סנדביץ' ויקיפדיה
מיכל ורדיגר

לא על הלחם לבדו

כך הפך דיון על כריך ללא פחות ממרגש: על החלטות קטנות שיכולות לתת תקווה אמיתית לשינוי חברתי. מיכל ורדיגר מבנימינה היא אימא מלווה

כך הפך דיון על כריך ללא פחות ממרגש: על החלטות קטנות שיכולות לתת תקווה אמיתית לשינוי חברתי. מיכל ורדיגר מבנימינה היא אימא מלווה

מיכל ורדיגרלפני מספר ערבים נפגשנו, קבוצת הורים שכבר עברה דרך משמעותית ביחד, כדי לקבוע סטטוס קוו.

כל אזרח שחי בישראל מבין את משקלו של הסטטוס קוו, וכמה מורכב לפתוח אותו בהמשך הדרך לדיון חוזר, כך שבלא מעט חששות פצחנו בדיון שהרגיש לנו גורלי למדי.

בין שאלות הרות גורל כמו איך נראים שיעורי התורה ביחד או לחוד, ועל ההבדלים הסמנטיים והמהותיים בין תפיסות עולם חילוניות מובהקות לגבי התורה לעומתן של תפיסות דתיות, שאלה אחת האימהות באגביות: חברים, ומה לגבי הכריך?

אודה ואתוודה שאף אני הייתי מוטרדת מהשאלה הזו וחששתי להעלות אותה בקול. חשתי שמא אנחנו עוד לא בשלים לדיון בו יצוצו בהכרח, מילים כמו כפיה, חופש בחירה וויתורים. והנה עלתה השאלה מורכבת כמו כריך של רושפלד. מה לגבי הכריכים?

"מה זאת אומרת?"  שאלה אם בקבוצת המפגש, אני שמחה מאוד לארח את ילדי קבוצת התפילה אצלי בבית בכלים חד פעמיים ואפילו נרגשת לקנות עוגה כשרה ליומולדת של בתי,  מתוך התחשבות, אבל בכריך הפרטי של הילדה שלי? מדוע שם אני צריכה להתחשב?"

את דפיקות הלב של הנציגות הדתית היה אפשר לשמוע מהדהדות בחדר. שאלנו בחשש (ובמידה מסוימת של בהלה) האם הכוונה לכריכים בשריים?  או אולי מדובר בכריך שהוא בהגדרה ״אינו כשר״? 

אחד הדברים הבולטים בדיון היה מידת הרצינות והרגישות שבה דנו באותה פחמימה. "שלא תבינו לא נכון" אמרה אם נוספת מקבוצת המפגש, אם נחליט ששולחים לגן רק כריכים חלביים, אשלח את ילדתי בלב שלם עם כריך כשר לגן. השאלה החשובה היא, היכן אני יכולה להביא לידי ביטוי את החילוניות שלי? אנחנו מרבים לדבר על "להכיל", "להתמודד עם המורכבות ועם השוני" איפה עד היום הדתיים מכילים אותנו על תרבותנו החילונית?"

שקט בסלון. כל מי שליווה בחייו זוג מעורב מכיר את התחושה: מחליטים שאפשר להסתדר ביחד אבל בו בזמן יודעים שהחילונים הם אלו שנאלצים לעשות את רוב הוויתורים. כי עם ההלכה, יאמרו הדתיים, אין לנו יכולת אמיתית להתגמש.

"אני לא רוצה להגיד לבתי, אמרה נציגת קבוצת התפילה, מהכריכים של קבוצת המפגש את לא יכולה לאכול. זה מרגיש לי לא נכון ויכול לשדר לילדים מסרים ש"צריך להיזהר מהם". שזו שפה הפוכה ממה שאנחנו רוצים לייצר". "מדוע?" שאלה נציגת השומר הצעיר בקבוצת המפגש. "זה בסדר שנסביר לילדים שלנו שבמידה והכריך אינו כשר אסור להם לכבד את חבריהם לקבוצת התפילה. אולי נייצר מצב שבו כל ילד יודע שבבית הספר שלנו לא מתחלקים בכריכים, נסביר לילדנו שכל משפחה בגן מקפידה הקפדה שונה על כשרות (אם בכלל) וכך כל הורה מכין את הכריך הנכון עבור ילדו הפרטי, והפעם אהובים שלנו, "בלי כיבודים".

הסכמנו ששווה לדון על הסוגיה עם אסף מצו פיוס וללמוד מניסיון של קבוצות שונות ברחבי הארץ. עייפים ומהורהרים חזרנו הביתה.

כמו אחרי דייט חיובי רק נפרדנו וכבר התחילו הסמסים: "לא ידעתי שדיון על כריך יכול להיות מעניין כל כך" כתבה אחת. "רק שתדעו שאשמח לשלוח את הילד שלי עם כריך יבשושי ובלבד שאלו יהיו הדיונים" כתבה אחרת.

בבוקר נסעתי ברכבת לעוד יום עבודה וקראתי על הסינמה סיטי בירושלים: הדיון על ציביונה של עיר הקודש ועל האפשרות לפתוח או לא לפתוח את בית הקולנוע בשבתות, הגיע לבג"צ.

תהיתי מה היה קורה אילו זה היה הפורום שלנו שצריך לקבל החלטה כזו. דמיינתי אותנו בלילות שטופי זיעה מגודל ההחלטה וההכרעה, דמיינתי איך היינו מעלים לדיון את כל הנקודות: מקשיבים, לעיתים חוששים שואלים ומתדיינים אך בו בזמן, זה היה לי בהיר כמו אגוזים בנוטלה שבפורום שפשוט רוצה לחיות ביחד אין סוגיה שלא ניתנת לפתרון, כולל מה למרוח על הלחם.

מיכל ורדיגר היא אימא לילדה בגן המשלב בבנימינה וממייסדות הגן.

מאמרים נוספים מאת מיכל ורדיגר
מאז שהחינוך משלב נכנס לחיי אני יודעת שמקום זה עניין של תפיסת עולם
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.