צו 8 לדני דניאלי

10.4.2013

צו 8 - תעודת הזהות הערכית של דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

דני דניאלידני דניאלי נולד בנתניה ועבר לירושלים לפני 37 שנים. היה שותף בהקמת אירגון צו פיוס ומנהלו הראשון. לאחרונה סיים 6 וחצי שנים בבית אבי חי בירושלים, אותו ניהל מיום הקמתו. נשוי, אב לשלושה וסב ליובל.

 

לוגו פייסבוקהראיון התקיים במסגרת המפגשים עם דמויות ציבור בדף הפייסבוק של צו פיוס והוא כולל שאלות שנשאלו על ידי הגולשים.

כמי שהיה מנהל בית אבי חי, תסביר בבקשה מה זה בית אבי חי? מה עושים שם?

בית אבי חי הוא מרכז תרבות בירושלים. היחיד שמגדיר עצמו כמרכז תרבות יהודי-ישראלי בירושלים ובכלל. בבית אבי חי מתקיימת פעילות מקור מגוונת בתחומי עיון ואומנות שעוסקת במקף שבין יהדות לישראליות. כמובן שמדובר במוסד שאינו מחוייב לזרם או להשקפת עולם מסויימת, והוא מבקש להדהד מנעד רחב של קולות בשיח התרבות והזהות היהודי-ישראלי.

באתר בית אבי חי כתוב ש- "בית אבי חי הוא מרכז תרבות שמטרתו לעסוק בנושאים המרכזיים של תחומי המחשבה והיצירה בחברה היהודית והישראלית". מהם תחומי המחשבה והיצירה האלה?

מדובר כאן בהגדרה רחבה מאוד שהיא למעשה חלק מן המסר. היריעה משתרעת מהתנ"ך וספרות החכמים, עבור בספרות והשירה היהודית והעברית העתיקה והחדשה, דרך סיפורן של קהילות ישראל בארץ ישראל ובתפוצות ועד מוזיקה ישראלית מודרנית לגווניה וכמובן האומנות היהודית והישראלית. אני רגיל לומר כי די לעיין בתוכנייה דו-חודשית של בית אבי חי כדי להבין את רוחב היריעה. חשוב להדגיש כי עולם התוכן שלנו כולל גם חומרים רבים שניתן למצוא באתר בית אבי חי ובערוץ התוכן שלו "המוסף".

באתר כתוב גם ש- "בית אבי חי מבקש ללקט את הקולות הנשמעים בתוך הציבור הישראלי-יהודי". מדוע צריך ללקט את הקולות? למה שלא יילך כל אחד למקום שבו מספקים את התרבות שהוא אוהב?

"התכנסות מיגזרית" היא בעיני רעה בסיסית. אנחנו מציעים אופציה אחרת. איננו מבקשים מאיש או מאישה לשנות תפיסות, אמונות ודרכי חיים, אלא להעשיר את העולם בהכלת מרכיבים שאינם בהכרח "טבעיים". זה בעיני עשיר יותר ונכון יותר הן לגבי הפרטי עצמו והן לגבי החברה בה נכון שיתקיים מרחב תרבותי משותף. נכון יותר, מעניין יותר ונדמה לי גם שלא ניתן לדבר באמת על מושגים גדולים כמו "עם" כאשר כל אחד נתון בדלת אמות של מחנה, מיגזר וקהילה.

יש כל כך הרבה מוסדות תרבות בירושלים. למה צריך עוד אחד?

פעם נכון היה, אולי, לשאול זאת. היום נראה לי כבר מיותר. "אין הנחתום מעיד על עיסתו" אבל נראה לי שרבים מאוד מבינים עד כמה נחוץ מוסד כמו בית אבי חי בעיר בשל העשייה המקורית שלו. יש לשתף את הגולשים שאינם יודעים זאת, שמזה שנתיים בית אבי חי מרחיב את פעילותו מאוד בכל רחבי הארץ. "כי מציון תצא תורה".

האם בית אבי חי, ביכולת שלו לתת תרבות איכותית וגם יחסית מאד זולה, לא פגע בעצם במוסדות התרבות האחרים בעיר?

תמיד אפשר להתלונן...

אני איני סבור שפגענו במוסדות אחרים. יש מוסדות רבים שמציעים פעילות חינם בעיר ואנו לא מתלוננים. חשוב לומר כי אחד העקרונות של הבית הוא לאפשר תרבות נגישה לכל.

לסיכום התקופה -האם נראה לך שבית אבי חי הצליח באמת ליצור שינוי ולהשפיע על התרבות בירושלים ובארץ בכלל?

בכל הצניעות, נראה לי שבהחלט כן. אנו מקבלים משובים משמחים ומחזקים ביחס לשאלה זו גם מהקהל, גם ממוסדות עמיתים וגם מיוצרים.

אתה היית גם המנכ"ל הראשון של צו פיוס. ספר על התהליך שהביא להקמת האירגון.

ראשיתו של התהליך בחזון ורעיון של זלמן ברנסטין ז"ל, מקים ויו"ר ראשון של קרן אבי חי. זלמן התייחס לקונפליקט שבין חילונים ודתיים כמאיים על קיומה של החברה והמדינה. תחילת צו פיוס הייתה בקמפיין רחב ביוני 1996 שזכה לתהודה רחבה.

האם חל שינוי בחברה הישראלית בשנים שחלפו מאז? האם עדיין נחוץ אירגון כמו "צו פיוס"?

בהחלט חל שינוי. בזמנו הקונפליקט הדתי- חילוני נתפס בציבור (גם מחקרית) כקונפליקט המאיים ביותר על קיום החברה. כיום, לשמחתי, הוא "מדורג" נמוך הרבה יותר. עם זאת יש צורך להמשיך ולהבנות דפוסי ומסגרות דיאלוג משמעותי ומבחינה זו בודאי שיש צורך בפעילות "צו פיוס". אם אני מבין נכון, האירגון חותר לכך ורושם הצלחות משמעותיות.

האם אין היום דווקא יותר חיכוכים? "שוויון בנטל", "הדרת נשים", דת ומדינה? וראה תוצאות הבחירות האחרונות...

אין ספק שיש פוטנציאל לחיכוכים ולא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. יש צורך לראות תמונה מורכבת - בין מי למי שוררים הקונפליקטים? אני משוכנע, וזה גם הוכח בבחירות, כי הקונפליקט בין חילונים לדתיים לאומיים התמתן מאוד. ברור שבכל הנוגע למגזר החרדי יתכן שהדברים מתחדדים. יש כאן בלי ספק מטוטלת של היחסים.

איך אתה מגדיר את עצמך - יהודי או ישראלי?

לא מוכן לבחור. לא אוהב את התרגיל הידוע "מה אתה יותר". אני מגדיר עצמי כיהודי-ישראלי

דת ומדינה: ביחד או לחוד?

רעיונית אידיאולוגית לחוד. עם זאת, גישה מציאותית מחייבת, בחזקת "צודק וחכם" גם יחד, להתפשר בשל הצורך במרחב משותף. עדיין יש צורך בשינויים כמו בעניין תחבורה ציבורית ותרבות בשבת.

חברה: מהי בשבילך השתתפות שווה בנטל?

אני שונא התלהמות, אבל יחד עם זאת מתקשה עם הפטור ל"בני תורה" שחלקם ממש אינם כאלה. מבחינתי תורה ללא עבודה היא דבר מגונה.

שבת: איך צריכה להיראות השבת הישראלית? איך נראית השבת שלך?

השבת הישראלית משמעה שאנשים צריכים לקבל הזדמנות שווה לנוח על פי דרכם השונה. אני מתפנה לעסוק בשבת בספורט, טיולים, קריאה רבה ולהקדיש זמן איכות למשפחתי, מה שאני מתקשה לאפשר במשך השבוע.

חינוך: מהו המסלול האידיאלי מבחינתך?

המסלול האידיאלי והלא-מציאותי הוא מסלול חינוך משותף של כל ילדי ישראל. כמובן שהוא אינו מציאותי.

אזרחות: הפגנת הענק חשובה הבאה צריכה להיות בנושא:

יחס החברה הישראלית לקשישים.

מעורבות: קיבלת צ'ק פתוח, איזה פרויקט חברתי אתה מקים?

פרויקט רחב ומתמשך שיעסוק בנוער יוצא אתיופיה שאינו מוצא עצמו במערכות הנורמטיביות. בנושא זה (כמו באחרים) הולכת ומתהווה פצצה מתקתקת.

קפה: עם מי "מהמחנה השני" תרצה לשבת לקפה? עם מי בשום אופן לא?

אינני שולל מפגש עם איש אולי למעט אנשים כמו איתמר בן- גביר. ארצה לשבת לקפה עם האדמו"ר מגור.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.