וגם של מרכז הארץ. השיטה של השלטון להשתמש בשיטת הפרד ומשול יכולה רק לשרת אותו. בעיני המחאה החברתית בקיץ ובעיקר מה שהגיע אחריה היו אחד המפגנים המרהיבים של סולידריות כלל-ישראלית.

בעקבות שיחרורו של חגי עמיר פירסמה מר"צ סרטון שטוען שדרכם של יגאל וחגי עמיר ניצחה. האם אין בסרטון הזה האשמה גורפת מדי של אנשי הימין?

הסרטון מבקש להזכיר לציבור הכללי כי לפחות מבחינת מחנה פוליטי מאוד מסוים שחגי עמיר משתייך אליו - לא רק שלא הובעה חרטה אלא שהלקח לא נלמד. המסר שעולה מהסרטון מעגן את הרצח בהקשר פוליטי ומבקש מהחברה הישראלית ללמוד את הלקח הפוליטי - לקח השלום והפיוס במקום לקח הכיבוש והאלימות. חגי עמיר ריצה את עונשו והוא כאדם פרטי אינו מעניין אותי כלל. אני בהחלט מפנה פניה פוליטית לחברה הישראלית בשאלה האם הלקח נלמד.

קפה: עם מי "מהצד השני" היית רוצה להיפגש לקפה? עם מי בשום אופן לא?

אני לא בטוחה באיזה "צד שני" מדובר. הזהות שלי מחולקת בין הרבה גוונים והיא בטח לא דיכוטומית. בהנחה שהתכוונתם למחנה הימין, הייתי מאוד שמחה אם היתה ניתנת לי הזדמנות לשוחח עם מנחם בגין, שבעיני הוא מופת לדמוקרט ליברל אמיתי הגם מהצד השני של המתרס; לגבי מי שלא הייתי מוכנה: בפוליטיקה של ימינו לצערי יש יותר מדי דמויות שבכל חברה דמוקרטית היו צריכות להיפסל על הסף, כגון מיכאל בן ארי וכל ממשיכי כהנא שנפסלו בשנות ה-80 אולם לצערי התגנבו בחזרה אל הפרלמנט הישראלי.

אם התכוונתם לצד הדתי - אין דתי או דתיה שלא הייתי מוכנה לשבת איתם, להיפך. הייתי מתעניינת במיוחד לשבת לשיחה שקטה עם חנה קהת, ולשמוע ממנה על פמיניזם בחברה שלה.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.