כבר לא מפחדים / יניב מזומן

יותר ויותר דתיים לגמרי וחילונים שלא מרגישים קרבה ליהדות כדת, מרגישים נוח במסגרות המעורבות. יום ראשון ללימודים במכינה הקדם צבאית לכיש.

יאיר אורבך ביקר בביה"ס המשותף יחד מודיעין ביום הראשון ללימודים

ואורי אורבך דווקא לא מתלהב מבתי הספר המשותפים

הבוקר יתחילו ללמוד חמישים תלמידי השנה החדשה שאנו עומדים בפתחה. בכל מחזור חדש מתעורר הדיון בחזון המכינה, אותי הדיון הזה והבחירה של החניכים להגיע למכינה ממלא בהתרגשות. נדמה לי כבר תקופה שקורה משהו, שמתרחש תהליך שאנחנו רואים רק את הקצה שלו.

המפגש עם צעירים וצעירות המתלבטים בשאלות של זהות מגלה תסיסה בחוויה היהודית-קיומית של האדם הישראלי. נראה שהחבר'ה מסרבים להיכנע לתכתיבים חיצוניים כלשהם. נראה כי אנחנו כבר הרבה מעבר לשלב החשוב והנחוץ של בניית גשרים בין דתיים לחילונים, ולדעתי נמצאים בפתחו של יצירתו של מרחב קיומי חדש:

בחברה החילונית כבר לא חוששים מכל מה שקשור ליהדות אלא נגשים אליה באומץ ובפתיחות. בחברה הדתית קיים חיפוש אחר רוחניות ובשורה חדשה של יהדות רלוונטית ומאירת פנים. יותר ויותר צעירים וצעירות מחזיקים באפשרות לחיות בכמה עולמות בעת ובעונה אחת ולחבר ביניהם, אולי קשה לחיות כך, אבל נראה שעבור ציבור גדול ההסתגרות היא כבר לא אופציה. אפשר לראות זאת בהתפתחות של בתי ספר, בתי מדרש וקהילות משותפות לדתיים וחילוניים.

אני מוצא את עצמי, אדם דתי, מגיע להרצות באופן הכי טבעי, בבתי ספר כמו הריאלי בחיפה והתיכון בגבעת ברנר, על עולם המכינות והבשורה שהוא יכול להציע להם. בדרך חזור מאחד המפגשים האלו שמתי לב לעובדה הפשוטה שהסיטואציה הזו - אדם דתי מרצה בבתי ספר חילוניים למהדרין - לא הייתה יכולה להתקיים לפני כמה שנים. משהו מתחדש בעולם שלנו, ונראה לי שכדאי לברך עליו.

הרבה פעמים ששואלים אותי: "כמה דתיים וכמה חילוניים לומדים במכינה?" אני מוצא שאני מתקשה לתת תשובה, הבחירות מה לאמץ מתוך עולם היהדות מאוד משתנות. זה לא קורה רק אצל דתיים לשעבר - 'דתל"שים' , 'דתי לדעתי' או דתיים לייט (כינויים שאני אגב, לא כל כך מחבב), גם חבר'ה שהגיעו מחברה חילונית לא אחת שומרים שבת או כשרות, לומדים תורה ומאמצים מה שנראה להם שרלוונטי ומעשיר את עולמם. אפשר לכנותם אולי כ 'חילונים לייט'. אימוץ חלקים מהעולם היהודי דתי לא נחווה בעולם שלהם כמהלך דרמטי של 'חזרה בתשובה'.

תלמידי מכינת מיתרים לכיש

יותר ויותר דתיים לגמרי וחילונים שלא מרגישים קרבה ליהדות כדת, מרגישים נוח במסגרות המעורבות, נראה שמלבד המפגש החילוני דתי, בחיים המשותפים יש משהו שגורם איזון גם אצל הדתיים וגם אצל החילוניים. לפעמים בתוך זרם בדלני, כל ניואנס נראה דרמטי מאוד, עומדים על קוצו של יוד, מן גבעת חיים איחוד ומאוחד, או מרכז הרב והר המור וכו', הבדלים שזר לא יבין, אבל נראים מאוד דרמטיים, למי שבתוכם. המפגש בחברה הטרוגנית ופלורליסטית יוצר עמדה המחייבת קבלה של הזולת על השונות שלו ויתרה מכך רואה בריבוי הפנים יסוד המעצים ומעשיר את הקיום האישי ואת התרבות היהודית בכללה.

עמדה חינוכית רחבה, המקבלת אל תוכה מנעד רחב של אמונות, היא גם גישה חינוכית באופן שבו מתייחסים לתלמידים, המחנך בגישה כזו אינו יכול לשאוף לעצב את חניכיו בצלמו, אלא לנקוט בגישה השואפת להעצים את חירות-הבחירה ואת טיפוח האחריות של החניך.

זה לא אומר שמחנך כזה צריך להיות חסר עמדה או חף מכל אמירה ערכית מחייבת, אבל הוא ודאי צריך להיות שיפוטי פחות כלפי תלמידיו ולקבל אותם מהמקום שמהם הם מגיעים, הבסיס לקשר בין המחנך לתלמידיו הוא עומד רק על תפיסת עולם משותפת אלא בראש ובראשונה על אהבה. אהבה היא היסוד והבסיס להצמיח הרבה דברים טובים.

אסיים בתפילה – שנהיה ראויים לתלמידינו ונוכל להכיל באהבה את העולם הגדול שהם מגלים ומחדשים לנו.

יניב מזומן הוא ראש המכינה הקדם צבאית 'מיתרים לכיש' בקיבוץ בית גוברין.