סאטירה שכופרת בעבודה זרה / ידידיה מאיר

ידידיה מאיר לא רוצה לחיות במציאות של עיתונות תעמולתית ומגוייסת, אבל גם מצב שבו התקשורת מתגייסת כדי לנפח סיפורים ולזרוע סכסוך דורש תיקון לעומק. אז איך מתנהלים בין הקטבים? "החיים מורכבים". ראיון באווירת אלול.

אמנות או פייסנות - פרוייקט באווירת אלול. עוד בפרויקט:
אודי לאון | נדב אבקסיס | שי צ'רקה | חמי רודנר

ידידיה מאיר, עורך "אפעס" - מדור הסאטירה של ידיעות אחרונות, ומגיש התכנית "התעוררות" ברדיו קול חי.

האם פיוס לא מטשטש יצירתיות? הרי סאטירה אוהבת קונפליקט.

"סאטירה לא חיה רק מקונפליקטים, סאטירה אוהבת לחשוף את הזיוף. לדעתי התפקיד שלה הוא לפוצץ בועות, או בניסוח יהודי יותר: לגרום לאנשים לכפור בעבודה זרה, ועבודה זרה בדורנו היא לא רק פסילים ואלילים אלא גם סלבריטאים, פוליטיקאים, עשירים, כל מי שאנחנו סוגדים לו קצת יותר מדיי. לדעתי תפקיד הסאטירה הוא לנסות ולתקוע סיכה בבלון. לנסות לחשוף את מאחורי הקלעים, את התת-מודע".

האם עיתונות צריכה לחנך? להוביל לפיוס?

"אני לא רוצה תקשורת איראנית, טוטליטארית, ממשלתית, אבל אני גם לא מרוצה מהמודל של תקשורת מסחרית ותחרותית. אני לא היחיד שלא מרוצה, מספיק לפתוח טלוויזיה או לקרוא עיתון ולהרגיש שמזלזלים בך. השאלה שנשאלה כאן היא האם תקשורת צריכה להוביל לפיוס, אבל בואו נתחיל בכך שהתקשורת לא תוביל למלחמה, ולצערי זה מה שהיא עושה לפעמים היום. אני מרגיש שכל כך הרבה זירות בחיינו, גם בין דתיים וחילונים, הן בעצם שקטות ורגועות, אבל הכותרות והצורך באקשן וברייטינג, יוצרות מאבקים ושנאת חינם. כמעט כל סיפור קטן הופך בתקשורת לענק, וכל מיני-מריבה הופכת לדרמה. זה בהחלט מנגנון בעייתי. אבל שוב, אני גם לא רוצה לחיות במדינה שבה שולטת הקוטביות השנייה, של צנזורה ושליטה של השלטון. החיים מורכבים".

מהו חודש אלול בשבילך?

"טוב, המושג 'חזרה בתשובה' השתבש לצערי בימינו. אנחנו סובלים בגלל החלוקה למגזרים ולקבוצות ובגלל ההתרחקות מהיהדות הבסיסית, הטבעית. אם תרשו לי להיות כבד לסיום, אני פשוט אצטט קטע שפירסם בכ"ו אלול תרס"ג הרב אברהם יצחק הכהן קוק. זה נראה כאילו זה נכתב לימינו. כך הוא כתב אז:

בעומדנו על סף השנה החדשה, עלינו להתקרב לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם.
משתמשים אצלנו בשני שמות המחלקים את הקהל שלנו לשני מחנות 'חרדים' ו'חופשיים'. אלו הם שמות חדשים שלא היו רגילים באומתנו כלל, ובזה בוודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה.
ההבלטה של שני השמות האלה, סותמת את הדרך של התיקון. מי שהוא חושב את עצמו כשייך למחנה זה שקוראים לו 'חרדים' מביט מלמעלה למטה אל המחנה השני, ה'חופשיים', וכשהוא מגיע למחשבה של תיקון, של תשובה, הוא מפנה מבטו מייד אל המחנה השני, המנוער מתורה ומצוות, וחושב בדעתו שהתשובה שם היא דרושה, כי אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו.
וה'חופשי', בוודאי חושב שכל רעיון התשובה זה עניין 'חרדי' שאינו שייך לו כלל.
טוב מאוד לאדם שיהיה שקוע בחישוב חשבון עולמו, לחטט במומיו הוא ולהביט בעין יפה על האחרים, שיכול להיות שיש במצפונם אוצר טוב הכמוס מן העין. עלינו להחליט שכוח כמוס של טובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה. בכל מחנה יש הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור ומהטוב שבכל אחד.
נתוודע נא איש אל אחיו בשם כלל ישראל, ותתקיים בנו התפילה המקודשת שהננו עתידים להביע בכל-כך המיית נפש: 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'".

צילום: יוסי צבקר, יח"צ.