עוגה. צילום: Claus Ableiter ויקיפדיה
אורית נבון

איפה, איפה, איפה, העוגה הנכונה?

מה הם כיבוד בצלחות פלסטיק ועוגה קנויה מול המראה המלבב של ילד דתי וילד חילוני שרים יחד "איפה העוגה?". אורית נבון מתה על ימי ההולדת בחינוך המשותף

כששואלים אותי מה כל כך טוב בבית הספר של הבן שלי, אני אומרת את האמת: ימי ההולדת. או אם לדייק: העוגות בימי ההולדת. עזבו עידוד לסובלנות ולדיאלוג; עזבו עושר חברתי ותרבותי; עזבו אפילו את זה שמדובר באלטרנטיבה משובחת לחינוך הממלכתי-דתי שפושט את הרגל; העובדה היא שמאז שילדיי הצטרפו לזרם המשלב, פשוט התאהבתי מחדש בימי ההולדת.

הסיפור הוא כזה: מאז ומתמיד ימי ההולדת של ילדיי היו נגועים בייסורי מצפון קשים מבחינתי, שכן אינני יודעת לאפות כלל. אמא שלא מכינה עוגת שוקולד עם סוכריות לגן – איפה נשמע כדבר הזה? פעם עוד ניסיתי שלל מתכונים פשוטים, מאלה שבדרגת הקושי שלהם כתוב – "דיר בלאק, אל תגלו לאף אחד". הבעיה היא שאף פעם לא היה קשר בין הרכיבים לבין התוצאה הסופית; נגיד הייתי מנסה להכין עוגת תפוזים בעזרת קומפוט מוכן וקמח תופח? אז יצא לי חתול, לא יודעת, משהו שם פשוט לא עבד. עם השנים השלמתי עם זה: לא מספיק שאני בשלנית ברמות מטורפות, אני צריכה להיות גם אופה מדופלמת? הרי גם ככה אני לא עומדת בפני הממולאים שלי, למה לי לאתגר את עצמי עם קרואסונים למכביר?

באמת, הג'ינס שלי הודה לי על כך יום יום, אבל בימי הולדת, הו, בימי הולדת. אז הייתי צועדת לגן או לבית הספר עם עוגה קנויה מעשי ידי אמן, בעוד שהורים אחרים השוויצו בעוגותיהם הביתיות, העקומות והמושקעות להפליא; אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר את רגשי הנחיתות שהסוגיה הזו מעוררת בי.

אבל אצלנו במסלול "קשת" של החינוך המשלב, אסור בשום פנים ואופן לאפות עוגות בבית! למה? משום שהילדים הדתיים לא יכולים לאכול עוגות שנאפו במטבחים שאינם שומרי כשרות, ולכן נאסר על כולם להביא עוגות ביתיות. ולא רק אותן הוציאו מהתפריט; גם קלחי תירס, פופקורן, נקניקיות או סירופ שוקולד אסורים בתכלית האיסור – ההורים מתבקשים לקנות הכל באריזות סגורות ולא להשקיע אפילו שנייה בבישול או באפייה או בחימום. מי שממש רוצה יכול להכין עוגה ולאפות בתנור בגן, אבל פה כבר מדובר בפרוצדורה שרק מעטים מעוניינים בה.

ויש כמובן עוד כמה כללים כתובים ובלתי כתובים שמומלץ לציית להם אם רוצים לחיות יחד: כשנפגשים בשבתות – הבילויים לא יכולים לכלול נסיעות או צפייה בסרטים. גם פלאפונים הם מחוץ לתחום; אני עוד זוכרת את מפגש המשפחות הראשון שבו השתתפתי: כמה מקסים היה זה בעיניי, לראות משפחות חילוניות מתמקמות על הדשא לצד משפחות דתיות, כשאף אחד לא שולף פלאפון כדי לצלם את המאורע. וכמובן שבשבתות וחגים אין הודעות בוואטסאפ הכיתתי. וכשילד דתי מתארח אצל חברו החילוני והמטבח לא כשר, יקבל הדתי כיבוד בכלים חד פעמיים ובכוסות זכוכית.

נכון, זה קצת מגביל ולוקח זמן להתרגל, אבל כשרואים בהפסקה ילד עם כיפה וציצית צועד יד ביד עם ילד בגופיה – מבינים שזה מחיר קטן מאוד לשלם. גם לקונדיטורים שבינינו.

מאמרים נוספים מאת אורית נבון
מאמרים נוספים בנושאים דומים:

אני מחבב את התכנית "חתונה ממבט ראשון".

ד"ר גדי טאוב בוחר בהנרי קיסינג'ר: האיש שהפנה את המלחמה לנתיב שבו יתרונה של ארצות הברית יכול היה רק להתגבר, למרות חולשתה בשל ויטנאם.