צו 8 למיכאל ביטון

צו 8 למיכאל ביטון

18.7.2013

מיכאל ביטון, יליד ירוחם, בן להורים שעלו במרוקו, בשנת 1963. למד בישיבה תיכונית, שירת כקצין בגולני. לאחר הצבא חזר לירוחם שם היה פעיל חברתי.  בוגר מכון מנדל למנהיגות. מזה שנתיים וחצי מכהן כראש מועצת ירוחם. נשוי לאילנה, אב לחמישה ילדים. נבחר לקדנציה שנייה לאחרונה

צו 8 - תעודת הזהות הערכית של דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

מיכאל ביטון, יליד ירוחם, בן להורים שעלו מוורז'אז'אט, כפר קטן במרוקו, בשנת 1963. למד בישיבה תיכונית, שירת כקצין בגולני. לאחר הצבא חזר לירוחם שם היה פעיל חברתי. ניהל את איזור באר שבע בסוכנות היהודית ואת תחום ההשקעות של יהדות קנדה בארץ. בוגר מכון מנדל למנהיגות. מזה שנתיים וחצי מכהן כראש מועצת ירוחם. נשוי לאילנה, אב לחמישה ילדים.

לוגו פייסבוקהראיון התקיים במסגרת המפגשים עם דמויות ציבור בדף הפייסבוק של צו פיוס והוא כולל שאלות שנשאלו על ידי הגולשים.

איזה דברים מעניינים קורים היום בירוחם?

ירוחם במגמת צמיחה. אנחנו משקיעים המון בהבטים של חינוך וקהילה.

החל מספטמבר נשיק תוכנית מערכתית בשם "ירוחם עיר החינוך", בשיתוף משרד החינוך ובתמיכת קהילת מיאמי, הסוכנות, קרן רש"י וגזית גלוב. התוכנית הזו מאתגרת את הרעיון שיש מתאם בין מצב סוציו-אקונומי לבין הישגים בחינוך, ובעצם משקיעה בתלמיד - מלידה ועד אקדמיה - בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי ביזמות חינוכית. כבר היום יש לנו אנשי חינוך בוגרי ירוחם שהם אנשי מופת.

עוגן שני זו התפתחות פיזית בירוחם. אנחנו בונים עכשיו 400 בתים של "בנה ביתך", ועוד 200 דירות בבנייה רוויה, כולל דיור זמני לצעירים. בתוך פחות משנה אנחנו עומדים לפתוח בית מלון חדש בלב העיר עם חמישים דירות אירוח. יש כבר יזמות של עשרה צימרים, וזה צומח כל יום. יש תוכנית שנקראת "עיר בלב פארק" שכוללת את אגם ירוחם וכל הנחלים שמזינים אותו מתוך הישוב. יש מרכז צפרות, מרכז רכיבת אופניים ובקנה יש עוד מרכז מבקרים. במקביל התעשייה מתפתחת. לפני שבוע השקנו תנור חדש במפעל פניציה שעובד על גז טבעי. בעוד כמה חודשים נשיק מפעל חדש של נגב קרמיקה. השקעות גדולות במפעל התרופות פריגו ועוד ועוד.

התחלנו תחום מעניין "חקלאות בלב עיר" - אישרנו שש חוות חקלאיות תיירותיות בשולי העיר, שטח עצום לחקלאות של צמחי תבלין, ואפשרות ליזמות פנאי ותיירות אסתטית בתוך בתים של "בנה ביתך". מערערים על ההפרדה בין עיר לכפר, ויוצרים מרחב של קיימות.

גם בצד הקהילתי אנחנו עושים דברים מעניינים. הקמנו מרכז למנהיגות חברתית, מרכז להתנדבות ומנהיגות של בני נוער. מרכז פיתוח לטכנולוגיות חינוכיות בשיתוף עם מט"ח. מגוון רעיונות שמחזקים את הקהילות השונות והקשר בין הקהילות. כמובן שהאתגרים גדולים כשעושים את זה עם משאבים מצומצמים ואחריות גדולה. כמובן שעושים את זה בגיוס של הממשלה, קרנות וגופים עסקיים.

כמה תושבים יש בירוחם? מה המאפיינים של תושבי ירוחם? כמה עולים וכמה ותיקים? דתיים וחילונים?

בירוחם יש היום 9,700 תושבים. ירוחם קמה על ידי עולים מרומניה, ואחר כך גל עליה גדול מהודו ומרוקו. בירוחם יש גם קהילה קטנה של יוצאי פרס. בשנות השבעים הגיעה קהילה חרדית במסגרת קבוצה שקראה לעצמה תל"ת - תנועה להפצת תורה. בשנות השבעים הגיעה גם קבוצת עולים מארה"ב. באמצע שנות השמונים הגיעו גרעינים של בני עקיבא במסגרת הנח"ל ואחר כך גם מישיבות הסדר. בסוף שנות השמונים הגיעה עלייה גדולה מחבר העמים שמהווה כיום כרבע מהציבור.

בשנים האחרונות יש חזרה הביתה של בני ירוחם שבוחרים לגור בה, בוגרי כפר הסטודנטים "איילים" שבוחרים להישאר, ואנשים רבים שרואים בירוחם הזדמנות לחיים של משמעות ואיכות חיים והגשמה יומיומית של החזון הציוני יחד עם סביבה של מכתש ואגם – ירוחם מתחילה להיות מקום אטרקטיבי.

לגבי דתיים וחילונים - יש לנו את כל הזרמים בישוב. חרדים, ליטאים, ספרדים, ציונות דתית מתונה וחברתית, מסורתיים, לא דתיים, וכולם חיים ביחסים יפים של כבוד, שיתוף פעולה ותקשורת טובה. חשוב לעבוד על זה, אבל יש לנו מציאות של שיח מתמיד בין קבוצות. למשל הקמתי שולחן עגול שבו כל היזמים החברתיים מכל הזהויות נפגשים לשיח של תיאום ושיתוף פעולה סביב יוזמות תרבותיות וחברתיות.

ירוחם מנהלת מאבק ארוך מול משרד הפנים בנושא הצדק החלוקתי של משאבי הארנונה בין המועצות האיזוריות והמקומיות באיזור הנגב. כיצד מתקדמת העתירה לבג"צ בנושא זה?

השאלה שלך לגבי צדק חלוקתי היא חשובה מאד ואני משקיע בכך המון זמן. גם אם המאבק ימשך שנים אנחנו נחושים לנצח בו. הגשנו בג"צ שיידון בפברואר (קצת באיחור אבל עד אז הנושא נבדק ע"י מבקר המדינה). וגם שר הפנים מתכוון להקים ועדה לנושא גבולות מוניציפאליים והכנסות. חשוב להדגיש שאנחנו מוכנים גם לפשרה אבל פשרה ראויה. זה לדעתי אחד הנושאים הכי חשובים של אי צדק בחברה הישראלית, לצד התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך וברווחה שהם עוד ביטוי להיעדר צדק חלוקתי בישראל.

בכלל אני חושב שבשלו התנאים והתודעה החברתית לפעול, וכל אדם בעל מודעות חברתית צריך לראות בנושא חלוקת ההכנסות המוניציפליים לא רק נושאים מקומיים אלא תיקון טעויות ועוולות היסטוריות. הקמנו גם ועד תושבים בירוחם למען צדק חלוקתי, וגם ברמת נגב יש תושבים שמדברים בעד שינוי הגבולות.

מה תגיד לצעיר מירוחם שישאל אותך אם להישאר בעיר?

אני אגיד לו שירוחם היום מציעה הזדמנויות, שלי כאדם צעיר לא היו: הקמנו תשתית לקליטת צעירים חזרה הביתה, הקמנו כפר סטודנטים. הקמתי את עמותת צעירים בירוחם ובית צעירים בירוחם שמעודד באמצעות תוכניות מנהיגות וסטודנטים את בני ירוחם לחזור הביתה ולקחת אחריות על המציאות. הבאנו לאחרונה 15 קרוואנים כמעין מרכז קליטה לזוגות צעירים לפני מעבר לדיור קבע. בהחלט מתחילה להיות תמונה צעירה בירוחם של סטודנטים וזוגות צעירים. זה מוביל גם ליזמות חברתית וגם ליזמות עסקית. לאחרונה גם מתחילה יוזמה של חבר'ה דתיים ולא דתיים להקים קהילת חיים משותפת (שזה מתאים לפורום שאנחנו דנים בו).

האם לדעתך יש סיכוי גם להקמת מערכת חינוך משלבת לדתיים, מסורתיים וחילונים בירוחם?

יש לנו בירוחם שלושה סוגים של בתי ספר: ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי. והם כולם קטנים. ויש חשיבות גם לגודל של בית ספר כדי שיתקיים. אבל גם הממלכתי וגם הממ"ד משלבים את כל הזהויות. אפשר למצוא בבית הספר הממ"ד ילדים לא דתיים, וליהפך. לא נתנו לזה כותרת, אבל בפועל המציאות בבתי הספר היא משלבת ומעורבת. כמובן שהרעיון הזה יכול להתפתח בעתיד, כשתהיה קהילה מעורבת גדולה, וכשמספר הילדים יאפשר את זה. אני בהחלט מפרגן לחשיבה הזו, וככה אני גם חי, בחיבור הזה בין כל העולמות.

אילו קהילות אתה מזהה כמרכזיות בירוחם ואיך הן מסתדרות בינהן? האם זה שונה מהימים שהיית ילד ונער בירוחם?

כמו שאמרתי קודם, יש קהילות גדולות ומשמעותיות של עלייה ממרוקו, מהודו ומחבר העמים, וקטנות יותר, וקבוצות שהתישבו בירוחם - חרדים, ציונים דתיים. אני נולדתי בשנת 1970, והשינוי הגדול בירוחם לפני ואחרי שנולדתי זה הקשר ומערכת היחסים בין קבוצות אידיאליסטיות שהתיישבו בה. היום שיש זהויות חדשות, עם אג'נדה והשפעה ורצון לעשות מעשה וזה מחייב שיח חדש. כבוד הדדי. לפעמים טיפול בתחושות ניכור. גם הקהילה החרדית זו קבוצה אידיאליסטית, והציונות הדתית ודאי, ואיילים כנ"ל. לדבר הזה יש השפעה על המרקם ומחייב דיאלוג. כל קבוצה צריכה להרגיש שייכת ושווה ולהגיע למפגש מתוך עוצמה ולא מתוך תחושת הדרה. אבל זה בהחלט מהווה אתגר.

הבחירות למועצת ירוחם יתקיימו בנובמבר 2014. האם אתה מתכוון להתמודד לכהונה נוספת?

אני חושב שראש עיר שרוצה לחולל שינוי ארוך טווח צריך להשתדל להתמיד בתפקיד שתי קדנציות. זה נראה לי פרק זמן ראוי להשפעה ולשינוי. אנחנו מתחילים תהליכים שהתוצאות שלהם ייראו רק בעוד שנים, וכדי לממש אותם צריך להתמיד. בהחלט מדובר במשימה מורכבת וודאי כשהצרכים גדולים יותר מהמשאבים והאתגרים מונחים בפתח. לצד הזוגות הצעירים שהגיעו והם חזקים יש המון משפחות שצריך לסייע להן. אבל אנחנו תמיד דורשים מעצמנו לחשוב מחשבות גדולות ומעשים גדולים, ולא להיכנע לנתוני הפתיחה. אני מרגיש שאנחנו גם מתחילים לראות ברכה בראייה האסטרטגית שלנו. לשמור על היציבות שאיפיינה את תקופת מצנע (ראש המועצה הקודם) ולהוסיף מעשים טובים. האתגר הכי גדול בישובים כמו ירוחם זה לשמור על צמיחה קבועה רבת שנים.

איך אתה מגדיר את עצמך - דתי? חילוני?

אני מגדיר את עצמי מסורתי. אני לא אוהב את ההגדרות האלה. אני יותר מאמין בהגדרה אחרת: שאדם צריך להשתדל להיות יהודי טוב. אפילו יהודי סביר, וזה מורכב משני סוגים של מעשים - מעשה אחד זה מצוות שבין אדם לחברו, והשני מצוות שבין אדם למקום כמו שבת ולימוד תורה. אני מקווה ומצפה גם מעצמי ומכל אחד אחר שאנשים יהדרו במצוות שבין אדם לחברו, ואחרי זה יוסיפו במצוות שבין אדם למקום כמיטב הבנתם והכרתם.

אני חושב שהמושג מסורתי בישראל, שהיה תמיד מושג בדיעבד, של פשרה, מקבל היום תוקף של בחירה מלכתחילה שיש לה יסודות וחשיבה ערכית ופילוסופית כפי שנכתב לאחרונה ע"י ד"ר מאיר בוזגלו ואחרים. זה אמנם מגזר לא ממוסד ולא בעל עוצמות, אבל זו קבוצה גדולה מאד של אנשים בחברה הישראלית.

לאום: יהודי או ישראלי?

הרבה פעמים בשיחות עם אנשים אני עושה תרגיל ומבקש מהם להגדיר את עצמם בכמה מילים בודדות. זה לא קל, כי זהות לא יכולה להיות אחת. אנחנו מרובי זהויות ומרובי שכבות, ויש זהות עתיקה וזהות חדשה. וזהות שהיא פן אחד ופן אחר. כשאני צריך להגדיר עצמי במעט מילים אני יהודי, ציוני, ישראלי, מסורתי, ירוחמי, מרוקאי, חברתי שדורש שלום ומשתדל להיות בן אדם.

דת ומדינה - ביחד או לחוד?

אני חושב שהערבוב בין דת ומדינה יצר זילות במעמד הדת והרבנות בישראל על למצב שאנחנו נמצאים בו היום. בדרכים שונות ראוי שמדינה תממן שירותי דת, כמו כל שירות של חיים של משמעות, אבל המנגנונים והדרכים לקבלת השירות ולבחירה בשירות צריכים להשתנות. אני רוצה שנשאר מדינה יהודית ודמוקרטית אבל שנתייחס כראוי למיעוטים ונאפשר להם להביא לביטוי את עצמם. יש מה לתקן בענייני דת ומדינה. יש אלפי עולים שיהדותם בספק ועלינו לגייר את כולם כדי שנוכל לחיות יחד.

חברה: מהי בשבילך השתתפות שווה בנטל?

השתתפות שווה בנטל בשבילי זה דומה לאיך שאני מגדיר את המילה "מנהיגות" בפשטות: הרגע שבו אתה משתדל לא לחשוב רק על עצמך אלא גם על אחרים, ופועל למען אחרים. השתתפות שווה בנטל זה רצון של כל אחד בישראל להחזיר לחברה שהשקיעה בו, בין אם זה בשירות לאומי, שנת שירות, שירות בצה"ל, הצטיינות שתורמת למדינה, התנדבות, והנעלה ביותר זה לבחור לחיות בקהילות ובמקומות שהם האתגר החברתי בישראל לצמצום פערים. לקשור את גורלך בחברה באופן יומיומי. לא כאורח או מבקר אלא כתושב שווה בגובה העיניים עם כל אדם שחי בקהילות הללו.

לגבי חרדים - אסור לשנוא חרדים, ואסור לכפות. יש מקומות טבעיים בחברה החרדית של רצון לאפשר לצעירים לחיות בכבוד, פרנסה, דיור, קהילה. החרדים משקיעים הרבה בחינוך וכדאי ללמוד מזה. בתהליך טבעי מי שלא יראה עצמו תלמיד או מנהיג רוחני - מי שלא מתאים - צריך להתגייס לצבא ולעשות שירות לאומי. וכן לאפשר לקבוצה גדולה (גם אדם חילוני שרוצה ללמוד תורה או חיי רוח - צריך לאפשר גם לו) להמשיך ללמוד.

היה אצלי לפני כמה ימים פרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה. נתן הרצאה לתלמידים. באופן מפתיע המסר שלו לילדים היה שיש חשיבות עצומה בלימודי יהדות, חברה, תרבות. ושהסכנה למדינה זה לא שלא יהיו מספיק מדענים אלא שלא יהיו מספיק אנשים שבוחרים לחיות חיים משמעותיים, מוסריים. כי מבחינתו המדע והרצון להמציא כל זה יושב על מציאות של אדם מוסרי. והמוסר שלנו בא מהיותנו יהודים, עם הספר, עם שחיים רוחניים זה דבר מרכזי עבורנו. אם נוותר על זה, לא בטוח שנעשה גם במדעים את המעשים הנכונים. הדברים שלובים. לכן כל העמקה בזהות יהודית היא חובה ואתגר. וכל אדם צריך לפתח את הזהויות שלו. מי אני? מאיפה הורי? מאיפה הסבים שלי? באיזו קהילה אני חי? מה המשמעות של המפגש שלי עם זהויות אחרות, קהילות אחרות, אתניות אחרת?

עם מי היית רוצה להיפגש לקפה? עם מי בשום אופן לא?

הייתי רוצה להיפגש לקפה עם יאנוש קורצ'ק. יש מעט אנשים שלא הייתי רוצה להיפגש איתם, אולי לא לקפה אבל לדיון נוקב על דרכם ועל מעשיהם. אני פתוח למפגש כמעט עם כל אדם.

מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.