מעברים - ממגזריות למורכבות
הרב אילעאי עופרן

מעברים - ממגזריות למורכבות

דתיים מסמסים בשבת, חילונים יושבי בתי מדרש - החברה הישראלית משחררת את הקבעונות הישנים והולכת לכיוון של זהויות רבות רבדים ומשוכללות מבחינה השקפתית וחברתית. הרב אילעאי עופרן על המעבר למורכבות

באחד היישובים ה"מעורבים" בארצנו הקטנה, מקפידים מזה שנים לבל יופר האיזון העדין שבין "דתיים" ל"חילוניים". דא עקא, שבשנים האחרונות נתגלעה מחלוקת חריפה בשתי שאלות יסוד: מיהו דתי? ומיהו חילוני? לאיזה מחנה יש לשייך אדם שאינו חובש כיפה, אינו פוקד את בית הכנסת, אך אינו נוסע בשבת? לאיזה מחנה תשויך משפחה מחללת שבת, הפוקדת את בית הכנסת לעתים מזומנות ושולחת את ילדיה לבית ספר דתי? לאיזו מחנה יש לייחס אישה שאינה מתלבשת ע"פ קוד הלבוש המקובל בחברה הדתית, אך זהירה בנידה, בחלה ובהדלקת הנר? כיצד יתויגו זוגות "מעורבים"?

דומה כי אחת התמורות המשמעותיות המתחוללות בחברה הישראלית בעת האחרונה, קשורה בגוויעתן של הגדרות אלו והפיכתן ללא רלבנטיות. נראה כי הקונצנזוס שקיים היה בעבר בנוגע לשאלות אלו הולך ונמוג, וגבולות המגזרים השונים הולכים ומטשטשים. החברה הדתית הולכת ומתגוונת, וכל אחד מפלחיה (חרדים, חרד"לים, דת"ל, דתל"ש, דת-לייט) טוען כי הוא הוא הדתיות האותנטית, הבלעדית והשורשית. החברה החילונית מתגוונת אף היא - בתי מדרש, התחדשות יהודית ותרבות ישראל ומורשתו נעשים מושגים שכיחים ונפוצים גם בקרב אלו שאינם שומרי מצוות. החברה הדתית מתמודדת עם "חריגות" מהנורמה כדוגמת ה"דתיים המסמסים בשבת" ואילו התנועה הקיבוצית, החילונית מיסודה, מתמודדת עם דרישה הולכת וגוברת להקמת בתי כנסת בקיבוצים.

ערבוביה חדשה המבשרת על מותה של המגזריות הישנה. צילום: פלאש 90

בכנסת ישראל משמשים בערבוביה – חילונים במפלגות דתיות ורבנים במפלגות חילוניות. שיעור גמרא "חילוני" הנמסר מעל דוכן הכנסת ועדכונים שוטפים על הבחירות לרבנות גם מחוץ לתקשורת הדתית, מעידים כאלף עדים על מותה של המגזריות הישנה.

בערב ראש השנה תרצ"ג (ספטמבר 1933), פרסם הראי"ה קוק את "מסע המחנות". במאמרו זה יוצא הראי"ה כנגד חלוקת עם ישראל ל"דתיים" ו"חילוניים" ("חרדים" ו"חופשיים" בלשונו). תקוותו של הרב קוק הייתה כי "הלוואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים".  בלשונו החדה, עוקץ הרב קוק את ה"ההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים". מסתבר שהחלוקה המגזרית אינה אלא אשליה – לכל אדם ראוי שיהיה עולם רוחני עשיר, מורכב ומגוון. לא ניתן לדחוק ולצמצם את המורכבות והעושר הללו למילה אחת. ממילא המכנה המשותף ה"דתי" או ה"חילוני" אינו אלא "הסכמה דמיונית".

נראה כי 80 שנה לאחר שכתב הרב קוק כי "אין לנו עצה אחרת, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותנו", קם הדבר ונהיה והולך חזונו ומתגשם. יש הרואים בכך איום גדול על דמותה של החברה כמו גם סיכון חינוכי גדול ואין ספק שהצדק עימם. המגזריות נוחה ונעימה – היא חוסכת את חשבון הנפש המתמיד, מתעלמת מהספק המקנן, ומספקת חממה עוטפת ומגוננת. כל אלו שיקולים חינוכיים כבדי משקל ואין להקל בהם ראש – אכן האיום גדול והסכנה חמורה. אך יש לזכור: בהיעדר סיכון, לא ייתכן סיכוי והאיום, תנאי הוא לקיום.

חציית המשוכה המגזרית היא שמאפשרת ליחיד ולציבור את התיקון ואת התשובה. ההבנה כי "כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות" וכי "בכל מחנה יש הרבה מה לתקן", מאפשרת לנו לבנות חברה טובה יותר, טהורה יותר ואמתית יותר. פריצת הגדרות מאפשרת הפריה הדדית, צמיחה ובניה. קשה לתאר עולם ללא מגזרים וסביר להניח כי לאחר פריצת הגבולות יקומו להם גבולות חדשים, שגם אותם צריך יהיה לנפץ בעוד שנות דור. בינתיים, המשימה המרכזית הניצבת לפתחנו היא "לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה ניוושע תשועת עולמים".

הרב אילעאי עופרן הוא רב קיבוץ יבנה

מאמרים נוספים מאת הרב אילעאי עופרן
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.