צו 8 למאיר בוזגלו

צו 8 למאיר בוזגלו

13.5.2013

צו 8 - תעודת הזהות הערכית של דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

ד"ר מאיר בוזגלו, יליד 1959, הוא בנו של רבי דוד בוזגלו, מגדולי פייטני מרוקו. עלה בגיל 5 לישראל וגדל בקרית ים. למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית וכתב עבודת דוקטורט בנושא "הפילוסופיה של המתמטיקה של שלמה מימון". כיום מרצה לפילוסופיה, פעיל בקידום חינוך שוויוני, קידום הוראת המתמטיקה ובחידוש מסורת הפיוט. משמש כנאמן בקרן אבי חי. היה ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות תשע"ג בהר הרצל. מתגורר בירושלים.

לוגו פייסבוקהראיון התקיים במסגרת המפגשים עם דמויות ציבור בדף הפייסבוק של צו פיוס והוא כולל שאלות שנשאלו על ידי הגולשים.

ברכות על הדלקת המשואה. איך הרגשת בטקס?

לא התרגשתי בכלל. או שכל כך התרגשתי שלא שמתי לב. הצביטה בלב היתה בכנסת, כאשר צילמו אותנו וברקע התנגן השיר של אילנית "כבר אחרי חצות" שלקח אותי לילדות ונתן לי תחושה של מסע.

התרגשתי מתגובות הציבור. אתמול קיבלתי אימייל מאדיר ועמרי שרצו לדעת יותר עלי כי המורה הפנתה אותם והם מכיתה ד'2 בקריית טבעון. גם השכנה שושנה עשתה לכבודי סבוסק מדהימים, והכל בעקבות הדלקת המשואה לכבוד המהפכונת המוזיקלית בפיוט שיש לה הרבה שותפים, ואני נבחרתי להיות נציגם.

בטקס הדלקת המשואות אמרת שהמשואה מוקדשת, בין היתר, "מתוך כבוד לקשת הזהויות". אילו זהויות?

"כבוד" זה לא בהכרח הסכמה. "קשת" - כי זו קשת ולא דיכוטומיה דתיים חילונים. "זהויות" זה כל הדרכים לפרש מה זה אומר להיות נאמן לעם היהודי, וזה כולל כל מי שהיהדות חשובה לו. גם מי שנמצא בויכוח לוהט על זה. מרפורמים ועד חרדים, מלאומיים אנטי דתיים ועד מסורתיים. והוספתי גם הושטת יד לידידות יהודית ערבית.

אתה עוסק הרבה במסורתיות. מה זו בעצם מסורתיות? מה ההבדל בינה לבין זהויות אחרות?

בעיסוק במסורתיות לא התכוונתי לייצר זרם שלישי אלא לומר שההבחנה "דתי" - "חילוני" אינה חדה כפי שחושבים. חלקים רחבים בציבור לא מזדהים איתה והיא לא אומרת הרבה. אתה תמצא חילונים מאמינים באלוהים, שומרים על עם ישראל, אפילו מחוברים לארון הספרים היהודי עם זיקה לשבת ולחגי ישראל, ונמצאים בקטגוריה שאומרת שהם רק "לא דתיים". מנגד, יש רצף שלם של זהויות דתיות והמחנה ה"דתי" לא ממש מאפיין אותם ולא מוסיף הרבה. ברצף הזה יש מסורתיות. אני מעדיף לדבר על זהות יהודית ולתאר אותה. זהות שגוררת מחוייבות לערבות הדדית, זיקה לטקסטים המכוננים של העם היהודי וכו'. ופה יהיו ההבדלים בין הזהויות, ולא באיזו עיסקת חבילה "דתי" או "חילוני".

אז למה אנשים צריכים את ההגדרות האלה ועוסקים בהן כל כך הרבה? למה כל כך חשוב לי לדעת "מה אני"?

יש הקשר לתהיה הזו, והוא הגילוי של הציונות את המימד הלאומי. הרדוקציה כמעט של זהות יהודית להשתייכות ללאום. כל היתר נתפס על ידי הציונות החילונית כדתי. ומפה מתחיל רב שיח. לפני שנכנסה הזהות החילונית, הלאומית, עם העושר שלה, לא היתה חלוקה כזו. היו חלוקות אחרות. הגילוי של הלאומיות נתן משמעות לחילוניות. כל תביעה של חיבור למורשת התפרשה על ידי אותה חילוניות לאומית כ"דתית" או "גלותית". היום אנחנו יכולים להכריז על סוף עידן שלילת הגלות, והעבודה על המסורתיות זה הסוף של הסיפור הזה, שהוא גם התחלה של סיפור אחר, של אתוס אחר. המטרה היא לקעקע את כל ההבחנה דתי - חילוני. בסה"כ כולם יהודים. שאנשים יתארו במה הם מאמינים ומה הם שומרים, במקום להסתכל במחנה. למשל, ההבחנה "שומר שבת" או "לא שומר שבת" היא הבחנה תוכנית, מעניינת. שומר כך או שומר אחרת. האם אני בכלל מציין את השבת באיזושהי צורה או בכלל לא. האם לכל הפחות אני נמנע מלעבוד בשבת? זה מעניין. "דתי" או "חילוני" לא אומר לי כלום.

לאחרונה הקמת את תנועת "תיקון". מהי תנועת תיקון?

תנועת תיקון מדברת על יהדות רלוונטית. כלומר, שהזהות היהודית והמחוייבות היהודית אינה עול בלבד אלא מפתח לדאגות החברה והמדינה בישראל. ערכים כמו ערבות הדדית, התיחסות לאו דווקא טקסית או דתית אלא סוציאלית לשבת. החשיבות העליונה של ערכים יהודיים כמו חינוך לערבות הדדית. ובקצה - דיאלוג עם השכנים שלנו שהוא לא על בסיס לאומי אלא על בסיס מסורות משותפות. כמו התרבות היהודית-ערבית, וכמו מונותאיזם נאור.

למה צריך עוד תנועה? האם התנועות השונות הקיימות לא מספיקות?

אין תנועה שהיא כל כך מעודכנת מבחינת המורכבות שבה היא תופסת זהות, וגם ההבנה של ההשלכות הפוליטיות חברתיות של תפיסת זהות מסוימת. הראיה לצורך הזה היא שלמעלה ממאה אנשים מכל מחנות היהודים לגווניהם - מה שנקרא חרדים, מסורתיים, אשכנזים, פריפריה, אמנים, נשים גברים - רואים בתנועה הזו בית.

אתה היית שותף גם להקמת אתר "פיוט". מה הם הפיוטים בשבילך?

פיוט זה מרחב של אומנות ויצירה יהודית שבגלל שלילת הגלות הוא נגנז לתוך בתי כנסת (במקרה הטוב). מדובר במאות שנות יצירה של כל עדות ישראל. הודות לקרן אבי חי, הגיע המרחב הזה להצטרף להתחדשות היהודית, לקמפוסים באוניברסיטאות, לקהילות שרות, לאתר "הפיוט", לבתי הספר, לזמרים המובילים במדינה. מה שיצר דיאלוג מרתק בין ישראליות לבין יהדות.

איך אתה רואה את עצמך - יהודי או ישראלי?

מכיוון שהישראליות היא היצירה היהודית הגדולה במאה העשרים, החיבור הוא טבעי. אני יהודי של הזמן שלי, והישראליות היא הזמנה שקיבלתי ושאני חייב לה את כל מהותי, אם ארצה או לא ארצה. זה לא אומר שאין מה לתקן, כמובן. להיפך. זה שאיכפת לי לתקן כאן, ולא במקום אחר, זו העדות לישראליות.

דת ומדינה - ביחד או לחוד?

בארצות הברית יש הפרדה בין דת ומדינה, והיא מובנת כהתנערות מכל חינוך שיש בו זיקה לאמונה. לי נראה שהמדינה צריכה לאפשר להורים להחליט מה החינוך שהם רוצים. למדינה מותר לדרוש תוכן מסוים כמו לימודי ליבה. היא חייבת לדרוש. אבל היא לא יכולה להגיד - אם אתה לא מחנך לחילוניות אז על חשבונך. השאלה היא איך מגדירים את ההפרדה הזו? אני נגד כפיה דתית, אבל לא התנערות של המדינה מכל שירותי זהות כאלה.

מהי בשבילך השתתפות שווה בנטל?

יש היום תסיסה מרתקת במרחב החרדי. ראו למשל דמויות נשיות כמו עדינה בר שלום ונעמי פרל וישראל הופריכטר ואפילו הרב אמסלם. זו תסיסה בתוך העולם החרדי וצריך להיזהר לא לקלקל אותה בעזרת כח. נכון שלחץ יכול לעזור, אבל חרם פוליטי והוצאת הציבור החרדי מהשותפות הוא הימור מסוכן להמשך התהליך החיובי בחברה החרדית.

עם מי "מהצד השני" תרצה להיפגש לקפה? עם מי בשום אופן לא?

אם להתיחס "לצד השני" הרלוונטי, אני מעדיף "השותף בצד השני". אני רוצה להיפגש עם אסמא אגבריה ממפלגת דע"ם, בגלל המסר של האהבה שיכול להיות חבוי בה.

אני לא מוכן להיפגש עם מי ששונא יהודים. מי ששונא יהודים שונא את אלוהים, יהיה זה אפיפיור או אימאם. זה "משנאיך ה' אשנא".

לאתר "הזמנה לפיוט"

לדף הפייבוק של תנועת תיקון

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.