לינוי בר גפן

חפש את האישה (מתחת הספריי)

זוכרים את הימים בהן אפילו פוליטיקאיות לא הופיעו על שלטי חוצות בירושלים ובית שמש מחשש לספריי שחור? ובכן, זה כבר לא יקרה, אבל על שמחת הניצחון החילוני מעיבה דמותה של האישה בבגד הים, שכן תעלה על השלט, כדי לקדם מוצר. לינוי בר גפן לא משחירה

לכאורה החילוניות ניצחה במאבק בהדרת נשים משלטי אוטובוסים בירושלים ובית שמש: אתמול התבשרנו שלאחר מאבק משפטי של שנתיים, שהגיע עד בג"צ, הושג הסכם בין המדינה לבין חברת "אגד" וחברת השילוט שמפרסמת על גבי האוטובוסים "כנען", לפיו הנשים יחזרו ואם יושחתו השלטים תפצה המדינה את אגד וכנען.

ראשיתו של המאבק לפני שנתיים בהחלטה לפרסם רק דמויות גבריות על האוטובוסים בירושלים ובית שמש, מאחר שגורמים קיצונים פגעו ברכבים ובמודעות והסבו לחברות נזק כספי. אגד וכנען הלכו על הפתרון הקל: נסיגה. שורת ארגונים תומכי פלורליזם וזכויות נשים הראתה להם שהכוח לא מצוי רק בידי נער קל רגליים עם ספריי שחור ביד, אלא גם ביכולת לאגד מחנה נגדי שעתר לבג"צ. משרד התחבורה הודיע בתשובתו לביהמ"ש שהמדינה מתנגדת לטקטיקת "העלם את האישה והעלמת את הנזק" הזו, אבל התגובה הייתה נסיגה גדולה אפילו יותר: אגד חדלה מלפרסם תמונות של נשים ושל גברים כאחד. גם השיטה הנפסדת הזו לא ממש ריצתה את העותרים או את המדינה, שהבהירו שלגרום נזק שווה לכולם אינו הפתרון למניעת אפליה.

לבסוף הושגה ההסכמה להחזיר את בני האדם אל השלטים על האוטובוסים. העותרים חוגגים, אגד וכנען מרוצים, אז למה יש לי תחושה שמהסיפור הזה לא צמח רק טוב?

כי לפי דיווחי המרכז לפלורליזם כמות השחתת השלטים בירושלים ובבית שמש נותרה ללא שינוי. המשטרה ומערכת המשפט לא הצליחו להרתיע  חרדי עם ספריי בדרכו להשחיר דמות נשית. אלא שעכשיו, כשהוא יעשה את זה, לא החברה המסחרית תשלם את הנזק – אלא כולנו, כי המדינה התחייבה לפצות את החברות. האם זה מה שיעניק למשטרה מוטיבציה גבוהה יותר ללכוד את העבריינים? אני בספק. הרי גם כשהם נלכדים הגמול החברתי שלהם בקהילתם עולה על המחיר שגובה מהם מערכת אכיפת החוק.

אוטובוס בירושלים
המדינה התחייבה לפצות את החברות. כרזה על אוטובוס בירושלים (צילום: פלאש90)

נקודה נוספת, וממנה לא מתעלמים גם הארגונים שעתרו נגד הדרת הנשים מהשילוט, היא חרב הפיפיות שגלומה בפרסומות הכוללות נשים: העתירה לא הוגשה כדי לקדם את יכולתה של בר רפאלי למכור ביקיני על גבי אוטובוס. היא הוגשה לאחר שאחת העותרות, סגנית ראש עיריית ירושלים רחל עזריה, לא יכלה לפרסם את תמונתה במהלך מערכת בחירות על גבי אוטובוסים וכך ניתן יתרון ליריביה הגברים. אבל מהתוצאה של ההסכמה לא תיהנה רק עזריה ונשים נוספות המתמודדות לתפקידים ציבוריים וזקוקות לחשיפה, אלא גם אותן חברות מסחריות שמסרסרות בגוף האישה כדי למכור מוצרים. כך בשם מניעת ההדרה הפיזית של נשים מהמרחב הציבורי תקודם הדרת כבודן כבני אנוש.

כך שהמאבק הירושלמי-בית-שמשי לא הוכרע אתמול ואף צד לא יכול לזקוף לזכותו נצחון שמסיים את המערכה. הפתרון לא נמצא בבית המשפט או בהסכמים בין חברות לבין ארגונים הוא נמצא קודם כל בעולם הפרסום ואצל החברות המסחריות שנעזרות בו: השוק הזה מאז ומעולם לא התווכחו עם המציאות ועם סטריאוטיפים מעליבים אלא גייסו אותם כדי למכור מוצרים. כשם שהם לא התווכחו עם ריסוס שלטים הכוללים נשים אלא פשוט העיפו את הנשים מהשילוט, הם גם לא ניסו למכור אישה שאיננה אובייקט מיני.

המוצר הוא מה שחשוב ולא האדם. האדם הוא רק אמצעי למכור ולקנות מוצרים. הפעולה לא צריכה להנקט מול האמצעי שפירסם את האישה בכלל או באופן מבזה בפרט, אלא מול מי שהגה והרוויח מהאקט הזה – החברות המפרסמות והמפרסמים.

מאמרים נוספים מאת לינוי בר גפן
״אמיתות״ על יכולות פיזיות, טראומות מלחמה, סכנות יחוד - הכל יראה מגוחך בעוד אי אילו שנים
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.