על החופש / בצלאל כהן

בשלושת השבועות שבין תשעה באב לראש חודש אלול, מצאתי את עצמי מתפקד כהורה במשרה מלאה לשישה ילדים בלי עין הרע.

מעבר לחובותי לעבודה ולדברים נוספים, זכיתי לשהות במחיצת הילדים שעות ארוכות. שעות אלו הן ללא ספק אתגר לא קל עבור כל הורה, אבל הן טומנות בחובן פוטנציאל רב ערך. בשעות אלו יכולים האב והאם ללמוד על ילדיהם דברים רבים, וגם עבור הילדים זוהי הזדמנות להכיר טוב יותר את הוריהם. זהו זמן לחיזוק הקשר בין ההורים לילדים, ולהעברת מסרים ישרים ועקיפים שאינם עוברים מספיק בימים של שגרה.

שלמה המלך בספר קהלת כתב "וְגַם-הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא". תכונה זו של העדר השובע של הנפש נועדה לדחוף את האדם תמיד לעשיה חיובית נוספת. זוהי בהחלט תכונה שאנו יכולים ללמוד מהשהות עם הילדים. הם אף פעם אינם שבעים מבילויים ואטרקציות והנאות שונות, תמיד הם מעוניינים בעוד כאן ועכשיו. המסר עבורנו הוא לא לנוח אף פעם על זרי הדפנה, ולרצות תמיד לפעול ולעשות עוד ועוד.

החופש הוא הזמן להעביר לילדים את סדרי העדיפויות הערכיים שלנו, מה הם הדברים שניתן לוותר עליהם בימות החופשה ומה הם הדברים שלא ניתן לוותר עליהם. אם הלמידה איננה נמצאת בימים אלו במקום מרכזי בסדר היום, האם אנחנו פוטרים אותם לחלוטין ממילוי חובות בבית? האם סדרי היום והלילה הרגילים נהפכו לחסרי משמעות בימים אלו? האם החופש מאפשר גם התנהגות שאינה הולמת כלפי אחים חברים והורים?

מניסיוני, הילדים מעוניינים לדעת על קיומם של גבולות גם בימים אלו, הם אינם מעוניינים בחופש מוחלט ללא שום מחויבות למטלות, לזמנים, לנורמות התנהגות ועוד.

בני היקרים התחילו את שנת הלימודים החדשה בר"ח אלול (10 באוגוסט 2010) בתום חופשה בת שלושה שבועות, בעוד אחותם - בתי היקרה - ממשיכה את חופשת הקיץ הארוכה בת החודשיים.

למרות ההנאה האישית מחופשת הקיץ הארוכה ממנה נהנית אשתי העובדת כמורה, אני עדיין סבור שזוהי חופשה ארוכה מדי הרבה מעבר לנדרש לצבירת כוחות והתרעננות.