בית ספר בלוד 1970.  צילום לע"מ
נתנאל ליבוביץ

השלמה עם האחר

מערכת חינוך אוטונומית מביאה לטיפוח דפוס חשיבה מגזרי שסכנותיו מרובות. החינוך המשלב מביא לאיזון בין היסוד היהודי-מסורתי ובין היסוד הכללי-אוניברסלי

מערכת חינוך אוטונומית מביאה לטיפוח דפוס חשיבה מגזרי שסכנותיו מרובות. החינוך המשלב מביא לאיזון בין היסוד היהודי-מסורתי ובין היסוד הכללי-אוניברסלי

 טוב עשה מוסף "שבת", שלראשונה נתן במה למאמר רציני על החינוך המשלב, אף אם דרך דעתו של הרב מאיר נהוראי בגנות החינוך המשלב. כמי שפועל לכינון חינוך זה, ייעץ למשרד החינוך בנושא ושותף בייסוד בית-ספר משלב בתל-אביב שיחל לפעול בשנה הקרובה, ברצוני לבטא את האיפכא מסתברא, ולפרוס את התשתית הרעיונית המצדיקה את המעבר מחינוך סקטוריאלי לחינוך משלב.

אתייחס תחילה בקצרה לשתי טענותיו של הרב נהוראי: הראשונה שנאמרה ברמז היא שבחינוך המשלב תגדל ההסתברות ל"הורדת הכיפה". לפי מיטב ידיעתי, אין אף הוכחה אמפירית המוכיחה זאת. תהליכי חילון מאסיביים התרחשו גם במיטב מוסדות החינוך הדתיים (מישיבת וולוז'ין ועד נתיב מאיר וכו'), כמו גם תהליכי חזרה בתשובה במוסדות חילוניים. מול האינטואיציה האומרת שחינוך הומוגני-דתי ייטיב להטמיע בתלמיד אורח חיים דתי, עומדת האינטואיציה האומרת שדווקא שיקוף המציאות הרבגונית של החברה הישראלית בתוך בית-הספר, בגיל שבו הילד נתון להשגחה וחינוך מצד הבית, ירגיל אותו לשמר את אורח חייו מבית כשיבוא במגע עם החברה האמיתית כשיתבגר.

טענתו השנייה והמרכזית היא טענה סקטוריאלית טיפוסית: קיומו של חינוך משלב, ובעיקר אם יהיה מוצלח, יתחרה ויפגע בחינוך הממלכתי-דתי. אינני יכול להימנע מלזהות כאן הודאה ביתרונותיו של החינוך המשלב.

פריווילגיה ומחיריה

כעת אבקש לעבור לניתוח התשתית הרעיונית שעליה מבוססים הרצון להימנע מחינוך סקטוריאלי והשאיפה לאמץ חינוך בלתי מגזרי. ראשית אשאל – האם ראוי שתת-מגזר יחזיק במערכת חינוך משלו?

המשמעות של קיומו של חינוך ממלכתי דתי היא שלמגזר הדתי מוענקת הפריבילגיה להחזיק מערכת חינוך משלו. האם זה דבר ראוי מבחינה לאומית? אילו מדינות מערביות נוספות מקיימות מערכות חינוך נפרדות למגזרים השונים באוכלוסייה? אין הכוונה כאן למיעוטים אתניים הזוכים במדינות רבות למערכות חינוך אוטונומיות. בעידן המעודד רב-תרבותיות, אין תמה שקבוצות הנבדלות מתרבות הלאום זוכות להקים מערכות חינוך המותאמות לתרבותן הייחודית. ברם, אנו מחפשים אח ורע למציאות שלנו, שבה שני מגזרים, החילוני והדתי הלאומי, שייכים במידה שווה לקבוצת הרוב של המדינה, רואים עצמם בני אותה תרבות, שותפים ללא הבדל בכל היבט של החיים הציבוריים, נמצאים בקשרי משפחה וחיתון, ולמרות כל זאת מתחנכים במערכות חינוך נפרדות. מה המקבילה לכך במדינות אחרות?

דוגמה קרובה לכך היא צפון אירלנד, אך דוגמה זו מבליטה את האנומליה שבהפרדה החינוכית שנוצרה אצלנו. בצפון אירלנד אכן שני המגזרים הגדולים מתחנכים במערכות חינוך נפרדות, אך שם מדובר בהפרדה בין שני מגזרים שסיימו זה עתה מלחמת אזרחים עקובה מדם, ומשתייכים לדתות שונות, הקתולית והפרוטסטנטית, הנמצאות מאות שנים במאבק.

דוגמה זו מחדדת את האבחנה שהמבנה הארגוני של מערכת החינוך שלנו, המפוצלת לממלכתי ולממלכתי-דתי, מתאים לתפיסה הרואה בדתיים ובחילונים בני תרבויות זרות, ומשרת את הבניית ההבדלים התרבותיים ביניהם ואת חידודם. לעומת זאת, כדי להציע לחברה היהודית אופק תרבותי משותף, ולשמר את הלכידות הלאומית, על המדינה למזג בין העקרונות של שתי מערכות החינוך, וליצור מערכת חינוך בלתי מגזרית המשותפת לחילונים ודתיים. מעניין לציין שאפילו בצפון אירלנד החלו להטיל ספק בהצדקה להפרדת מערכת החינוך בין הקתולים לפרוטסטנטים, כפי שמשתמע מדבריו של ראש הממשלה פיטר רובינסון ב-2010 (בתרגום חופשי שלי):

"לא נוכל להתגבר על הקיטוב החברתי כל עוד ילדינו מתחנכים במערכות חינוך נפרדות… אני צופה שהדורות הבאים יתקשו להאמין שחלוקה כזו של מערכת החינוך שלנו הונהגה במשך זמן כה רב.

הפרדה דתית באוניברסיטאות נתפסת כהזויה, אם-כן מדוע אנו ממשיכים לסבול חלוקה כזו בבתי-הספר היסודיים?

מי מאיתנו היה מסכים שמדינתנו תקיים מערכת חינוך המפרידה תלמידים על בסיס עדתי או על בסיס צבע העור? אך אנו מוכנים להנהיג מערכת חינוך המפרידה את ילדינו על פי דתם! כאזרחים וכמשרתי ציבור, אין אנו יכולים להיחשב כמתבוננים מהצד. אנו שותפים לאיוולת זו, וממשיכים לתקצב את מערכת החינוך על פי שיוך דתי. ואנחנו עוד מופתעים שהחברה שלנו ממשיכה להיות מקוטבת?!"

אם היריבים הקתולים והפרוטסטנטים של צפון אירלנד מערערים על ההפרדה ביניהם במערכת החינוך, האם סביר שאנו נהיה כה שבעי רצון מהפיצול בין דתיים לחילונים במערכת החינוך שלנו?

חשיבה מגזרית

המחיר הכבד ביותר שאנו, הציבור הדתי, משלמים על החזקת מערכת חינוך אוטונומית משל עצמנו הוא טיפוח, ניפוח והנחלה של דפוס חשיבה מגזרי לבוגרינו. מגזריות כשלעצמה אינה פסולה והיא קיימת בכל שדרות החברה. אלא שצריך להכיר בסכנות שהיא טומנת בחובה במישורים השונים, ולזכור שככל שהמגזריות בעלת אופי חזק יותר, ומושרשת עמוק יותר, היא תיתבע לשלם מחיר כבד יותר במישורים הבאים:

א.       חברה מגזרית נוטה ביתר קלות להקצנה.

ב.       מגזריות מעודדת חשיבה הומוגנית ומייצרת לחץ על הפרטים המשתייכים למגזר להתיישר בקו המחשבה הקבוצתי.

ג.        המגזריות פוגעת בתודעת הערבות ההדדית כלפי כלל ישראל. היא שמה חיץ בדמות מעגל השתייכות ראשוני ומייצרת אצל חברי המגזר תודעה של אנחנו מול הם.

ד.       מגזריות מייצרת תפיסה של אנ"ש.

מעבר לכל אלו, אני נוטה לחשוב שהמחיר הכבד ביותר שמגזר משלם על היותו מגזר הוא שלמגזריות נטייה להתרחב מעבר לצרכים שבגינם המגזר נוצר. המגזר גורם לפרטים לחשוב ולהתנהג כקבוצה מובחנת במישורים שכלל לא היו חלק ממטרות המגזר. עם הזמן נוצרת נאמנות למגזר שהיא מנותקת לחלוטין מהצרכים הראשוניים שהובילו ליצירתו.

תקצר היריעה מלהדגים כיצד מערכת החינוך הדתית, במתכוון ושלא במתכוון, מטפחת את אותה נאמנות למגזר, שחורגת ומנותקת מהסיבה והצורך הראשוניים שהובילו להקמתו. לכן אסתפק כאן בדוגמא אנקדוטלית לגמרי, ולקורא הנבון אומר אידך זיל גמור: בשנת תשע"ג הקדישו בתי-ספר בחמ"ד חלק משיעורי המוסיקה ללמוד את "המנון החמ"ד". ילדים בכיתה א', שלא מבינים את המושג "חמד", נשמעו מפזמים את ההמנון ומתאמנים עליו בבתיהם… אני מסופק אם בתי הבינה את מילות השיר, אך בוודאי התרגולים לקראת השמעת ההמנון במופע חיזקו אצלה את תחושת השייכות למגזר, והעצימו אצלה את דפוס החשיבה של אנחנו מול הם.

 איחוד שני היסודות

"עין עצלה" הוא תהליך התנוונות שראשיתו בפער שקיים בין איכות הראייה של העיניים. כאשר חסך כלשהו גורם לעין אחת להיחלש ולכן להיות משנית לעין החזקה, המוח מעדיף את השימוש בעין החזקה, והזנחת השימוש בעין החלשה מובילה לניוונה, עד לכדי עיוורון. התהליך כל כך חזק, עד שיש צורך בהגבלת השימוש בעין החזקה כדי לכפות על המוח שימוש בעין העצלה במטרה למנוע את ניוונה ולשקם אותה.

ובהשאלה, לסוגייתנו: לכל אחד משני המגזרים, הממלכתי והממלכתי-דתי, אותן שתי עיניים – היסוד היהודי-מסורתי, והיסוד הכללי-אוניברסלי. אלא שבכל מגזר ניתן ליסודות הללו משקל שונה. בקרב הציבור הממלכתי-דתי היסוד הכללי-אוניברסלי משני לאתוס העיקרי המבוסס על המסורת היהודית כפי שעוצבה על ידי חז"ל. במגזר הממלכתי, היסוד היהודי-מסורתי הוא המשני לאתוס הכללי-אוניברסלי.

הקמת מערכות חינוך נפרדות לכל מגזר, המשרתות אוכלוסייה הומוגנית ללא נוכחותו של המגזר השני שביכולתו לשמר את היסוד המשני לאוכלוסייה ההומוגנית, מובילה לתהליך ניוון של היסוד המשני בכל אחת ממערכות החינוך. במקום לקבל שתי מערכות חינוך שבכל אחת מהן מתקיימים שני היסודות בתעדוף התואם את המגזר, מתרחש תהליך ניוון – "עין עצלה" – ובכל אחת מן המערכות היסוד המשני הולך ונשחק.

בחינוך הממלכתי-דתי הולך ונשחק היסוד הכללי-אוניברסלי, מכיוון שהכוחות בחברה הישראלית שיסוד זה בראש מעייניהם מופרדים ממנו ומתחנכים במערכת חינוך אחרת. הדבר מתבטא במערכת השעות, שבה לומר הדתי רק כשליש מסך השעות שלומד החילוני בתחומי ההומניסטיקה, וכן בגישה הפדגוגית בהוראת מקצועות הקודש שבה המרכיב האמוני דוחק הצידה את מרכיב הידע וההבנה, תהליך שחוקרי החמ"ד ריץ ואילוז מתארים במאמרם "חינוך במקום ידע, האמנם?".

ובאופן כללי יותר, מפאת המתח שהן מציבות מול המסורת היהודית ובשל היעדר הכוחות בחברה המשמרים אותן, נדחקות מהאתוס של החינוך הממלכתי-דתי המסורת האוניברסלית המעריכה את הידע, את ההשכלה הרחבה ואת התרבות הכללית והחילונית על כל גווניה, וכן המסורת של המאות האחרונות של הדמוקרטיה הליברלית שהעלתה על נס את זכויות היחיד, את חופש האמונה ואת אי התערבות המדינה בחופש הדעה והפולחן.

מנגד, בחינוך הממלכתי, הולך ונשחק היסוד המסורתי-יהודי, מכיוון שהכוחות בחברה הישראלית שיסוד זה בראש מעייניהם מופרדים ממנו ומתחנכים במערכת חינוך משלהם. ספרות חז"ל נעלמה כליל מתוכנית הלימודים היסודית, ואפילו לימודי החומש במערכת הממלכתית מסתיימים בכיתה ג', לאחר שהחילוני למד פחות מעשירית ממה שלמד מקבילו הדתי.

חינוך שלם                         

קיומה של מערכת חינוך אחת לשני המגזרים הוא ערובה לשימור האיזון הראוי בין שני היסודות. החינוך המשלב ודאי אינו מושלם, אך ניתן לכנות אותו חינוך שלם, מאחר שהן החינוך הממלכתי-דתי והן החינוך הממלכתי מציעים חינוך חלקי בלבד. ההצלחה של החינוך המשלב תלויה ברצון וביכולת של משרד החינוך לתקצב אותו, ולהגדיר את מהותו כך שימזג בתוכו בין האתוס של החינוך הדתי והחינוך הממלכתי, במערכת השעות, בתוכניות הלימוד ובנורמות שיונהגו בו.

ד"ר נתנאל ליבוביץ הוא איש היי-טק, מורה מתנדב, בוגר מכון מנדל ופעיל בכינון החינוך המשלב.

פורסם במוסף שבת של עיתון מקור ראשון.

מאמרים נוספים מאת נתנאל ליבוביץ
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.