על סדר היום: אג'נדה

"כשהאג'נדה משתלטת על היצירה, היצירה בהכרח פחות טובה. אני מכיר אולי אחד שהצליח לקדם את הרעיונות שלו בלי לפגוע ביצירה שלו. קראו לו אצ"ג". אודי לאון חושב שהאנשה היא המפתח לקירבה באמצעות אמנות.

אמנות או פייסנות - פרויקט באווירת אלול.
עוד בפרויקט: ידידיה מאיר | נדב אבקסיס | שי צ'רקה | חמי רודנר

האם פייסנות ואמנות מפריעות זו לזו?
אני סבור שכל אג'נדה שקודמת ליצירה היא פסולה. לא שליוצר אסור שתהיה אג'נדה - אבל אם היא משתלטת על היצירה וצועקת, זו בעיה. יצירה שנכתבת מתוך אג'נדה מפסיקה להיות היצירה עצמה והופכת להיות האג'נדה. זה טוב לדרשה, רע לאמנות. אצ"ג הוא דוגמה בולטת ויחידה כמעט למישהו שהאמנות והאידיאולוגיה שלו הלמו ולא פגעו זו בזו.

ומה באשר לקולנוע? קולנוע יכול להיות גורם מקרב?
הקולנוע הישראלי בוחר כמעט תמיד לעסוק בסיטואציות טעונות ונוקט עמדה לגביהן. זה מה שהפך אותו למוצלח בשנים האחרונות, נכון?
בקולנוע סרטים מגויסים יוצאים גרועים. זה לא אומר שסרט צריך לוותר על אמירה, אבל אסור שהאמירה תתגבר על הסיפור הקולנועי, על הדרמה. הפיוס במובן הזה משרש את הקונפליקט, עוקר אותו מהשורש שהוא לב היצירה. הפי אנד יש לו מקום של כבוד בסרטים, אבל רק כשהוא נובע מהיצירה עצמה, ואז אנחנו מרגישים שלמים איתו, מרגישים נוח. לא כולם כמו הסופר קפקא חייבים להידרדר לסופים רעים וחסרי מוצא, שאין לאדם תשועה מהם. אבל גם לו הייתה אג'נדה פנימית רוחנית לאמנות שלו, כך הוא חי את חייו, במחשבה הזאת.

אתה אחד האחראים על קידום והפקת הסדרה "עבודה ערבית". האם אין לה מטרה "הידברותית" מוצהרת?
"עבודה ערבית" היא סדרה על מצב בלתי אפשרי, של להיות ערבי במדינת היהודים. זה ביקורתי כלפי הערבים והיהודים גם יחד. זו יצירה של פיוס דווקא בגלל שהיא חושפת את הקושי ומציפה את הבעיות ואת הדעות הקדומות, מציפה את הכיעור על פני השטח ואי אפשר להתעלם. אין טובים ורעים, ומכיוון שזו קומדיה כולם רעים..

אז קומדיה היא מצע טוב יותר לביקורת, כפית סוכר לגלולה מרה?
לא בהכרח. סדרה כמו "מרחק נגיעה" למשל, שבתה את הצופים דווקא בגלל שהיא הביאה למסך האנשה חזקה מאד. זו הגדולה שלה. גם הרוסים, גם הדתיים, גם החילונים - כולם יצאו מאד אנושים ונוגעים ללב, מאד מובנים. כך אתה עובר חוויה מתקנת למרות שהסדרה מציגה מצב טרגי. דמויות שבחיים אתה לא מכיר, או שמאיימות עליך, נעשות פתאום אנושיות. האנשה היא התפקיד של היצירה בתהליך הפיוס, אבל אסור שהוא יהיה על גבה. ביום שבו החברה הישראלית תהיה מעוניינת בפיוס עם הערבים, סדרה כמו "עבודה ערבית" היא קריטית. זו הדרך להפוך אותם לבני אדם.

ולסיום - מהו חודש אלול בשבילך?
אני מרגיש את עצמי תלמיד מובהק של הרב קוק. הוא כתב הרבה על תשובה, ובאגרות הראי"ה (א, לג) מצאתי את התפיסה שלי לגבי כל מה שנוגע ליצירה. זה מדבר אלי והולך לנגדי תמיד: ‫"כשם שאין התפעליות שירית נכתבת לשם תכלית כי אם כך היא הצורה הנפשית פנימה, ושירים שנכתבים לשם מגמה אין רוח השיר הטהור חל עליהם...".

‫אודי לאון הוא מנהל תכניות מועדפות בשידורי קשת, יוצר הסדרה "מעורב ירושלמי" ועורך אחראי על הסדרה "עבודה ערבית".