הצגה עצמית (פוסט פתיחה)

מנהג רווח בין אנשים מנומסים שמתחילים, נניח בלוג, שמציגים את עצמם ומספרים מיהם ומה הביא אותם לכתיבת הבלוג הנ"ל והדעת מתרחבת והכל זורם על מי מנוחות.

למרבה הצער (בעיקר של אמא שלי) מעולם לא הייתי איש מנומס ואפילו לא אישה מנומסת, מה שכן הייתי תמיד, זה קיצרת רוח ולכן, אני פשוט אתחיל.

.....
אוקיי.

ככה התכוונתי להתחיל את הפוסט הראשון שלי, אבל לא הצלחתי. הצורך להציג את עצמי עלה וכפה את עצמו עלי. אמא – הצליח לך בכל זאת!

אז כמו שהכינוי שלי מסגיר קלות, אני גרה בירושלים ומסמלת בגופי ובעיקר ביחידותי את ההגירה החיובית החילונית לעיר בעשור האחרון.

קודשתי, אך לא בעיני הרבנות, ויש לי בת בת 3.8 ובן בן 8 חודשים  (לעוד מישהו זה מסב דגדוג מיוחד של הנאה לראות את המילים הכפולות ולדעת שזו לא טעות?).

מה שאני הכי אוהבת וזוכה לעסוק בו על בסיס יומיומי הוא סיפור סיפורים ואת זה אני עושה בכל מיני צורות.

בפלטפורמה החביבה הזו, אני בעיקר אחשוב בקול רם, אתלהם מדי פעם, אספר הרבה יותר מדי סיפורים על הילדים שלי ואקווה לאיזשהו סוג של דיאלוג עם אנשים שחושבים ומאמינים אחרת ממני. מקווה שינעם לכולנו.

הירושלמית.

רוצים לכתוב לי? בבקשה.