התחדשות קהילתית: יש אור על הגבעה
יוסי שלס

התחדשות קהילתית: יש אור על הגבעה

יוסי שלס, 21.3.2013

החברים בקהילה המעורבת אולי לא יודעים לסחוב פסנתרים, אבל החודש הם חנכו בית ראשון באליאב, אשר על אדמת חבל לכיש

התחדשות יהודית ישראלית - פסח תשע"ג

השבוע קם ישוב חדש בחבל לכיש. ישוב מעורב- דתי חילוני. אפילו אפשר למצוא אותנו ב- waze. חפשו את אליאב.

לא בטוח ששמעתם עליו, בתוך המולת החדשות על הקמת הממשלה החדשה, אבל תאמינו לי, הוא קם לגמרי. אם אתם בסביבה תוכלו לראות אותו, על גבעה אחת נחמדה, בין הכרמים של שפלת יהודה. ממש עכשיו נבנים שם בתים במרץ, ובין הבתים כבר גרה משפחה אחת ראשונה: אהרל'ה ונוית טבק, עם ארבעת ילדיהם, וגם כלבה.

זר לא יבין זאת, אבל מבחינתנו המעבר שלהם עושה משהו בלב. זהו חלום שמתגשם, והשכנים נרתמים לסייע בכל מה שנדרש, כשבראשנו עולים ציטוטים מרגשים מראשית ימי הציונות, מימי המושבות, או לפחות מ"עיר קטנה ואנשים בה מעט"- ספרו המקסים של נחום גוטמן המתאר את ימיה הראשונים של תל אביב.

ניתן לראות את הבתים הנבנים מן המחנה הזמני שלנו, במרחק של קילומטר וחצי משם, בתוך מושב שקף. "המחנה הזמני" הוא הבית של קהילת אליאב בשמונה השנים האחרונות. זהו אתר קרוואנים שבו חיות 40 משפחות, ויוצרות את חיי הקהילה, המסורות והסולידריות המחזיקה אותנו יחד במצב המיוחד שבו אנו חיים.

או אולי המצב שבו אנו חיים יוצר את הסולידריות המיוחדת הזו?

כמו שאתם רואים, המעבר של משפחת טבק הכניס אותי למצב רוח פילוסופי.

"תגיד, רפא", שאלתי את שכני בטון מהורהר: "הסבור אתה שמצב החיים המיוחד, בתנאים של אתר הקרוואנים, יצר את חיי הקהילה המלוכדים המיוחדים לנו כל כך?", ואז הוספתי בקול מודאג: "ואולי המעבר ליישוב הקבע יסמן את סופו של כל מה שמיוחד בקהילה שלנו?"

העברת פסנתר באליאב
הנה, הפסנתר על הטנדר האמריקאי של באסל (צילום: יוסי שלס)

"שתוק ותפוס את הפסנתר" הוא ענה לי. או זה מה שאני חושב שהוא ענה לי. קצת קשה להבין בגלל שהקול יצא לו קצת לחוץ ומאומץ, כמו שנשמע לפעמים מי שסוחב פסנתר.

שלוש ארבע ו... הנה, הפסנתר על הטנדר האמריקאי הגדול של באסל. עבודה יפה עשו. מזל שהיה לי השכל לקחת רגע אחורה ולצלם. מישהו צריך לקחת אחריות על התיעוד, אחרת היה הרגע ההיסטורי הזה נעלם בלי זכר...

בין הרמה למנוחה אהרל'ה נזכר בפעם ההיא שעכבר רץ בתוך הפסנתר ופרט על מיתריו בזנבו, וכל הילדים רצו למיטת ההורים בבהלה ש"הפסנתר מנגן לבד". את שלומי באסל הסיפור הזה מצחיק. לשלומי יש טנדר גדול שקנה בשביל להוביל כוורות דבורים, ומן הרגע שקנה אותו הבין שיפלו לידיו הרבה הזדמנויות למצוות עזרה לשכנים. מזל שיש לו לב רחב אפילו יותר מן הטנדר. וחוץ מזה, הרי הוא לא צריך להרגיש מנוצל, הרי תמיד מבקשים ממנו רק עזרה חד פעמית.

המחנה הזמני רחוק מדי מכדי לשמוע את הפסנתר לעת ערב, אבל עם רדת החשכה קמה לתחייה רשת המייל היישובית. אילנה כותבת בהתרגשות: "יש אור על הגבעה", וברחובנו עוברת רוח של שינוי וחידוש.

מאמרים נוספים מאת יוסי שלס
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.