נחום פצ'ניק

להתחבר זה אומר לא לשנות את הזולת / נחום פצ'ניק

בראש השנה וביום כיפור אנחנו שמים את הלאומיות בצד, וחוזרים אל האנושי והאוניברסלי: אדם באשר הוא אדם. נחום פצ'ניק סבור שזה המפתח האמיתי לחיבור: לא לנסות לשנות את הזולת, אלא פשוט להיות נוכח לידו.

נחום פצ'ניקערב ראש השנה. בגלי צה"ל מעבירים את השידור למופע המשותף של כנסיית השכל והתזמורת האנדלוסית אשקלון. אני מחייך לעצמי. כשהייתי ילד דבר כזה בחיים לא היה יכול להתרחש. גיטרות רוק מודרני של כנסיית השכל חוברות ומסתלסלות מזרחית עם מקאמים עתיקים, אנדלוס עם עוד, עתיק ומודרני בעיבוד משותף.

צאצאי מרוקו וצאצאי פולין חוברים יחד ליצירה אחת. משהו מתבשל באוויר בשנים האחרונות. החיבור המוזיקלי המשובח הזה הוא רק משל ודוגמא לחיבורים חדשים ומפתיעים בחברה ישראלית בכלל.

בשנים האחרונות אני שם לב לתופעה שבעיניי היא מבורכת מאוד ושייכת לאותה המשפחה של ההדדיות הזו. יותר ויותר אשכנזים הולכים לתפילה הספרדית ולהיפך. בראש השנה הזה זה היה ממש בולט, ולא מדובר רק בצעירים אלא גם במבוגרים שמחפשים. מה הם מחפשים? אולי את האחרות, אולי את הרענון ואולי את המגוון והשונות. מה שבטוח הוא שאנחנו מחפשים משהו חי. יהדות חיה ונושמת. בלי ווילונות עבים או דקים בין בית הכנסת לרחוב.

ולא רק בבית הכנסת זה קורה. גם בקהילות ובשכונות משהו רוחש גועש: ביישוב בו משפחתי ואני בחרנו לגור בכוונת מכוון, השכן שלי הוא חילוני בן קיבוץ ואני יליד קריית ארבע. הוא מגיע פעמים רבות לתפילת שבת (לפניי) ואני בכלל מתפלל בבית או בשדה, הוא  נוסע לפעמים בשבת בזמן שאנחנו שרים זמירות שבת. אבל יש לנו מכנה משותף אחד גבוה יותר מכול זה: היהדות המשותפת שלנו השפה העברית והאהבה לחלקת הארץ הזו.

גדלתי ביישוב בשומרון בו אנשים רוצים לצאת מהבית ולראות "מראות" של עצמם, אנשים שחושבים כמותם, נראים פחות או יותר כמותם, ומצביעים פחות או יותר כמותם. לא רק בשומרון זה כך גם בתל אביב אנשים רוצים לרוב לצאת החוצה ולפגוש ברחוב את ... עצמם. למה זה כך? על איזה צורך בנפש ההתקהלות החברתית הזו עונה? יש בזה משהו נוח אבל חסר בזה חיים ויופי. כמו אלה שמצויים בחיבור האלוהי ביותר, החיבור בין איש לאישה. תכלית ההפכים.

הזוהר הקדוש כותב בפרשת קורח ש"עיקר השלום הוא באיחוד הפכים". לא בשכונות מיגזריות וגם לא בחומות בטון גבוהות. כשפוגשים את השונה כפי שהוא ובלי "להראות לו את הנאורות של החשיבה העצמאית החילונית" או לחלופין בלי להבהיר לו את "האור הגדול והעומק שיש בתורה" – מתעשרים.

ילד וילדה צובעים צילום פלאש 90
"עיקר השלום הוא באיחוד ההפכים" (צילום: פלאש90)

איך עושים זאת? אין לי תשובה ברורה. מניסיוני הדרך הטובה ביותר היא לוותר לחלוטין על הרצון לשנות לשפץ, לגלות, ולתקן את האחר אלא להיפך, לקבל אותו כמו שהוא בדיוק. אם אתה בא לשנות את השני אתה מייצר קשיחות בלב ובדעות ואם אתה מביא את עצמך כמו שאתה אבל בלי שמץ של רצון לתקן אלא להיפך, לקבל את השני, אז השני נפתח לשינוי. פרדוכס.

בראש השנה אנו מתפללים ומבקשים מאלוהים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" ביום הכיפורים אנו מתפללים ש"יגידו באיים הרחוקים צדקך" אלה החגים האוניברסליים של ישראל. הימים בהם מתבקש ישראל להניח את ישראליותו ולאומיותו בצד ולעומת זאת לשים את אנושיותו במרכז (בשונה מפסח שהינו חג לאומי יותר).

שמתי לב שמעט מאוד מוזכר עם ישראל בתפילות הללו,  מול שפע אזכורים ותפילות אנושיות ביותר על  האדם באשר הוא אדם, על הברואים כולם הזקוקים כל כך לחמלה, תפילות על העולם כולו ועל שנה ברוכה, תחינות על כל פעול ועל כל יצור.

משהו עמוק התפספס בדרך לחיבור הראוי בין הלאומי לאנושי. יותר מידי אנשים מדברים על ישראל "אור לגויים" ומפנטזים איך הערבים מצחצחים לנו את הנעליים אחרי שהמשיח בא. יותר מידי אנשים מפנטזים על היום בו הדת תיעלם מהעולם ואז הכול יהיה נהדר. הערבים לא ייעלמו. הדתיים לא ייעלמו גם החילוניים לא יעלמו. זאת נקודת המוצא המאתגרת ומכאן הדרך פתוחה לחיבורים. לא חיבורים על-ידי טשטוש העצמי אלא להיפך. זה כמו שכשגבר הוא גבר והאישה היא אישה אז יש קוטביות ויש משיכה ויש הפרייה ויש חיים ואהבה.

זה הזמן להסיט ווילונות ולחבר בין בית הכנסת לרחוב, בין יהודי למוסלמי, בין חילוני לדתי, בין מוזיקה מזרחית למוזיקה מערבית. בלי לטשטש. אני בכוונה מוריד את המילים הגבוהות למטה: זה כמו לאכול מנה פלאפל ולהפריד טעמים, כך גם בהפרדות וחיבורים ברוח. אם בישיבות ממשיכים ללמד על סגולת ישראל וטוהרתה כאשר "בחוץ משתולל כלב של ממון / שפתותיו נוטפות ריר / ובני העיר סכים בו את גופם / כבשמן הטוב" (מתוך 'אלמנט עברי' יונדב קפלון) גם לומדי התורה הפסידו אותה וגם עושי הכסף הפסידו אותו. חיבורים. זה הסוד. לא פשוט אבל מאתגר ומלא חייים.

אסיים בדבריו של הרב קוק שידע לחבר בחייו ובכתביו בין האנושי ללאומי וביחד עם תורותיו וכתביו בשבח הלאומיות ידע היטב לחיות את האנושי והרב לאומי וכך כתב הרב קוק:

"ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם" הלאומיות מטרתה לשרת את האנושיות את האדם ואת החיים. הלאומיות היא זמנית. היא מסייעת לנו לעצב זהות, שפה, אמונה, והיא מסייעת לנו לספר את סיפור חיינו ועמנו אבל היא אמצעי בדרך לאיחוד משפחת העמים האחת. לשם אנו שואפים. ובראש השנה ויום הכיפורים אנו יכולים לנשום את האוויר הזה ולקבל השראה ממנו לכול השנה.

נחום פצ'ניק הוא מייסד תנועת "ארץ שלום", משורר ומורה.

מאמרים נוספים מאת נחום פצ'ניק
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.