גאה להיות יהודי גאה / חיים אלבום

"רוב הסטרייטים בעולם אינם נוהגים להתריס בפומבי את המיניות באופן אגרסיבי כפי שראיתי במצעד הגאווה,שבו גברים מתנשקים ביניהם,ונשים מתגפפות באופן מתריס כלפיי החברה הסטרייטיט"- באמת?! זוגות הטרוסקסואלים לא מתנשקים ומתגפגפים ברחובות תל אביב וירושלים באופן חופשי? נכון, הם לא עושים זאת באופן מתריס, כי אין להם נגד מה להתריס. יש יום אחד בשנה שהומואים ולסביות יכולים לעשות ברחוב את מה שהטרואים עושים כל יום. אז אל תתחסד.

Is your site stuck just because of not very high ranking? Do you opine it is over? Maybe, but blog commenting service will perform everything especially for you!

ראשית כול אני כסטרייט חילוני,אין בי דעה חד משמעית בעיניין מצעד הגאווה,אני לא נגד מצעדים,שיש בהן סוג של מחאה כנגד המדיניות הציבורית המפלה באופן שיטתי בשונה.
אולם דבר אחד די מטריד אותי בקשר למצעד הגאווה. כול אדם שיש בו סטיה המנוגדת לרוח טבעו של העולם חייבת לתת ביטוי למעשיו באופן אינטימי ולא בפומבי,רוב הסטרייטים בעולם אינם נוהגים להתריס בפומבי את המיניות באופן אגרסיבי כפי שראיתי במצעד הגאווה,שבו גברים מתנשקים ביניהם,ונשים מתגפפות באופן מתריס כלפיי החברה הסטרייטיט.אנחנו איננו עורכים מצעד בשל היותנו סטרייטים.אילו מצעד הגאווה היה נערך בדרך הצניעות החברתית,הייתי מגיב בתקיפות נגד אלה המפגינים נגד מצעד הגאווה,אולם נוכחתי שבכול מצעדי הגאווה נוקטים הצועדים בניגוד מוסרי של כללי החברה,למרות שגם יש סטרייטים מועטים שנוהגים כך בפרהסיה,אני מודע לכך שהתקשורת והאינטרנט מציג לצופים ארועים שאינם ראוים לצפיה,אבל מה שעדיין מפריע לי במצעד הגאווה,היא ההתרסה המכוונת כלפי האזרחים האחרים.מעשיכם האישי שנעשים בצנעה ובפרטיות הרבה יותר מכובדת ממצעד הגאווה.

שלום, אני פבל, חייל משוחרר, תושב מרכז הארץ.
אני מוצא את הכתבה מעניינת, במיוחד כרשומה ע"י איש דת ואמונה.

מדהים אותי לראות את העיוות והסילוף שכל אדם דתי המתנגד להומוסקסואליות מוכן לעשות בכדי לצאת צודק (בפני עצמו בעיקר).
כיוון שתם כוחי להתנצחויות אין סופיות בטוקבקים על הנושא, אתמצת את דעותיי, שכן על המאמר הנ"ל לזכות בהערכה הראוייה המינימלית:

מצעד הגאווה נוצר אך ורק כתנועת מחאה על היחס שהקהילה זכתה לו במהלך השנים! ממוטיבים דתיים (ששורשיהם ביהדות) ותרבותיים, זכו מיעוטים בעלי המיניות השונה לאפלייה תמידית, לדיכוי, לאלימות (מילולית ופיזית) ולעיטים לא רחקוות מדי - אף רצח.

למה יהודים קיימו מצעדים ומחאות ברחבי אירופה במהלך השנים ואף היום, בכל רגע שהיו מהומות על רקע אנטישמיות? כמה נלחמו וסבלו הם בשביל האמנסיפציה הפרטית שלהם? קמה מחאות ומצעדים מקיימים היום יהודים ברחבי העולם ברגעי משבר וזכרון? לא מעט.

המצעד נוצר בגלל אנשים כמוכם - מדכאים, מתחבאים בשורות הכי חשוכות של הספר הכי תמים ובהיר שידעה האנושות עד הרגע שהחלו לפרשו על ימין ועל שמאל.
ראו עצמכם, מדכאי ההומוסקסואליות, אחראים לכל מצעדי הגאווה סביב העולם, לכל ארועי הגאווה, לתקשורת העליזה, ומבחינתי - גם לאיידס.
אם הומואים לא היו נדחקים לפינות החשוכות ע"י יחס דוחה מצד המשפחה והרשויות וכל שאר העולם - לא היו מקיימים את מעשי אהבתם בצורה כה נמהרת, מפוחדת ולעיטים לא מחושבת, כפי שנאלצו במהלך השנים. אתם מבינים כמה זה תרם להתפשטות המחלה?? ועוד מפנים את האצבע לעונש משמיים? אתם שפויים?!

היום, בעולם של דנה אינטרנשיונל ואסי עזר, בעולם שבו גאה זו ממש לא מילה גסה, אתם שוכחים איפה היו המיליונים במהלך ההסטוריה שנרמסו בגלל נטייתם המינית. היום ,זה נראה כאילו חיינו יפים משל כל סטרייט טיפוסי, שכן אנו "עליזים" כל הזמן. אך לא כך, לא לכולם. מובן לכם כמה דומים אתם לקיצוניים המוסלמים שהדת מעוורת אותכם כשזה נוגע לנושא הזה?

אתם מבינים בכלל למה השורש "גאה" מייצג כ"כ הרבה דברים בקהילה?
כי לעומתכם, בין ארוחת הבוקר לקפה של אחר הצהריים, אני צריך להזכיר לעצמי שאני "בסדר" ו"שווה ערך" לאנשים בעולם הזה. כל יום. עד שהורים יקבלוני, עד שהחברים יתגברו על ההלם, עד שיוסר החשש לפיטורים בעבודה. לעומתכם.

דבר שני.
אני כן מאמין שהמצעד לא מעביר בצורה טובה את הרעיון. הוא לא מייצד את הקהילה כמו שצריך. להיות הומו זה לא סקס כל היום, ולא כל החיים בצבעי הקשת. זו הקצנה של מוטיבים ספורים שאיבדו עליהם שליטה. זה לא יאה. מסכים. אבל גם המראה הקיצוני שלו הוכתב ע"י פחד דיכוי יומיומי של עשרות שנים. ובאושוויץ - היינו יחד, יהודים והמואים (ורבים אחרים), כל אחד והטלאי שלו.

מצעד צנוע, בלי עירום, בירושלים, הוא קריטי בעיניי.
א) הכנסת שלנו, המקור החוקי לאפלייה שעדיין קיימת כלפי ה"קהילה" - ממוקמת דוווקא שם. עיר הבירה שלנו לא רק אחראית להלל את הדת היהודית על שלל אתריה ההסטוריים, אלא לנהל 7 מיליון תושבים של המדינה שחיים תחת מרות ממסדי המדינה, והם - גם בירושלים. ומה עם תושבים ירושלמיים, הומואים ולסביות, האם עליהם לחיות בדחייה מתמדת מצד השכנים או לעזוב ל"מדינת תל אביב"?

אני רוצה שבכל עיר בארץ שלנו, ארגיש נוח לחיות בבטחון ושיוויון כאדם בעל כל נטייה מינית באשר היא.

יקיריי, אחיי, אזרחי המדינה, אני מבטיח לכם, שברגע שארגיש שזה אפשרי, אניח את דגל הגאווה, ולא ארגיש שום צורך במצעד נוסף.
מבטיח שכך יעשו גם חבריי.

Houses are expensive and not everybody is able to buy it. However, business loans are created to aid people in such kind of hard situations.

בתור בחורה דתיה (ואני מדגישה דתיה) איני יכולה להסכים למצעד שכזה. אני חוושבת שגם אתה (חיים) מסכים איתי איפשהו כי ביטלת את עצמך לטובת רצון הבורא ואהבתך אליו. אך יש לי נקודה לחדד. יש הבדל בין הבנה לבין הסכמה. לגיטימי מאוד שתראה את עצמך כשייך לכל המצעד, אך הציבור הדתי היום (שלאט לאט מקבל את עניין ההומאים/ לסביות/ הומוסקסואלים וכו'..) לא יכול להסכים לסוג של מצעד שהמטרה שלו בסופו של דבר היא רצון להסכים איתם, להסכים לאקט הפיזי שלהם,לחתן אותם אפילו, דבר שמהווה לנו, הדתיים בעיה הלכתית. אפשר לומר שהם מציגים שם את "ואהבת לרעך כמוך" וקבלת השונה אך בסופו של דבר יש עוד הרבה קבוצות מיעוט בישראל שמופלות לרעה ולא עושות מזה מצעד, וזה רק מוכיח לנו שיש במצעד הזה מחאה כלשהי.
כולנו חוטאים וכולנו מועדים ונכשלים, אך לא באנו להיות בזה גאים. לאחד יש נטייה לגסות רוח, לשני נטייה להתעצבן ולהכות, לשלישי נטייה מינית (לא הפוכה) כולנו יודעים שיש בזה בעיה. אפשר אולי להבין ולקבל אותם, אך לגמרי לא להסכים.

אז כפרה על מי שהומו מצטער עליו ושמח שאני לא כזה,אבל להיות גאה בזה? לעשות מצעד שכולו האדרה וקידוש של דבר שהתורה לא מקבלת אותו? למה? אני לא אומר שיש לי פיתרון. זה מצב כואב, אין דבר יותר עצוב מהומו דתי שלא יכול להתפרק איכשהו או לממש את האהבה שלו באמת ובאופן לגיטימי. פשוט עצוב. וצריך להבין למה התורה אוסרת קיום של יחסים בין גברים (ומתירה בין נשים) ולא נותנת להם פתרונות. אבל זה ככה, מה לעשות, ושום מצעד שכולו גאווה על זה שאני כזה (שלדעתי גם גורם לזה שיותר אנשים יוכלו להזדהות עם הצד הנשי שבהם ונשים עם הצד הגברי, מה שרק יגרום ליותר אנשים לא סטרייטים) לא יגרום לי להתחיל להעריץ וללחום בשביל זכויות האנשים האלה, שנקודת המוצא שלהם היא עצמם בלבד.

נכון , אני יושב כרגע במשרד ממוזג בעוד אנשים נצלים פשוטו כמשמעובחוץ
עוד נקודה נכונה וחשובה- לא היה לי חבר או חברה בעל נטיות הפוכות ואיני מכיר מקרוב אדם כזה ז"א אני כותב על העיקרון וללא מחקר מעמיק כפי שהייתי צריך.
כמה נקודות מפריעות לי במאמר.
1. השקט של הצעדה וה:"אלפי אנשים צועדים בצוותא ברחובה של עיר, אוחזים בשלטים הקוראים לאהבת ישראל, שפתותיהם נעות וקולם נשמע במילים של קבלה וסובלנות; בלונים בלונים סביב, ואנשים טובים מכל עבר משתאים ומחייכים."
כלשון כותב המאמר
המצעד הזה נועד להתריס מעצם הוצאת העניין לפומבי במקום לשומרו כעניין שהצניעות יפה לו . כמו"כ עצם קיום המצעד בירתו של עם ישראל ומקום המקדש הוא צעד מתריס מכיוון שחלק גדול מהוויכוח הוא בעל עניין דתי מכיוון שהחברה החילונית פחות או יותר קיבלה את העניין בהשלמה.
לגבי הציטוט הבא: "כן, הקב"ה ברא את הלהטבי"ם ככאלה, כמו שלאחד נתן עיניים כחולות ולאחר שיער בלונדיני - נתונים פיזיים שלא ניתן לשנותם באמת. ואם יש כאלה שיגידו לכם שאפשר וצריך 'לתקן את זה' – אמרו להם "לך לאומן שעשאם", או הציעו להם בפשטות, לחתן את בתם האהובה עם בחור הומו ש'התרפא'."
אני חולק על טיעון הנטייה המולדת משתי סיבות
1. גם אם אדם "נולד" עם נטייה לרצח לדוגמא הרי התורה אוסרת על רצח ללא שום היתירים או התחשבות בנטיות אלו או אחרות.
2 בנוסף נראה לי תמוה שקב"ה שאסר בנחרצות בתורתו קיום משכב זכור ישים פרצה בחוק שטוענת ל"נטיות גנטיות"
אוסיף ואומר שרוב המצוות נועדו לחנך את האדם להתגבר על נטיותיו המולדות ולשלוט בעזרת מוחו על גופו הגשמי

מעניין מאוד מהו המקור עליו מסתמך יוסק'ה רגב להגיד שהטענה במאמר נתונה במחלוקת. בעוד שברור שהמקור למאמר של חיים הוא נסיונו האישי.
החולקים על היותה של הנטייה מולדת הינם פחדנים אשר לא מעוניינים להתמודד עם האפשרות שיש אנשים שונים מהם אשר אינם סובלים מבעיה נפשית אלא פשוט מנטייה שונה.
אני מרחמת על אנשים כמו יוסקה ועוד יותר מכך על ילדיו אשר אם יתברר כי הם שונים ממנו אבל בריאים נפשית לחלוטין - לא יוכלו להתוודות על כך בפניו.

אבל קביעה כמו זו המופיעה במאמר, לפיה אלוהים ברא מראש את בעלי הנטיות ההפוכות ככאלה, ואף יותר מכך - שנטייה זו איננה הפיכה, נתונה במחלוקת. אדם המציג אותה כנתונה בקונצנזוס עושה שקר בנפשו ומטעה את קוראיו.
הכותב מציע בכתבה לאלו הקוראים תיגר על דעתו, לחתן את ביתם עם הומו ש'התרפא', כלשונו. הסירוב הסביר של אנשים מסויימים לשידוך שכזה מוכיח, לדעתו, שנטייה הפוכה היא נתון בלתי הפיך. אלא שגם כותב הטור עצמו היה מבכר, מן הסתם, שביתו היקרה לא תתחתן עם אדם שאלוהים ברא אותו עם בעיה נפשית כזו או אחרת, גם אם הבעיה ניתנת לטיפול באמצעות תהליך ארוך ומייגע שהצלחתו איננה מובטחת. ובכל זאת - הוא היה מייעץ לאותו אדם, בתור חבר, ללכת לטיפול הנפשי ולא להשלים עם הבעיה.

הכרה בבעיה היא הצעד הראשון בדרך להתמודדות בה ולפתרונה.

אודה לכם אם תפרסמו את תגובתי.